השתקפות

הנסיך והמשרתת

החורף הרגיש פחות קר ובודד מרגע שרון התחיל לבלות את הלילות בשיעורי לחשים עם הרמיוני, בבית ההרוס שביער. 

הם נפגשו שם מספר לילות כל שבוע, אלא אם כן התחוללה סופה קשה שלא אפשרה להם לצאת מהטירה. במקום המסתור שלהם, רון השאיל להרמיוני את השרביט שלו וניסה ללמד אותה את הלחשים בסיסיים שהוא למד בשנתו הראשונה בהוגוורטס.

לפני שהם התחילו הוא הזהיר אותה שלא כל אחד יכול לבצע קסמים. קסם הוא משהו שנולדים איתו, הוא הסביר לה. ילדים שנולדים להורים קוסמים בדרך כלל נולדים קוסמים בעצמם, אבל לפעמים קסם מופיע גם אצל אנשים שהוריהם אינם קוסמים, כמוה. בדרך כלל יש לכך סימנים מוקדמים, אבל לפי התשובות שלה לשאלות שהוא שאל אותה לא נראה שהיא אי פעם הציגה סימנים כאלה בילדותה או לאחר מכן. אך הרמיוני לא נתנה לעובדה הזו להרתיע אותה, והתעקשה להתחיל ללמוד בכל זאת.

רון אף פעם לא השקיע מחשבה בשאלה איך קסם בעצם עובד. קסם היה חלק בלתי נפרד מחייו מהרגע בו נולד, והוא לא היה יכול להבין חיים בלעדיו. הוא ידע בוודאות שקסם הוא יותר מנפנוף בשרביט ואמירת מילים מוזרות, אבל הוא אף פעם לא עצר לחשוב מה היה אותו מרכיב נסתר מהעין שבשילוב עם אותו נפנוף שרביט ומילה מצחיקה הפך לקסם, מוחשי ועוצמתי.  

השיעורים שלו עם הרמיוני אילצו אותו להתחיל להרהר בשאלה הזאת ברצינות. הוא הניח את השרביט בידה של הרמיוני, לימד אותה את התנועה המדויקת ואת ההגיה הנכונה של הלחש, אך באופן לא מפתיע בכלל, דבר לא התרחש. אחרי הלילה הראשון של האימונים הרמיוני התעקשה שחייב להיות משהו נוסף. הוא הסכים איתה לחלוטין, אבל הודה שהוא לא יודע מה זה הדבר הזה. הרמיוני קבעה שיהיה עליהם לגלות ביחד.

במהלך החורף הם ביקרו בחשאי מספר פעמים במדור הספרים האסורים בחיפוש אחר תשובה לשאלה הזאת. רון ניסה לשכנע את הרמיוני שזה סיכון גדול מידי עבורה ושהיא לא צריכה להיות שותפה לפשע הזה, אבל כדרכה של הרמיוני, היא הפכה את הטיעון שלו ושכנעה אותו שהעונש שהוא יקבל על העבירה יהיה קשה בהרבה מהעונש שלה, אז כדאי שהיא כבר תצטרף אליו.

הספרים במדור האסור כללו ספרי קסם מכל הסוגים, אבל בעיקר ספרים פשוטים ובסיסיים מאוד, כמו ספרי הלימוד היו לרון בבית הספר. הרמיוני נראתה כמו ילדה בחנות ממתקים בין המדפים העמוסים ספרי קסם, ורון שמח לראות אותה נרגשת ומאושרת, אז לא כל כך הפריע לו שהם לא מצאו את התשובה לשאלה שלהם.

בביקור השלישי או הרביעי הם כמעט נתפסו על ידי ביל, שהיה במשמרת בטירה באותו הלילה. לאחר שחמקו משם בעור שיניהם עם שני ספרי לחשים בסיסיים, נרגשים כמו ילדים, הם החליטו לא לחזור לספרייה בינתיים, על מנת לא לעורר חשד.

חודשי החורף האלה היו התקופה המאושרת ביותר בחייו של רון. הוא הרגיש כאילו הוא נולד מחדש, שניתנה לו הזדמנות שנייה לבלות את חייו עם הרמיוני. שום מטלה משפילה או מפרכת כמשרת האישי של הנסיך לא הייתה יכולה לייאש אותו, כי הוא ידע שכשיגיע הערב הוא יעמוד מול הרמיוני בארוחת הערב; היא תתנהג כרגיל, אבל מבטיהם יצטלבו לרגע, ושניהם יחשבו על הרגע בו כולם ילכו לישון והם יחמקו אל מקום המסתור שלהם לעוד שיעור בקסם. 

רון אפילו הצליח לשכנע את עצמו שהוא יוכל לחיות עם העובדה שהרמיוני תתחתן עם הארי, כל עוד זה לא יפגע במפגשים הסודיים שלהם. 

בכל מקרה הפחד שלו מאותו היום הנורא בו תתקיים החתונה שלהם הלך והתעמעם, כי לא נראה שמישהו יודע מתי הוא יגיע. הארי והרמיוני היו שניהם בני יותר משמונה-עשרה, גיל מתאים לחתונה, ובכל זאת לא נראה שנעשות שום הכנות לקראת המאורע. לפעמים, במהלך ארוחות הערב, אחד מהוריו של הארי היה מעלה את הנושא כבדרך אגב; הארי תמיד היה מתחמק מהתמודדות עם הנושא, והרמיוני לעולם לא הביעה את דעתה. 

רון התחיל לחשוב שבאותו האופן כמו שהרמיוני לא ששה להינשא להארי, גם הוא מנסה לדחות את מימוש העסקה הזו כמה שיותר. המחשבה נתנה לו תקווה מסוכנת.

האביב התקרב, ורון למד שזו הייתה תקופה מרגשת ומלאת התרחשויות בהוגוורטס. אחרי החורף הארוך אצילים רבים מרחבי הממלכה וממלכות שכנות נהגו לבקר בטירה, והמלך היה מקיים לכבודם סעודות, מסעות צייד ותחרויות אבירים.

ערב אחד בסוף חודש מרץ הארי ואבא שלו דיברו על יציאה למסע הציד הראשון של העונה. אם נותר ביניהם שמץ של מתח מאז התגלית על הנבואה, הוא נעלם כליל בזמן שהם שוחחו על הציד, שכנראה היה תחביב משותף שלהם.

רון האזין להם ממקומו הקבוע, מבולבל ממגוון המושגים ומעצם קיומו של אירוע שכזה. הוא הניח שזה כנראה לא נורא במיוחד, כי הוא לא ראה את הארי מתרגש לקראת שום אירוע חוץ מזה עד כה (ובטח שלא לקראת החתונה עם הרמיוני).

"יצאת פעם למסע ציד?" המלך שאל את רון פתאום.

הוא התבלבל, מופתע מכך שמישהו בחדר מלבד הרמיוני מודע לקיומו. 

"אה… לא, אדוני," הוא גמגם, "למען האמת… אני אפילו לא יודע לרכב."

"זה לא מתקבל על הדעת," המלך קבע, "אתה מוכרח ללמוד לפני שנצא לציד. לא תוכל לעמוד בקצב ברגל."

רון לא הבין עד אותו הרגע שמצופה ממנו להצטרף למסע הזה. הוא אמר, "אני מכיר מישהי שיכולה ללמד אותי, אבל אני אצטרך יום חופשי - "

"קח אותו, רק תדאג שזה יעשה," הארי הפטיר לעברו בלי עניין. רון חשב שהוא לא נראה נלהב לבלות את מסע הציד שלו כשרון מזדנב בעקבותיו.  

בבוקר שלמחרת רון מצא את ג'יני במטבחים וביקש ממנה ללמד אותה לרכב, כמו שהיא הציעה לו כמה חודשים לפני כן.

"חשבתי ששכחת ממני," היא אמרה בכעס מזויף, והסכימה מייד לקחת אותו לשיעור ביום ראשון הקרוב.

אותו יום ראשון הפציע צח וקר, מושלם לרכיבה. רון פגש את ג'יני באורוות עם שחר. שיערה היה קלוע בצמה אדמונית ארוכה והיא לבשה מכנסיים וטוניקה רקומה. עד כה רון לא ראה אישה בעולם הזה שלובשת מכנסיים.

ג'יני הסבירה לו כיצד לעלות על גבו של פיג הסוס ולשבת באוכף, ואז היא אחזה במושכות והובילה את רון ואת הסוס אל שולי היער כדי להמשיך בשיעור. עד כה לא נראה שרכיבה היא פעולה מסובכת, והוא דווקא נהנה לשבת על גבו של פיג בזמן שהוא הלך בעצלתיים באוויר הצונן והנעים.

בזמן ההליכה הוא וג'יני השלימו פערים. ג'יני סיפרה לרון שפרסי התארס ולביל נולדה בת ראשונה, ורון סיפר לג'יני על חוויותיו כמשרת האישי של הנסיך. הסיפורים שלו היו יכולים להיות מעניינים בהרבה אם היה יכול לספר לה על דמבלדור, על הנבואה ועל השיעורים הפרטיים שלו עם הרמיוני.

הם הגיעו אל רצועת הדשא שג'יני בחרה לשיעור שלהם, בצילם של העצים הגדולים שבשולי היער. ג'יני התחילה ללמד את רון כיצד לאחוז במושכות, כיצד להשתמש בהן כדי לכוון את הסוס למקום הרצוי, וכיצד לדרבן אותו מעמידה להליכה, ולאחר מכן לדהירה קלה.

רון הרגיש חוסר ביטחון ברגע הראשון שג'יני שחררה את המושכות והוא נותר לבד בשליטה על הסוס, שהפגין נטייה ללכת בדיוק לכיוון ההפוך ממנו הוא כיוון אותו. אך לאחר השעה הקשה הראשונה, הוא התחיל לתפוס את העניין, והרגיש מספיק בטוח בעצמו כדי לדרבן את פיג מעט פחות בעדינות ולרכב מעט יותר מהר. הוא ניסה לחשוב על זה כמו על רכיבה על מטאטא; הוא היה צריך ללמוד כיצד לכוון את הרצון שלו בצורה שהסוס ידע לפרש, ימינה או שמאלה, מהר יותר, לאט יותר, עד שבשלב מסוים זה יהיה פשוט, כאילו הסוס הוא איבר נוסף בגוף שלו.

"זה היה החלק הקל," ג'יני אמרה לו כשהם עשו הפסקה מהשיעור בשעת הצהריים. הם ישבו בדשא לאכול את הצידה שמולי ארזה עבורם בזמן שפיג ליחך אוכמניות משיח בקרבת מקום. "בזמן הציד אתה תצטרך לדהור מהר יותר, ובתוך היער, שם יש הרבה מכשולים. אני אנסה ללמד אותך לקפוץ מעל מכשולים, אבל אני לא בטוחה שתצליח היום."

"מה יקרה אם אני לא אלמד עד שנצא למסע?" רון שאל, וחלם לחכות להארי בשולי היער עד שכל העניין ייגמר.

"אתם תצודו בקבוצות, אז בזמן הדהירה כנראה שפיג יעשה מה שהסוסים האחרים יעשו. כל מה שאתה תצטרך לעשות זה לא ליפול."

"כנראה?"

"כן, תמיד יש את הסיכוי שהוא יבהל ואתה תשפיל את עצמך או תיפול ותשבור את הצוואר." 

"אני מעדיף את האפשרות השנייה."

החלק השני של השיעור התקיים בתוך היער. שמש הצהריים שזרחה על העלווה האירה את החלל באור ירקרק והעלתה ניחוחות של גשם וטחב מתוך האדמה הרטובה. 

בהתחלה רון רכב רק בשביל העקלקל שבין העצים, מרגיל את פיג למסלול המפותל, מותח את גבולות הפחד שלו ורוכב יותר ויותר מהר. ג'יני שיבחה אותו על התעוזה שלו ושלחה אותו לרכב מחוץ לשביל, שם שורשים גדולים, שיחים וסלעים הפכו את הרכיבה למסובכת; אבל פיג סירב לשתף פעולה כשמכשול מאיים במיוחד היה מגיח, קופא במקומו ומקפל את אוזניו לאחור בחוסר שביעות רצון.

"אני מניחה שתצליח להסתדר," ג'יני אמרה בשעת אחר צהריים, כשהאור הירקרק החל להתעמעם ורגליו של רון כאבו מיום של רכיבה. "יפריע לך אם אני ארכב קצת לפני שנחזור? לא הצלחתי לשכנע את צ׳ארלי להשאיל לי סוס לרכיבה כבר הרבה זמן.״

רון הסכים בלי היסוס. הם חזרו אל השביל, לצידו זרם פלג מפכפך. פיג שתה מעט מהמים הקרים בזמן שג'יני טיפסה על גבו במיומנות ורכבה משם בביטחון. רון התיישב על סלע ליד הפלג וחיכה, מעסיק את עצמו בקילוף הקליפה מעל ענף סורר.

ברגעים כאלה, בהם ישב בחוסר מעש, הוא מצא את עצמו חוזר ומהרהר בחייו הקודמים. הוא תהה האם העולם שלו ממשיך להתקיים, או שהזמן שם עצר מלכת. הוא תהה האם הארי והרמיוני ומשפחתו מודעים להעדרו. האם הם מודאגים? אבלים? האם הרמיוני מתחרטת שהיא דחתה אותו? או שאולי הם מאשימים אותו שהוא גורם להם עוד צער? אולי הם שמחים שהוא נעלם?

דעתו הוסחה ממחשבותיו האפלות כשצליל פרסאות הגיע לאוזניו. הוא השליך את הענף האומלל, בטוח שג'יני כבר חזרה, וקם. אך כשהוא הבחין בסוס השחור פוסע בשביל, נושא רוכב מהרהר וקודר, הוא קילל בליבו.

הארי נראה שקוע במחשבות, הסוס שלו פוסע בשביל ללא הכוונתו, ולרגע רון קיווה שאולי הוא יחלוף על פניו מבלי לראות אותו. אבל לא היה לו מזל; הארי הבחין בו עומד לצד הדרך ועצר את סוסו במשיכה קלה במושכות, בדיוק לפניו.

"חשבתי שנתתי לך יום חופש כדי ללמוד לרכב," הוא אמר, מסתכל ברון ממרום מושבו. לראשונה רון הבין שהסוס שלו עצום, גדול בהרבה מפיג.

"למדתי," רון השיב, שונא את זה שהוא צריך להצטדק בפניו. "ג'יני רק יצאה לסיבוב לפני שאנחנו חוזרים."

הארי לא הגיב. רון תהה במרירות האם זה לא לכבודו, אבל אחרי רגע הבין שהארי בכלל לא הקשיב לו, כי הוא היה מרותק לדבר מה שנע בין העצים. היה לו מבט חולמני של פליאה מעורבת בבלבול קל - ורון הכיר את המבט הזה היטב.

במקביל לשביל ניתן היה לראות את ג'יני בעיצומה של דהרה, דמותה מבליחה מבין העצים, קופצת מעל אותם שורשים וסלעים איתם פיג סירב להתמודד עבור רון רק שעה קלה קודם לכן. רון הסתכל עליה ואז על הארי וגיחך לעצמו, נלחם בפיתוי להגיד לו שאם הוא לא רוצה שתעוף לו דוקסית לתוך הפה, כדאי שהוא יסגור אותו.

ג'יני חזרה אל השביל, מאטה את דהרתה, ובמהרה הבחינה ברון ובהארי על הסוס לידו. החיוך המאושר שלה נעלם. היא מיהרה אל המקום בו הם עמדו, נראית כאילו נתפסה על חם. 

היא ירדה מהסוס בקפיצה עוד לפני שהוא סיים לעצור וקדה קידה עמוקה. היא הסמיקה בגוון ורוד עז ושיערות ג'ינג'יות שחמקו מהצמה שלה מסגרו את פנייה, שניצנצו מזיעה.

"אני מתנצלת, הוד מעלתך," היא אמרה בקוצר נשימה, מבטה מושפל.

הארי התחיל לדבר וקולו נשבר. הוא השתעל ואמר, "על מה את מצטערת?"

ג'יני לא ענתה, נראית קצת מבולבלת מהשאלה.

הארי ירד מהסוס בקפיצה וניגש אליה.

"תכיר בינינו," הוא פקד על רון, שצפה בהתרחשות בעניין.

"אדוני, זו ג'יני וויזלי… היא עובדת במטבח בטירה, והיא מלמדת אותי לרכב," רון אמר, כמעט מועד ומציג את ג'יני בתור אחותו. "ג'יני, זה -"

"אני יודעת מי הוא," ג'יני התפרצה לדבריו בעצבנות, ומייד השפילה את מבטה שוב בכלימה. 

רון היה מעט המום מההתנהגות שלה. ג'יני אף פעם לא התביישה ולא השפילה את מבטה בפני אף אחד. הצורה בה היא השתתקה והתכווצה בפני הארי נראתה הייתה כמעט מבחילה.

"את רוכבת טוב," הארי אמר לה. רון שמח לראות שגם בעולם הזה הוא כישלון חרוץ בכל דבר שקשור בשיחה עם בנות. "איפה למדת?"

"אחי, צ'ארלי, לימד אותי. הוא אחראי על האורוות בהוגוורטס."

"כן, אני מכיר אותו."

הארי הסתכל על רון פתאום. רון תהה אם הוא רוצה שהוא יסמן לו שהוא עושה עבודה טובה, כי זה לא היה נכון בשום צורה ואופן. הארי נעץ בו מבט והוא הבין שהוא רוצה שהוא יוציא אותו מהבוץ, אבל לא היה לו מושג איך לעשות את זה.

"אני צריכה לחזור," ג'יני פלטה פתאום, "ברשותך, הוד מעלתך…"

"אני אלווה אותך," הארי קפץ, והוליך את הסוס שלו במקביל אל ג'יני ופיג, בעוד רון משתרך מאחור.

הארי התחיל לשאול את ג'יני שאלות על עצמה ועל משפחתה. היא השיבה, בהתחלה בהיסוס מנומס, ואז בצורה יותר טבעית, היחס שלה כלפיו מפשיר. היא נראתה מופתעת בכל פעם שהוא הוכיח שהוא לא לחלוטין מנותק מהנעשה בחדרים הלא- מלכותיים של הטירה ובעיירה. גם רון, שהקשיב לשיחה, היה מופתע לא פחות ממנה.

השיחה עברה אל הטורנירים ותחרויות האבירים שהתקיימו בהוגוורטס בתקופת האביב והקיץ, שאת המהות והחוקים שלהם רון עדיין לא למד. כמו רכיבה גם זה היה תחום שג'יני התעניינה בו, למרות שלא הייתה אמורה. היא הפגינה ידע מפתיע בכל הקשור לתחרויות העבר, זוכרת בדיוק מי ניצח בכל מקצה. ניכר היה שהיא זוכרת טוב במיוחד מקצים בהם הארי השתתף.

אם הארי היה מוקסם ממנה קודם, כעת הוא גם התרשם ממנה. הוא צחק מהערה שהיא העירה (רון לא הבין אותה כלל), וזו כנראה הייתה הפעם הראשונה שרון ראה את הארי הנסיך צוחק.

הם הגיעו אל האורוות לאחר הליכה ארוכה. השמש נטתה נמוך במערב, צובעת את העולם באור זהוב עז. נער אורוות יצא לקחת את הסוס של הארי, ולנוכח ההבנה שהשיחה הגיעה לסיומה הוא שוב נראה נבוך.

"להתראות, ג'יני," הוא אמר בחוסר רצון.

"להתראות, אדוני," ג'יני השיבה בקידה, חוזרת לאותה רשמיות נוקשה של תחילת השיחה. 

הארי סב וצעד לעבר הטירה. ג'יני הובילה את פיג אל האורווה מייד, לא נותנת את דעתה על רון. הוא הלך אחריה אל התא של פיג, שם היא תלתה עבורו דלי של קש והחלה להבריש אותו במרץ.

"אנחנו נדבר על מה שקרה פה הרגע?" רון שאל כשהיא רק הברישה את הסוס בשתיקה, קמט של כעס בין עיניה.

"על מה יש לדבר?" ג'יני התפרצה בעצבנות.

רון שקל את מילותיו הבאות בזהירות. לרוב הוא לא היה שש לדבר על נושאים כאלה, בטח שלא עם אחותו; וגם אם היא לא הייתה יכולה להטיל עליו קללת עטלפי נזלת, הוא היה בטוח שהיא תעולל לו משהו נורא לא פחות גם בלי שימוש בקסם אם הוא ימשיך להציק לה בנושא שללא ספק היה רגיש. 

אבל הוא לא יכול היה להפסיק לראות את הארי וג'יני מדברים וצוחקים, כיצד הוא חייך אליה בזמן שהיא דיברה, ולחשוב שזה היה שונה כמו יום ולילה מהאופן בו הארי והרמיוני התנהגו כשהם היו ביחד. ושאולי, רק אולי, המפגש הלא צפוי הזה הוא מה שיגרום להארי לעשות את הדבר שהוא בברור השתוקק לעשות - לבטל את האירוסים עם הרמיוני.

"אני חושב שאת מוצאת חן בעיניו," רון העז לומר לבסוף.

"אז אתה אידיוט," ג'יני החזירה בגסות. היא זרקה את המברשת הצידה באלימות והחלה לנקות את הבוץ מתוך הפרסה של פיג עם כלי משונן. "החיים הם לא איזה סיפור אגדות מטומטם. במציאות הנסיך לא רואה משרתת רוכבת ביער יום אחד ומתאהב בה."

רון התחיל להגיד שהוא לא אמר שום דבר על התאהבות, אך שמץ הטקט המועט שהיה בו, זה שתמיד לבש את דמותה של הרמיוני נוזפת בו, הפציר בו לשתוק. ההתנהגות של ג'יני הייתה כל כך קיצונית ומוזרה שאפילו הוא היה צריך להבין שיש בזה יותר משנראה לעין.

"למה את כועסת?" הוא העז לשאול.

הוא שמח כשהשאלה הוציאה לה מעט את הרוח מהמפרשים במקום להרגיז אותה עוד יותר.

"אני מרגישה כל כך מטופשת," היא הודתה פתאום, מרוכזת מאוד בפרסה של פיג. "כשהייתי ילדה הייתי חולמת שיום אחד אני והנסיך נתחתן. ואפילו כשכבר גדלתי והבנתי שנסיכים לא מתחתנים עם משרתות, עדיין המשכתי ללכת לכל הטורנירים, רק כדי לראות אותו מתחרה. אני פשוט…"

היא שמטה את הפרסה של פיג בתבוסה. "זה מטופש. אני מטופשת."

"את לא מטופשת," רון ניסה לעודד אותה, "את באמת מוצאת חן בעיניו, אי אפשר לא לשים לב לזה."

זו הייתה טעות מצידו. כעסה של ג'יני התעורר שוב, והוא הצטער שלא שתק, כי היה לה כלי חד ביד.

"מה לא הבנת?" היא אמרה בזעם, עיניה רושפות, "המשרתת לא חיה באושר ועושר עם הנסיך. אף פעם. אם יש לה מזל היא יכולה אולי להיות פילגש, ואני לא מתכוונת להפוך לאחת כזאת."

רון הזדעזע מהאמירה האחרונה. 

"זה לא -"

"נמאס לי לשמוע על זה!" ג'יני התפרצה פתאום וזרקה עליו את הכלי החד, ממנו הוא התחמק בקושי. "עוף מפה!"

רון לא היה צריך שהיא תגיד את זה שוב. הוא עזב את האורווה בריצה קלה וחזר אל הטירה.

עד שהוא הגיע אל דלתות הכניסה השמש כבר שקעה. הוא החל להרהר בארוחת הערב וקפץ בבהלה כשמישהו ארב לו בפינה אפלולית ליד הדלת.

"מרלין!" הוא קרא מתוך הרגל, לפני שהבין שזה רק הארי.

"שיעור אחד לא מספיק," הארי קבע.

"שיעור של מה?"

"רכיבה," הארי אמר כאילו הוא חושב שרון קצת טיפש. "אי אפשר ללמוד ביום אחד, במיוחד אם אתה מצפה לעמוד בקצב של רוכבים מנוסים יותר. לך למטבח עכשיו ותגיד להם שג'יני לא תגיע לעבודה השבוע, כי היא צריכה לתת לך עוד שיעורים."

"אבל - "

"אין פה אבל. זה עניין של חיים או מוות. זו האחריות שלי שלא תיפול מהסוס ותשבור את המפרקת, אז אני קובע שאתה צריך עוד שיעורים. לך עכשיו."

רון הרכין את ראשו וציית. בליבו הוא כינה את הארי פוץ שתלטן והאשים אותו שלא באמת אכפת לו שהוא ימות מנפילה מסוס, הוא פשוט מחפש תירוץ לפגוש את ג'יני שוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא