כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 7: צרות

מספר ימים חלפו רוז החליטה להישאר בבון- טומפ. לא היה לה מקום אחר ללכת אליו ואחרי מותו של מייקל, גם לא נותר לה אף אחד פרט לאריק ותושבי בון טומפ. סאם התנגד לקשר שלה עם אריק "מה יש לבנות פה מערפדים?" הוא אמר בזעף. אך היא התעלמה ממנו. היא שכרה דירה שהיו בה מיטה ומקרר במלון דירות קטן למרות נדנודיו של אריק שתישאר אצלו בחדר האחורי במועדון.

"אולי תישארי בכל זאת?" הציע אריק. "לא, אני צריכה את העצמאות שלי. חוץ מזה, לא טוב להיות יחד כל הזמן." אמרה רוז. "בבקשה?" הוא ביקש בפעם המיליון. היא חפנה את פניו בידיה ונשקה בעדינות לשפתיו. "אני אראה אותך בערב." היא אמרה ויצאה משם.

רוז העבירה את שעות היום ב "מרלוט'ס". "היי סאם," אמרה רוז. "כן, חמודה," ענה סאם והרים את מבטו. "אני יכולה לעבוד פה?" היא שאלה בתקווה. "אממ." המהם סאם בהרהור. "בבקשה..." היא ביקשה ועשתה לו פרצוף. "בסדר, תחליטי, מטבח או מארחת, את צעירה מדי לבר או למלצרות." אמר סאם. "מטבח, אני אעזור ללאפייט." אמרה רוז. "מצוין. אז כנסי למטבח ובהצלחה." אמר סאם בחיוך. "יש! תודה סאם!" היא קראה באושר ומיהרה אל המטבח.

"היי ילדה מה את עושה פה?" שאל לאפייט. "מהיום אני הסו-שף שלך." היא אמרה בחיוך וקשרה למותניה סינר שחור שמצאה בקרבת מקום. "או.קיי... סאם מתחרפן. נו מילא. מה את יודעת לעשות?" שאל לאפייט. "בעיקרון לא הרבה, חביתות, סלט, צ'יפס ולא אכפת לי אפילו לשטוף כלים." אמרה רוז. "עוד מוקדם לכלים... אממ... טוב, תתחילי לחתוך ירקות לסלט ואחר כך נראה מה הלאה." אמר לאפייט. רוז חייכה ומיהרה אל המקרר להביא ירקות.

כל היום עבר בנעימים. רוז טיגנה צ'יפס בצהריים וחתכה סלט, ולאפייט לימד אותה מתכון של פאי תפוחים לקינוח. כעת בסוף היום נותרו לה רק הכלים. "להתראות בובה, נתראה מחר." אמר לאפייט. "ביי לאפייט." ענתה רוז בחיוך והוא יצא משם.

"הקטנה שוטפת כלים במטבח אז אל תשכח אותה בטעות." אמר לאפייט. "איך היא הייתה?" שאל סאם בחשש קל. "יש לה ידע מאוד בסיסי, אבל היא עושה מה שאומרים לה. כבר הרבה זמן לא שכרת עובדת טובה כל כך. תתגמל אותה יפה." אמר לאפייט. "אל תדאג, לילה טוב." אמר סאם. "לילה טוב." ענה לאפייט ויצא.

מספר דקות לאחר מכן הדלת נפתחה שוב. "אנחנו סגורים." אמר סאם מבלי להרים את עיניו. "רוז פה?" שאל קול מוכר. סאם הביט בו. "אה, זה אתה. כן, היא פה, היא מסיימת לשטוף את הכלים ותצא עוד רגע." אמר סאם. "לשטוף כלים? למה?" שאל אריק. "היא התחילה לעבוד במטבח היום, בישלה קצת ועכשיו היא שוטפת את הכלים." הסביר סאם. "לא ידעתי שהיא צריכה כסף, היא יכלה להגיד לי." אמר אריק. "זה לא רק כסף, זה גם תעסוקה למשך היום והיא לא הייתה מבקשת ממך כסף." אמר סאם.

"סאם סיימתי! אתה יכול- אריק!" היא קראה בהפתעה כשיצאה מהמטבח וזינקה אל בין זרועותיו. אריק חיבק אותה בחיוך ונשק לשפתיה בעדינות. "איך ישנת?" שאלה רוז. "רע, לא היה לי את רוזי כירבולי שלי." אמר אריק בזעף. "לא יפה לעשות לי רגשות אשם." היא נשקה על לחיו. "לילה טוב סאם, להתראות מחר." אמרה רוז.

"חכי, המשכורת שלך." אמר סאם והושיט לה מספר שטרות. "אתה משלם לי יומית?" שאלה רוז בפליאה. "כן, זה הכי נוח." אמר סאם. היא הביטה בכסף שבידה. היה שם מאה עשרים דולר. "וואו, זה לא יותר מדי?" שאלה רוז. "לא, אני לא יכול להרשות לעצמי לתת שכר גבוה אז הכסף לכל שעה הוא נמוך, אז זה על השעות שעבדת היום פלוס בונוס." אמר סאם. "למה בונוס?" שאלה רוז. "לאפייט אמר שאת ילדה טובה ושמגיע לך תגמול, אז קיבלת בונוס." ענה סאם בחיוך. "תודה סאם! לילה טוב!" היא קראה ומשכה את אריק אל מחוץ למסעדה.

"מאה עשרים דולר! ביום אחד!" אמרה רוז בהתלהבות. "זה לא הרבה בכלל אבל העיקר שאת מאושרת." אמר אריק בחיוך. היא כרכה את זרועותיה סביבו והצמידה את שפתיה לשפתיו. לשונה פילסה את דרכה בין שפתיו הפסוקות מעט היישר אל תוך פיו כשהוא משלב את לשונו בלשונה. ידו האחת נכרכה סביב מותניה והצמידה אותה אליו בעוד שהשנייה נשזרה בשערותיה הארוכות.

הם ניתקו אחת מהשני רק כאשר נגמר לרוז האוויר. היא התנשמה והביטה בעיניו החודרות. "התגעגעתי אליך היום." אמרה רוז. "גם אני אלייך, באמת ישנתי רע בלעדייך." אמר אריק. "ביום החופשי שלי אני אבוא לישון אתך." אמרה רוז. "יום אחד? זה מה שאת מקציבה לי?" הוא שאל בזעף. "נראה איך יסתדר לי עם העבודה החדשה שלי. חוץ מזה, זה יום אחד מלא, וכמה שעות בכל לילה אחרי העבודה, זה לא מספיק?" היא שאלה בפליאה. "לא." הוא קבע. היא צחקה ונשקה על מצחו.

"בוא נלך לטייל." היא הציעה. "בסדר." הוא ענה ושילב את אצבעותיו באצבעותיה. היא חייכה. הם הלכו ברחבי העיירה השלווה. "גודריק חזר למחוז תשע?" שאלה רוז. "כן, אחרי הכול הוא השריף שם." אמר אריק. "חבל, לא אמרתי לו שלום. אני מאוד מחבבת את גודריק." אמרה רוז. "אני צריך להתחיל לקנא ביוצר שלי?" הוא שאל בגבה מורמת. רוז החלה לצחקק. אריק החל לצבוט את מותניה  ולדגדג אותה. "אריק! תפסיק!" היא צחקה וניסתה לחמוק מאצבעותיו השובבות.

לפתע הבזק מהיר חלף מול פניה ולאחריו עוד אחד ואריק הוטח ברצפה. אלו היו שני ערפדים. אחד היא זיהתה כערפד שתקף אותה כאשר הגיעה לבון טומפ, את האחר לא הכירה. "עזבו אותו!" היא צעקה, אך ללא הועיל הם הכו אותו שוב ושוב. "אריק!" היא צרחה בדמעות. "רוצי רוז! רוצי!" צעק אריק תוך שהוא מכה את הערפדים, מתחמק מהם וחוטף.

רוז רצה. המטרה שלה הייתה הבית של ביל. היא צריכה עזרה, היא לא יכולה לנטוש את אריק. אך לפני שהספיקה להגיע אל שולי העצים נחסמה דרכה. "שלום לך, הרבה זמן לא התראינו." אמר הערפד שתקף אותה ביומה הראשון בעיירה. באותו הזמן אריק עדיין נאבק בערפד האחר ולא הצליח להבחין במה שקורה לרוז. הוא קיווה שכבר נמלטה מהמקום.

רוז זינקה אל הענף שמעל לראשה. היא הייתה גבוהה ואתלטית מאז ומתמיד והעובדה שגופה עוד הכיל את דמו של אריק רק העצימה את יכולותיה. הענף נשבר תחת משקלה בדיוק כמו שקיוותה. היא נעצה את קצהו בבטנו של הערפד המופתע. "עין תחת עין." היא לחשה לפני שהערפד התפוצץ לרסיסים ולא נותר ממנו דבר פרט לשלולית של דם, כמה שאריות וחלקי בגדים. רוז הייתה מרוחה בדמו מכף רגל ועד ראש. כל גופה רעד והיא שמטה את הענף.

רוז עמדה קפואה במקומה במשך דקות בודדות. הערפד השני שראה את חברו מתפוצץ לרסיסים נמלט כל עוד נפשו בו. אריק מיהר להופיע לצידה. "רוז!" הוא קרא והביט בה וסביבה על הדם. עוד לפני שהספיק לומר לה דבר נוסף, רוז כרעה על ברכיה והקיאה בעוצמה. אריק ליטף את ראשה המרוח בדם. "זה בסדר, הכול יהיה בסדר." הוא הרגיע אותה.

"פאם!" קרא אריק אל אוויר הלילה. היא הופיעה שם כמו רוח. "אני לא מאמינה, קודם קומפטון הורג ערפד בשביל בת האנוש שלו ועכשיו אתה בשביל בת אנוש אחרת? מה עובר עליכם?" היא שאלה בפליאה. "אני לא הרגתי אותו, זה היא הרגה, אני רבתי מכות עם החבר שלו." אמר אריק. "היא הרגה אותו?" חזרה פאם בבלבול. "זה מה שאמרתי הרגע לא? בכל אופן, קחי אותה למועדון דרך הדלת האחורית וטפלי בה. אל תעזבי אותה לרגע, כי החבר שלו עוד מסתובב חופשי. אני אנקה את הבלגן הזה." אמר אריק. פאם נאנחה ולקחה את רוז על זרועותיה. "אני אסדר פה ואני אבוא." הבטיח אריק ופאם נעלמה.

פאם הכניסה את רוז אל המועדון מהדלת האחורית. היא שטפה מעליה את הדם של הערפד ונתנה לה שמלת כתפיות כחולה קצרה במקום בגדיה הספוגים בדם. היא הקיאה ללא הפסקה.

אריק חזר זמן קצר לאחר מכן, בגדיו מלאים בדם ובבוץ מפעולת הקבירה של שיירי הערפד. "איפה היא?" שאל אריק. "מקיאה בשירותים. לא כדאי שהיא תראה אותך ככה, זה רק יגרום לה להקיא יותר." אמרה פאם. הוא הנהן.

כשרוז יצאה מהשירותים היא חשה באוויר החולף על פניה במהירות. "אריק פה?" היא שאלה. "למה?" שאלה פאם. "כי הרגשתי אותו עובר לידי." ענתה רוז. "כן, הוא פה. הוא הלך להתקלח ברגע שיצאת מהשירותים. הוא יהיה פה בעוד כמה דקות." אמרה פאם. רוז הנהנה ונשכבה על המיטה. המצעים הקרירים הרגיעו אותה מעט.                                

מספר דקות חלפו עד שפאם נעלמה מהחדר וזרועותיו החזקות של אריק נכרכו סביבה. "שמלה יפה." הוא לחש ונשק על לחיה. "די אריק." היא ענתה בתגובה. הוא נאנח "קטנטונת שלי." הוא לחש וסובב אותה כלפיו כך שפניה נטמנו בחזהו. "אנחנו הסתבכנו לגמרי. אתה לא זוכר מה קרה כשביל הרג את הערפד ההוא כדי להגן על סוקי?" היא שאלה בקול גבוה מלא בהלה. "אני זוכר." הוא ענה. "אז מה אתה חושב שיקרה כשיתברר ש"יצור עלוב" כמו בת אנוש שכמותי העז להרוג ערפד?" היא שאלה והביטה בו. "כלום לא יקרה לך, אני מבטיח." אמר אריק. "לי?! אותי הם בסך הכול יהרגו, אבל מה יעשו לך? ירעיבו אותך? יעקרו לך את הניבים? יכבלו אותך בשרשראות כסף? אתה חושב שאני מסוגלת לתת שיפגעו בך ככה?" היא הזדקפה כדי להביט בפניו. "הכול יהיה בסדר." הוא ניסה להרגיעה. "לא! הכול לא יהיה בסדר! איך אתה יכול להיות אדיש כל כך?!" היא צעקה בהיסטריה.

"רוז-" הוא ניסה לדבר אליה אך היא לא נתנה לו. "לא! אל תמרח אותי! אני ראיתי את הסדרה, אני יודעת מה יקרה! אני יודעת איך השליט הנשגב שלכם פועל! " היא צרחה. אריק ניסה לאחוז בה אך היא התנגדה והשתוללה וחבטה בחזהו. "תפסיק להתנהג כאילו אני בת אנוש טיפשה שלא מבינה כלום! תפסיק!" היא המשיכה לצרוח ולהשתולל.

"פאם! " קרא אריק. "מה יש לה? למה היא צורחת ככה?" שאלה פאם. "היא בהתקף היסטריה, היא מפחדת ממה שיקרה בגלל הערפד שהיא הרגה." אמר אריק. "היא צודקת. מה נעשה?" שאלה פאם. "אל תתחילי גם את." אמר אריק וחיבק את רוז תוך שהוא מנדנד אותה לפנים ולאחור כמו תינוקת בניסיון להרגיעה. רוז עברה למצב של בכי שקט. "אתה היוצר שלי, אין לי אף אחד מלבדך. ואם הם ייקחו אותך..." פאם השאירה את המשפט הלא שלם תלוי באוויר. "תפסיקי פאם, זה לא עוזר לי." אמר אריק. דמעה אדומה של דם גלשה על לחיה והיא הסתלקה משם. ערפדים לא בוכים דמעות שקופות, הם בוכים דמעות של דם.

אריק נאנח. אחת בוכה לו בלי הפסקה בידיים ואחת בוכה לו ובורחת. מה עובר על הבנות האלה היום? הוא תהה בליבו. "רוז! מספיק עם הבכי הזה, הוא לא מועיל, לא לך ולא לי!" קרא אריק בייאוש. בתגובה בכיה רק גבר. הוא נאנח שוב. זה מה שקורה כשאתה ערפד והחברה שלך בת אנוש קטנה הוא חשב בייאוש.

"רוז, תסתכלי אליי." אמר אריק וחפן את פניה בכפות ידיו. היא הביטה בו בעיניים רטובות. "את בת האנוש המתוקה והחכמה ביותר שפגשתי באלף שנותיי, אני אוהב אותך ואני צריך שתסמכי עליי שאני אטפל בכל זה." אמר אריק. "בתנאי אחד." היא ייבבה. "בסדר חתלתולה שלי," הוא אמר בחיוך למשמע קולה המייבב. "אם השליט הנשגב יזמן אותך, אני באה אתך." היא קבעה. החיוך נמחק מפניו בבת אחת והוא הרפה מפניה. "אין סיכוי. את תישארי פה, פאם תשמור עלייך." הוא אמר בהחלטיות. "אין סיכוי שאני נשארת." היא אמרה בלהט. "רוז, אני לא אקח אותך איתי כדי שיהרגו אותך. אין סיכוי כזה." הוא אמר, קולו עולה עם כל מילה. "נחיה ונראה." היא אמרה והפנתה לו את גבה. אריק נאנח. זה הולך להיות קשה הוא חשב לעצמו וקיווה שהכול יעבור בשקט.

הפרק הקודם		הפרק הבא