חצי תאומים

טוב, אני מזהירה מראש: אני לא טובה בנבואות. לא, באמת, אני גרועה בזה. הו יוצאות לי הרבה יותר מדי... מובנות. אבל איזה פאנפיק על פרסי ג'קסון זה היה אם לא היה בו נבואה, נכון? אזז... בבקה אל תרדו עלי בתגובות. ואולי אתם אומרים עכשיו: בטח, למה שנרד עליך. טוב, חכו עד שתראו את הנבואה, ואז תבינו למה בא לכם לרדת עלי. אני חייבת גם להתנצל אם הפרק הזה גרוע. כתבתי אותו מתוך כעס, אז אולי הוא קצת פחות טוב מהקודמים. פשוט בדיוק רבתי עם חברה שלי, שהבטיחה לי משהו ואז החליטה שלא בא לה לקיים את ההבטחה שלה. בכל אופן, אני סתם מציקה לכם. תתעלמו ממני, ותנסו להנות מהפרק למרות שהוא דיי גרוע.

נ.מ אין שם משתמש מקורי (הנה אני שוב! התגעגעתם אלי?)

אני לא הולכת לתאר את כל מה שקרה בין אז לעכשיו, אבל אני כן אסביר בקצרה.

לילה קיבלה את הפרצופים שהיא רצתה, והיא הייתה מאושרת. למשך שבועיים (עד עכשיו) היא הייתה סופר אנרגטית, התרוצצה בכל המחנה, והפכה לבסטי של האחים שוד.

סופי ופרסי היו בעיקר מודאגים. הם היו בכוננות גבוהה, מכיוון ואם התאוריה של פרסי נכונה - אז אמורים להכיר בסופי ובלילה בכל רגע. אנבת' ניסתה לעזור להם לפתור את התעלומה של: אם אמא של התאומים היא צאצאית של אלף/ית וקוסם/ת, אז איך פרסי הוא חצי אל חצי בן אדם?

בינתיים, הם פתרו תעלומה מסוג אחר: סופי נולדה ראשונה, שלוש דקות אחריה נולדה לילה, ובתיאום מוחלט - שלוש דקות אחרי לילה נולד פרסי.

ביום שאנחנו מדברים עליו, פרסי, אנבת' וסופי ישבו ודיברו, ולילה התרוצצה עם האחים שוד.

"יש לך דיסלקציה? הפרעת קשב וריכוז?" ניסה פרסי. סופי חשבה לרגע. "אני חושבת שאפשר לומר שיש לי הפרעת קשב וריכוז קלה, כן." היא גיחכה, כנראה מבדיחה פרטית שרק היא הבינה. "ו... יש לי זיכרון צילומי. אבל זה לא נחשב. זה בגלל הב-" לפתע היא השתתקה וחסמה את פיה בידה. (כן... שכחתי לומר משהו אחד קטנטן וחסר חשיבות. סופי לא ספרה ללילה ופרסי שהיא ניסוי. הם לא יודעים כלום על הברבור השחור או על הנסתרים.) אנבת' קימטה את מצחה "קרה משהו?" סופי מיהרה להתנצל. " לא, לא. פשוט... אמ..." היא אמרה, מנסה למצוא הסבר הגיוני לבהלתה. אנבת' שמה לב שסופי נראת במצוקה, ואמרה: "נראה לי שהיותך אלפית מנטרל חלק מה... אמ... 'תופעות לוואי' של חצויים, אבל זה נותן לך מגרעות וחולשות אחרות" היא הביטה לעבר סופי. "זה ככה גם אצל לילה?" היא חקרה. סופי הנידה בראשה. "לא. למעשה, נראה לי שה'תופעות לוואי' של לילה התחזקו במקום להחלש. היא סופר היפראקטיבית, יש לה הפרעת קשב רצינית. והדיסלקציה שלה... לא 'ראיתי את זה בפעולה', אבל מהתאורים שלה זה נשמע בלתי אפשרי לשרוד עם הדבר הזה." אנבת' הנהנה בראשה. "אז גזע אלפי מח -" היא התחילה, ואז ג'ייסון הגיעה בריצה. "ר... רייצ'ל"

הם הסתכלו אחד על השני, והתחילו לרוץ, עוצרים בדרך רק כדי לאסוף את לילה.

הם הגיעו בדיוק בזמן לשמוע את הנבואה.

"אחת, הבת של האפל, המנודה.

שתיים, הבת של האדיר מכולם, המלך.

שלוש, הבן של השוצף הגועש וההורס.

ארבע, הבת של החכמה ביותר, הפסל המשלים.

חמש, הבן של הדחוי, המעוות.

השמש והירח ינחו אתכם"

(כן, אמרי לכם שהנבואות שלי גרועות. היא אפילו לא בחרוזים! טוב, יכול להיות שהקטע הזה בכוונה. אבל בכל זאת!)

כולם התחילו להתלחש.

"הנבואה לא הייתה בחרוזים"

"היא הרבה יותר מדי ברורה, לא?"

״היא בכלל לא נשמעת כמו נבואה, אלא יותר כמו… רשימה.״

אבל כל הלחישות הופסקו בבת אחת, על ידי קולה של רייצ'ל.

"שמעתי משהו. משהו,"היא השתתקה, והביטה מסביב. "משהו שעשוי להיות חשוב." פרסי הנהן. "מה שמעת, רייצ'ל?" "קול... שאומר..." היא הביטה סביבה עוד פעם אחת, והתמוטטה.

טם טם טם... אני פשוט נהנית למתוח אתכם, אני כבר יודעת מה היא רוצה להגיד. באמת, נשבעת בסטיקס. אתם פשוט תאלצו לחכות לפרק הבא. כזאת אני, מרשעת. מוהאהאהאהא!!!!

הפרק הקודם