All We Are

פרק 6:

חצי שנה מאז היתקלותי בהארי, חצי שנה... מדהים איך הזמן עף. מעניין איך שעם כל הזמן שחלף דבר לא השתנה.

נכנסתי לדירתי והנחתי את מעילי על הקולב שבכניסה,  הבית היה שומם כתמיד. פשטתי את החלוק ובגדי העבודה ונשארתי עם גופיה ומכנס הג'ינס שהיה מתחת למדים.

 נפלתי על הספה ושמתי את רגלי על השולחן מזמנת גלידה מהמקרר, מדליקה את הטלוויזיה ובוהה בתמונות הרצות.

בתוך הקופסא ישב המנחה שאמר "במשך 8 השנים האחרונות נמצאו כ-7 אוכלי מוות מהתקופה הישנה והחשוכה שחווינו, השאר מתו או נתפסו באותה תקופה אך הרשימה אינה גמורה. נותרה עוד אחת, שמה הוא איגל רידל.

"לפנינו אליס ברוקס שתדבר איתנו עליה. שלום אליס!" המנחה אמר.

בהיתי במסך תקועה עם כפית הגלידה בפי, בשם מרלין על דבר אחד יכולתי לחשוב-  זה הולך להיות מעניין.

אליס ברוקס, היא חייכה ואמרה "תודה לך תומס".

מעניין אז קוראים לבחור תומס, אין ספק שהעניבה הזו מחמיאה לו. אוקי- אוקי, אני מודעת לזה שאני אמורה להיות לבנה כסיד ומופתעת וצריכה להודות על כל שנייה שאני נושמת אויר צח, אבל אני כבר 8 שנים באותה הזהות, ואף אחד לא זיהה אותי, חוץ מ-2 אנשים, אני אתן לכם הזדמנות לנחש מי הראשון, כן זה היה הארי והשני זה הבחור שסוחט אותי מדי יום ביומו, אבל זה כבר עניין אחר.

"אנחנו מדברים על בחורה שקיום אמורה להיות בת 23" אליס אמרה.

"24" מלמלתי לטלוויזיה.

"את יכולה להסביר לנו מי היא?" תומס ביקש.

"היא בתו היחידה של טום רידל או בשמו הידוע וולדמורט" יפה, היא אומרת את השם. "יש טענות שאומרות שהיא מתכננת לשחרר את אוכלי המוות ולחדש את פעילות אביה". שכחי מזה מותק, עד אשר נפטרתי מהם, למה נראה לך שאפתח שוב את תיבת פנדורה?!

"מה שאת בעצם אומרת, שיש לזה שאין לנקוב בשמו יורשת?".

"בדיוק". גיחכתי לטלוויזיה, היה ניתן לראות שהם מנסים להפחיד את הקהל לחינם.

"ובכן, אליס, מה עוד ניתן לומר עליה?".

"היא מאוד דומה לאביה, גדלה בחינוך שבו הכול נקנה בכוח. היא קוסמת חזקה וצוות המחקר שלי ואני נוטים להאמין שהיא דומה בחוכמתה לאביה".

וואו! צוות מחקר! הבטתי במסך בעוד הבחורה המשיכה למלמל עליי, אני ידעתי שאני מבוקשת אבל רק על מעט קוסמים בהיסטוריה הוציאו כסף לצוות מחקר ובדרך כלל הצוותים האלו פגעו בול.

הכתבה הגיעה לסיומה כאשר תומס אמר "תודה לך אליס, אנא תודיעי לנו במקרה של תפניות".

לאחר כמה דקות הפלאפון שלי צלצל, לעזאזל כל כך שנאתי את ההמצאה הטיפשית הזו שפשוט הוכרחנו להסתובב איתה! פניתי לעברו ועניתי.

"הלו?".

"הלו קת', את לא תאמיני מה ראיתי עכשיו!" ג'ניפר קראה, ארר... אני אוהבת את ג'ניפר שלא תטעו אבל יש לה טיימינג נורא!.

"מה זה ג'ן?" שאלתי.

"אני צופה בטלוויזיה עם כמה חברים" היא אמרה ואז שמעתי את קולה של ג'קלין "היי קת'רין!".

ואז שמעתי בקול ממש חלק, את אחד הקולות שלעולם לא אשכח "זאת קת'רין? ההיא בתמונה?".

"אהא" ג'ק ענתה.

"שוש!" ג'ן צעקה לעברם,ולאחר מכן אמרה "בקיצור את לא תאמיני עם מי אנחנו נמצאות!?" היא צעקה.

תני לי לנחש? "זה הארי פוטר! ובדיוק ראינו את השידור ההוא על הבת של וולדי את צריכה להבין , את מזה דומה לה, יש לכן אותן עיניים!".

בהיתי בקיר מעקלת את העובדה שמעבר לקו ישבה אהבת חיי "באמת?" מלמלתי.

"כן!" היא צעקה.

"טוב ג'ן אני באמת עייפה נוכל לדבר מאוחר יותר?" שאלתי.

"לא-לא! אני רוצה שתכירי אותו!" היא אמרה.

"מה את אומרת שהוא ישאיר לי את כתובת הינשוף שלו ואני אקבע איתו פגישה?" שאלתי אותה.

"זה רעיון טוב!" היא קראה ושאלה "הארי, מה כתובת הינשוף שלך?".

"מכתש גודריק, 144 רק לא בשעה מאוחרת, אני לא רוצה שתעיר את דלאניי" הוא אמר ושאל "אני יכול להחליף מילה איתה?".

שמעתי את הטלפון עובר לידיו ואז קול, קול שהיה גורם לי לחולשה אמר "אני מחכה לך...".

ניתקתי את הטלפון חוששת מהבאות, אם לא החוורתי טרם לכך זה קרה עכשיו. קמתי על רגליי והתחלתי לעזאזל לחשוב. אם אפשר לקרוא לזה ככה.

הם הניחו שתצפי בזה וניסו להפחיד אותך, זו שיטה פסיכולוגית! לאיים מבלי לבצע, לעלות את ההימור כל הזמן, כמו בפוקר. העניין הוא לא הקלפים שיש לך ביד אלה מה אתה משדר. ואתה צריכה לשמור על פוקר פייס.

לקחתי נשימה עמוקה בניסיון להירגע אבל אני רק נבהלתי יותר ויותר. פניתי למטבח ולקחתי בקבוק אלכוהולי, אני חייבת לשכוח מזה ולהירגע, לקחתי כוס עמוקה ומכובדת ושתיתי אותה מחכה שהמשקה יתחיל להשפיע.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ישבתי בקצה הספה וצפיתי בבחורה עם השיער בלונדיני-לבקני והעיניים השקופות- עיניים עם אכן הבעה מפחידה. אליס ברוקס שמה, השם שלה הוזכר בפני פעם או פעמיים על ידי הרמיוני היא טענה שהיא עלוקה, ושיותר מפעם אחת ניסתה לחטוף את תפקידה, מסתבר שקיבלה אחד יותר טוב...

חקר אוכלי המוות היה תפקידה של הרמיוני והיא ביצעה אותו נאמנה השאלה היא מי נתן למלכת הקרח לקחת את התיק של איגל, הרי רק הרמיוני יכלה לתת אישור כזה.

החבורה המשיכה לדבר ולפטפט בזמן שהכתבת הפילה פצצה אחרי פצצה, היא ידעה מי איגל הייתה ויחסית טוב, אבל אכן העלתה השערות טיפשיות שגרמו לו לחשוב אם היא באמת התכוונה אליהן ברצינות?

יותר מאוחר כאשר הקבוצה חזרה להביט בטלוויזיה, היה ניתן לראות תמונה ישנה של איגל, עוד כשהיינו תלמידים בהוגוורטס.ואז ג'ניפר צעקה את "בשם מרלין! ג'ק היא לא דומה לקת'?".

"נכון... משהו בעיניים, אבל היא צעירה ממנה" ג'ק אמרה.

"קת'?" שאלתי.

"זאת קת'רין" ג'ק אמרה לעברי. "הן אכן מאוד דומות...".

"ממש לא" אמרתי, מנסה להציל את המצב.

"מאיפה הידע הזה?" ג'ורג' שאל בחשדנות.

"זה ישמע הזוי, אבל היינו יוצאים יחד כאשר הייתי תלמיד" אמרתי "איגל מעולם לא הייתה נהיית רופאה ושנאה אחריות".

נראה שהם האמינו, כאשר פתאום ג'ניפר אמרה "בואו נתקשר אליה! היא חייבת לראות את זה, ואתה" ג'ניפר הצביעה עלי "חייב להכיר אותה. כי רואים שאתה לא בקטע שלי או של ג'ק".

ג'ק חבטה בג'ניפר ואמרה "ג'ני-ג'ני מתי תביני שלא אומרים כל דבר בקול?".

"זאת אני!" היא קראה "ותודי שאת אוהבת אותי" היא אמרה בחיוך רחב.

ג'ק צחקקה כאשר ג'ניפר הוציאה מכשיר מוגלגי מכיסה והחלה להקיש במקשים ממלמלת "איך המוגלגים האלה אוהבים לעשות חיים קשים...". תוך שניות היא לקחה אותו לאוזנה ואמרה "הלו קת'?את לא תאמיני מה ראיתי עכשיו!".

הבטתי בה מדברת אל מעבר לקו תוהה איך איגל קבלת את זה שזיהו אותה ואת כל מה שמתחולל סביבה. בסוף של דבר לקחתי את הטלפון ועוד לפני שסיימתי לדבר השיחה נותקה- איגל הייתה המומה מכל מה שהתרחש סביבה, לא היה לי ולו שמץ של ספק.

הפרק הקודם		הפרק הבא