מחשבות אחרות

יום המחרת הגיע והרביעייה הלכה להוגסמיד.

היה מושלג בחוץ אבל לא היו סופות שלגים ומזג האוויר היה נעים ומזמין.

הארי ורון אמרו לבנות עוד לפני כן שהן יכולות לבחור איזו מתנה שהן רוצות לקראת יום השנה שלהם.

הבנות הופתעו לשמוע את זה. גם בגלל שהן לא האמינו שהבנים זכרו את יום השנה שלהם וגם בגלל שהן לא חשבו עדיין איזה מתנה לקנות לבנים.

הם נכנסו לדובשנרייה. הבנים הסתכלו במקקים המצופים בעוד הבנות התלחשו בפינת החנות והסתירו משהו.

המוכרת ניגשה אל שתי הבנות והציעה להן עזרה.

"אנחנו נשמח" אמרה הרמיוני. "היום אנחנו חוגגות שנה של חברות עם בני הזוג שלנו והם אמרו שאנחנו יכולות לבחור כל מה שאנחנו רוצות. על מה את ממליצה?"

המוכרת הרהרה כמה שניות. "נראה לי שיש לי משהו מתאים בשבילכן" היא אמרה.

היא הורידה קופסא גדולה מקרטון והראתה לבנות את תכולתה.

"וואו" אמרה ג'יני. "זה כזה מתוק."

בתוך הקופסא היו לבבות מרחפים עם מקום לתמונה של מישהו.

"אנחנו ניקח ארבעה כאלה" אמרה הרמיוני וקראה לבנים.

הם שילמו על הכל ושמו את זה בשקית.

הם יצאו מהחנות וג'יני אמרה לבנים "תלכו לנסות לתפוס לשנינו מקום אצל מדאם פוטיט ואנחנו עוד מעט נגיע."

הרמיוני וג'יני הלכו לחנות התעלולים של זונקו.

הן הסתובבו בחנות ולבסוף בחרו כל אחת משהו אחר. הרמיוני בחרה לרון ספר שכל דף בו הוא בעצם תיבה שאפשר לאכסן בה אוכל ושתייה בלי שהם יתקלקלו

וג'יני בחרה להארי מגרש קווידיץ קטן שאפשר לקבוע בו את הדמויות.

היא עשתה את הארי כמחפש את רון כשומר את פרד וג'ורג' כחובטים ואותה את אביו ואת סיריוס כרודפים.

הן שילמו על הכל ויצאו לכיוון בית התה של מדאם פוטיט.

הן הגיעו והתיישבו בשולחנות וכל אחת הביאה את המתנה שלה לבן זוגה.

"וואו הרמיוני" אמר רון באכזבה גלויה. "קנית לי ספר על ההיסטוריה של המוגלגים והקוסמים במאה החמישית."

"תפתח את הספר..." אמרה הרמיוני.

רון פתח את הספר וראה המון שרביטי במבליק בתוך אחד הדפים. הוא דפדף קדימה וראה צפרדעי שוקולד.

"וואו הרמיוני" אמר רון בהתפעלות. "את הספר הזה אני אקרא כל יום לפני השינה"

כולם צחקו.

ג'יני הביאה להארי את המתנה שלה.

הארי בחן את המתנה. היא נגעה לו מאוד.

"תודה רבה ג'יני" הוא אמר.

הם המשיכו לפטפט ולשתות תה עד שלפתע רון אמר "תראו מה השעה שלוש דקות לשבע, בואו נספור מעשר עד אפס לשעה שבע ואז זה יהיה בדיוק שנה שלמה."

הם הנהנו וספרו את השניות.

"עשר תשע שמונה" הם ספרו בלחש. "שבע שש חמש ארבע שלוש שתיים אחד יום שנה שמח!"

כל אחד התנשק עם בן או בת הזוג שלו והם יצאו מהחנות.

"זה היה יום נהדר" אמרה ג'יני להארי בסוף היום. הם נפרדו אחד מהשני בנשיקת לילה טוב והלכו לישון.

למחרת בבוקר הם קמו לקול הרעש של התלמידים שחזרו מהחופשה.

הארי נאנח והתחיל להתלבש בדרך החוצה, מחדר המועדון הוא פגש בג'יני.

"היי אהובתי" הוא אמר לה בקול עייף ובא לשים יש עליה אבל היא דחתה אותו.

"סליחה הארי," היא אמרה. "אבל ממתי אנחנו חברים?"

הארי היה מבולבל הוא הביט ברון והבין שאותו הדבר קרה לו עם הרמיוני, הם משכו בכתפיהם ונגשו אחד לשני.

"הארי מה קורה פה?" אמר רון בפאניקה. "עד שהשגתי אותה ואנחנו שנה שלמה ביחד היא פתאום נעלמת לי."

"בוא נעלה לחדר לבדוק עם המתנות שהן קנו לנו, והלבבות שלנו עדיין שם" אמר הארי.

הם רצו במעלה המדרגות וכשהגיעו לחדר הם לא מצאו את זה בשום מקום.

"לפחות השרשרת שלי עליי" חשב הארי. "אולי גם השרשרת של ג'יני עליה וזו תהיה ההוכחה."

הם ירדו למטה לחדר האוכל והתיישבו על יד הרמיוני.

הארי הסתכל אל ג'יני שישבה מהצד השני של השולחן והוא לא ראה אף שרשרת על צווארה.

הוא היה מופתע מאוד. הוא לא האמין ששנה שלמה הייתה בעצם חלום אחד ארוך. הוא התאכזב מאוד.

הוא ראה את ג'יני והרמיוני מצחקקות והוא אפילו לא תהה למה.

הם סיימו את הארוחה וכל אחד מהם הלך לשיעורים שלו. הארי המשיך לחשוב על ג'יני ועל הדברים הכי טובים שהם עברו יחד.

"אדון פוטר" נשמע קולה של פרופסור מקגונגל. "למה אתה לא מתרגל את הלחש כמו כל התלמידים האחרים. תפסיק לחלום ותחזור מיד לשיעור"

הארי נאנח הסתכל על הלוח וביצע את הלחש. לתדהמת כולם הוא הצליח בפעם הראשונה שניסה אך הוא לא שם לב לכך הוא רק המשיך לחלום על המתנות

שנתן לה, על השרשרת ובמיוחד על אתמול, או מה שחשב שהיה אתמול.

"הארי פוטר". נשמע קולה של פרופסור מקגונגל חזק פי שתיים והארי התאפס לבסוף. "איך הצלחת בפעם אחת את הלחש? אפילו אני לא הצלחתי בפעם

הראשונה"

"אני באמת שלא יודע פרופסור" אמר הארי ושחרר את הציפור שלו ממצב של פוחלץ. "לנסות שוב?"

"בהחלט" אמרה פרופסור מקגונגל. כל התלמידים בכיתה הסתכלו לעברו.

"בבקשה" אמר הארי כשהפך את הציפור לפוחלץ בשנית.

"ובכן פוטר," אמרה פרופסור מקגונגל. "אני רואה שהחופש רק שיפר את היכולות שלך, ישר כוח"

הארי הנהן. לא עניין אותו במיוחד איך או למה הוא הצליח לעשות את זה הוא רק התחיל לגבש בדעתו שהוא חייב להחזיר את ג'יני אליו בכל מחיר.

שאר היום שלו עבר כרגיל בלי שום תקלות של כוחות יוצאי דופן וכאשר עלה לחדר להכין את השיעורים של אותו יום ג'יני הציצה מפתח הדלת.

"הארי, הארי" הוא שמע קול קורא לו.

הוא פקח את עיניו וראה את רון לידו.

"תתעורר" רון אמר. "אנחנו נפסיד את ארוחת הבוקר."

הארי התלבש במהירות והלך עם רון לאכול.

"וואו איזה חלום מוזר היה לי" אמר הארי.

"על מה הוא היה?" שאל רון.

"ובכן..." ניסה הארי להיזכר. "אני לא מצליח להיזכר, אני רק זוכר שהוא היה מוזר, בטח שוב משהו שקשור לוולדמורט."

"טוב" אמר רון. "בוא נלך לשיעור הראשון שלנו."

"הארי נאנח וקם בעקבות רון. החלום לא המשיך להציק לו במהלך היום.

תגובות בבקשה אנשים... ומי שצריך בטא שיפנה אליי בינשוף :)

הפרק הקודם