החיים ללא וולדמורט- שנה א'

לכל המגיבים: אני בן, ממין זכר. זה מעצבן שאתם כותבים את...

---

הארי, דראקו ורון פסעו לאט לעבר האולם הגדול, מפטפטים על מה שיעשו בחופש חג המולד.
שלג החל להיערם בפינות החדרים, וכאשר נכנסו לאולם הגדול, הם נעצרו פעורי פה למראה שנגלה לעיניהם; עצי חג מולד ענקיים מקושטים בכדורים וחוטים צבעוניים שהחליפו צבע, שלג צנח מתקרת האולם, וכאשר נחת על ראשיהם וכתפיהם של התלמידים- "זה שלג חם ?!" שמע הארי את אחד הילדים מהפלפאף אומר.

הם התיישבו ליד השולחן של גריפינדור והחלו להעמיס על צלחותיהם מכל טוב.
היו שם מאכלים מיוחדים לחג המולד: עוגות בצורת פתיתי קרח, מאפי גזר חמים, עוגיות שוקולד רכות ומלאות במילוי וניל- היה שם כל דבר טוב וטעים.
הארי הסתכל לעבר שולחן המורים, וראה את מקגונגל מתלחשת עם סנייפ, בעוד סנייפ מהנהן ושניהם הסתכלו על הכיסא הריק של המנהל.
אחרי שסיימו לאכול, הארי, רון ודראקו הלכו למקגונגל, לומר לה שהם נוסעים לבתיהם בחופשה. מקגונגל אישרה זאת ואמרה לכולם להיזהר- והנהנה בהדגשה לעבר הארי.

היום עבר במשחקי שחמט, דיבורים והרבה אוכל, והארי וחבריו עדיין לא התייחסו לערימות של שיעורי הבית שלהם, שחיכו בפינת חדר השינה.
הלילה עבר להארי בלי חלומות, ובבוקר המחרת הוא וחבריו ניגשו לארוז את חפציהם, עד שגילו שהם נארזו בלילה.
"כולם לעלות לרכבת!!!" האגריד צעק לתלמידים, בעוד הרכבת מעלה ענני קיטור אפורים וסמיכים.
הארי עלה לרכבת, מצא תא כמעט ריק מאנשים והתיישב בתוכו.
הרכבת החלה לנסוע, וכעת היה אסור לתלמידים לצאת מהתאים עד שהנהג יאמר שמותר. בינתיים הארי נתקע עם נוויל והרמיוני.

"אתם יודעים שהוגסמיד היא לא תחנת הרכבת היחידה מהוגוורטס?" אמרה הרמיוני "קיימות רכבות נוספות רבות שמפזרות את התלמידים לחלקים אחרים באנגליה..." מכאן הארי לא הקשיב לפטפוט הלא פוסק של הרמיוני, שכנראה בלעה את כל ספרי הלימוד של כל השנים של הוגוורטס.
כאשר הגיעו לתחנת קינג קרוס, הארי ראה את אביו, אימו ואחותו הקטנה מולי מחכים ליד התחנה, סורקים במבטם אחר התא שהארי ישב בו.
ג'יימס מצא אותו ראשון, הצביע עליו ואמר משהו ללילי ואחר כך שלושת בני משפחתו נופפו לו.

"נו, אז איך היה השליש הראשון בבית הספר?" שאלה לילי את בנה.
"את יודעת... הרבה שיעורים... אוכל טעים..." אמר הארי בשעמום "והתקבלתי להיות המחפש של קבוצת גריפינדור..." המשיך הארי באותה נימת שעמום, אך שהפעם הסתכל על אביו בציפייה.
"המחפש! שני דורות של מחפשים! אני בטוח שתהיה מצוין בזה!!! " אמר ג'יימס ופרע את שיערו של הארי בחיבה.
"זה מעולה הארי!" אמרה לילי, ומולי חיבקה את הארי שהחזיר לה חיבוק ביד אחת.
"ולנו יש הפתעה בשבילך..." אמר ג'יימס "עוד יומיים אני אקח אותך למשחק קווידיץ' של פאדלמיר יונייטד נגד הצרעות מווימבורן "!אמר ג'יימס בהתרגשות.
"אבל זה חצי הגמר!!! איך השגת כרטיסים ?!" שאל הארי, באותה התרגשות של אביו.
"כל הקבוצה קיבלה כרטיסים חינם. מי שינצח יתמודד מולנו, אז אני חושב שמגיע לנו לראות את שיטת המשחק שלהם..." אמר ג'יימס.

הם נסעו למכתש גודריק במכונית המשפחתית, הפעם לילי נהגה ולא טעתה במושגי התנועה )פרק 1(מולי והארי דיברו מאחור על הוגוורטס, הארי ניסה לשכנע אותה שלא כיף שם, ומולי עדיין אמרה שהיא רוצה להיות שם.

"עוד כמה זמן מגיעים?!" שאל הארי, קוטע את השיחה שלו ושל אחותו.
"נגיע לשם כשנגיע" אמר ג'יימס, ברוגז קל "יש עכשיו קפפ, וייקח לנו בערך עוד עשר דקות" אמר ג'יימס, "אומרים פקק" תיקנה אותו לילי בעדינות, והמשיכה לפלס לה דרך לאיטה בין כל המכוניות.
את עשר הדקות האחרונות בילו הילדים במשחק 'ארץ עיר'.
"אאאאאאאלף." אמרה מולי.
"סטופ!" אמר הארי אחרי דקה.
"א'" אמרה מולי והחלה לחשוב.
"ארץ? אהה... אנגליה !"
"אירלנד!" 
"עיר?... אולדהם!"
"אוקספורד !"
"חי?..."
"אדום ראש! "
"צומח ?..."
"אנוביס" אמרה לילי מקדמת האוטו "זה צמח שצומח במצריים, וכל צמח שחי מסביבו נובל. אנוביס הוא גם השם של אל המוות המצרי."
"למה את תמיד אומרת שמות של צמחים שאף אחד לא מכיר?" אמר ג'יימס, צוחק.
"טוב נו.... דומם.."
"ארנב מפוחלץ!" הארי צעק.
"חחח0, טוב, לחש..."
"אקספליארמוס!" אמר ג'יימס, ושרביטה של לילי עף בעוד היא מחייכת.

ככה המשפחה עברה עשר דקות, וכאשר הגיעו, הארי קפץ מהמכונית ונכנס הביתה.
הבית היה נקי ומסודר, כל ארונות המטבח הלבנים עמדו בפינה, סגורים ומצפים לשימוש, בסלון שתי מסרגות סרגו סוודר על הספות הלבנות ושונרא חיכה למשפחה על אחת הספות, קופץ כדי לשחק עם המסרגות.
הארי רץ לחדרו, הניח שם את המזוודה וחזר לסלון.
יומיים עברו בלי משים בעוד הארי ומולי שיחקו משחקי קופסה קסומים, ג'יימס התמסר עם הארי בכדורים על המטאטאים ולילי נסעה לעבודה שלה ב'ניסים ונפלאות'- חברה שעוזרת למוגלגים-בלי שידעו.

בוקר יום שני האיר את חדרו של הארי באור לבן חלבי, מאיר את הקירות הזהובים ואדומים של חדרו כך שאחד הקירות החזיר אור לכיוון העיניים של הארי, ואלה נפקחו מיד.
"חג המולד!" קרא הארי.
הארי רץ במדרגות וראה את עץ חג המולד המשפחתי- מעוטר בקישוטים צבעוניים (לא מרשימים כמו בהוגוורטס, אבל יפים מאוד) ומתחת לעץ עמדו ערימות ענקיות של מתנות.
לילי וג'יימס ישבו על השטיח ליד, אוחזים בכוס קפה וחייכו בעייפות כלפי הארי. גם מולי הייתה שם, אבל ישנה על השטיח. כנראה שהיא רצתה לתפוס את סנטה... חשב הארי בחיוך.
הארי פתח את המתנות, מהגדולה לקטנה; היו שם בסך הכול 6 מתנות בשבילו, אבל טובות.
ערכה לניקוי וטיפוח המטאטא- מאביו.
המון ממתקים- מרון.
ספר להכנת צרחנים- מדראקו.
כפפת קסם: כפפה בה אפשר להחביא את השרביט, להגיד לחש והלחש ייצא למרות שלא רואים את השרביט- מאמו.
סניץ'- ממולי. את הסניץ' הארי שם בכיס וחיבק את מולי.

אחרי שעתיים, ג'יימס התכונן לקחת את הארי למשחק הקווידיץ' ואז לילי אמרה-"מה פתאום אתם הולכים?"בהבעה רצינית.
"יש משחק קווידיץ'- וכבר יש לנו כרטיסים" אמר ג'יימס.
"להארי יש שיעורים לחופש. לא הארי ?" אמרה לילי שעדיין נראתה מופתעת.

"לילי, קבענו שהוא יעשה את השיעורים אחר כך." אמר ג'יימס, מתחיל להתרגז.
"לא. הוא יעשה אותם עכשיו, ולא אכפת לי גם אם יהיה אליפות העולם בקווידיץ!"
"לילי, את לא יכולה להכריח אותי. למרות שזה הבית שלך" הוסיף ג'יימס.
"נכון, זה הבית שלי, אז אני דורשת שתצא ממנו!" לילי התעצבנה ומולי התחילה ליבב בצד החדר, אבל בשקט. הארי צעד לחדר שלו כי לא רצה להפריע.
"בסדר!" צעק ג'יימס "הנה, אני יוצא- ורק שתדעי, אני שונא לגור איתך! "
"כן?! זה לא שהחיים איתך הם גן- עדן !"
הארי שמע עוד כמה צעקות, ואז טריקת דלת. הוא הניח שאביו עזב. הארי ידע שאין לו מה לעשות, אבל בכל זאת הוא רץ לאביו, עד שראה בזווית עינו איש עם שיער שמנוני, מחייך וממלמל לעצמו. הארי שמע אותו אומר "קצת שיקוי שכחה, הרבה שיקוי שנאה- ויש תוצאה מצוינת !" אמר האיש, שהארי זיהה כפרופסור סנייפ.

---

קרדיט לאבי על הבטא !!!

הפרק הקודם		הפרק הבא