אני לא דמבלדור. אז מי לעזאזל?

אני יודע שהפרק הזה לא כתוב כל כך טוב, אבל אלה החיים נשמות שלי, לפעמים הכתיבה שלי גרועה, אבל אתם תלמדו להכיל אותי, אחר כך נעבוד על פיזיותרפיה מדיטציה ואורייתא. אין לי מושג למה כתבתי את זה, אלוהים אני עייף. אממ פיהוק, תהנו, תגיבו, כי זה לא עולה לכם כסף , נראה לי כתבתי את זה פעם , טוב ביי שיהיה לכם חיים יפים, והנה הטקסט.

ג'ק- הארי - דמבלדור הסתובב ברחבי האולם האפלולי, שורות של מאות מגויסים טריים לפניו.

"אתם הראשונים לצבא הקוסמים הראשון בהיסטוריה" הוא לחש בדממה "הרימו ראש בגאווה"

"במשך מאות שנים הילאים טיפלו בחלקים הפליליים שבעולם , באמצעות למידת קללות דו קרב" הוא נעצר במקומו והרים את קולו "אתם נלחמים בוולדמורט" איש לא זז כשהוא אמר את השם "הקללה היחידה שתלמדו כאן היא אבדה קדברא"

הוא סימן בידו למפקד של פלוגה זו והלוחמים הרימו שרביטים וכיוונו לתקרה. "אש" לחש שר הקסצים ג'ק ספארו.

צעקות אבדה קדברא החרישו את האולם והבזקים ירוקים פוצצו את התקרה לחתיכות, מעולה, רובם יודעים להטיל את הקללה. צריך רק לבדוק  אם - "לירות שוב!" הוא צרח.

צעקות נוספות נשמעו אם כי נראו הרבה פחות הבזקים ירוקים. "שוב!" הוא צרח. עכשיו נראו רק הבזקים בודדים. הוא חייך.

"תוך תקופה של חודש יהיה עליכם ללמוד להטיל לפחות שלושה פעמים את הקללה ההורגת, אני מאמין שתעמדו בזה" הוא אמר בחיוך "אני גאה בכם" פלט לפני שיצא.

-----

הרמיוני פרצה אל משרדו בסערה , זה היה נראה שהיא עצבנית מאוד "מה קרה, הרמיו-"

"מה קרה?!" היא צווחה "שני צעירים מתו במסגרת ה'אימונים' המחורבנים שלך!"

"מה?" הוא שאל במהירות, טוב, לעזאזל עם זה, זה היה חייב לקרות מתישהו.

"מה חשבת שיקרה אם מאות אנשים יטילו שוב ושוב אבדה קדברא?!"

"אוקיי הרמיוני" הוא אמר ובלע רוק "השיטה שלי אמנם מסוכנת, אבל אין ברירה, בדקת כמה אנשים מתו בשבוע האחרון על ידי וולדמורט? אני אחסוך לך , קצת יותר משניים"

היא התיישבה והתפרקה "האר- ג'ק , אני לא מסוגלת יותר לעשות את זה"

הוא הניח יד על כתפה וחיבק אותה "זה עוד מעט נגמר , עוד מעט הכל נגמר"

--------

"אדוני" ההילאי הבכיר קינגסלי התעתק אל מול פניו "ראו אותו על יד שדרות האניגקטם , עם רבים מתומכיו" הוא אמר בהתנשפות

מעולה, זה מושלם לתקיפה. "אז אנחנו מתחילים" אלבוס דמבלדור אמר בקול דק, מבט של נחישות בעיניו.

------

הוא פרץ מתוך הלהבות אל מול מאות ההילאים עומדים מסודרים בחורשה העצומה בדממה, מייחלים לפרוץ אל הבית הסמוך למשמע הצרחות. הוא הבין לליבם, אך אסר עליהם להתקרב.

"הטלנו כבר לחשים נוגדי התעתקות על הבית , אפשר להתחיל?"

אלבוס דמבלדור סימן לשישים הילאים מנוסים "בכבוד רבותי" והם הסתערו.. הפיתיון הונח, עם קצת מזל...

נשמעו לפתע קולות פקיעה רבים ועשרות אוכלי מוות  הופיעו מסביב לבית, צרחות והבזקים נשמעו מכל כיוון.

אלבוס - ג'ק הביט אל הבית מאחוריו הילאים בודדים, מתכווץ כל פעם שנשמעת צרחת אבדה קדברא, עוד לוחם נפל , רק בשביל...

קינגסלי תפס בכתפו "הם מתים כמו זבובים, הגיע הזמן להתחיל!"

הארי כיווץ את עיניו "רק עוד רגע" קולות פקיעה של אוכלי מוות נוספים נשמעו על יד הבית.

"אדוני- " דמבלדור הרים את ידו "עכשיו!"

קינגסלי מלמל משהו ואז החלו להישמע ברחבי החורשה קולות פקיעת התעתקות הולכים ורבים , והם נאספו בחורשה, ובחורשה שלידה, ובאחת נוספת, נעמדים בחוליות של חמישה זה לצד זה, לאחר דקה קינגסלי סימן בידו ושלושים הילאים מלמלמלו בדממה , אלבוס רק המשיך להביט אל הבית, מאחוריו צבאו נאסף, עוד מעט. עוד מעט והכל נגמר.

"הטלנו נוגד התעתקות על רדיוס של עשרה קילומטרים , אין להם לאן לברוח" לחש קינגסלי באוזנו.

הוא הרשה לחיוך לחצות את פיו "אז למה אתם מחכים?"

והם הסתערו באיטיות נחושה אל הבית, ההמון הלוחם תופס עמדות קרב לפניו, הוא הולך באיטיות, הולך אל הניצחון.

הוא הניף בשרביטו לתחילת המתקפה וקירות הבית התפוצצו לאפר וחשפו את הלורד וולדמורט עם מאות תומכיו אל מול צבא אדיר. שקט השתרר לרגע הוא הישיר מבט ולחש "אש"

לרגע הכל היה ירוק. בכל מקום שאליו הסתכלת. זאת היתה עבודתו. והוא הצליח. 

הוא הרים את ידו וסימן בשרביטו להפסיק.

אדון האופל ניצב שם רועד, מאות גופות חייליו לרגליו, איש לא יחמוק מהמוות הירוק.

הארי-דמבלדור התקדם , מפלס לו דרך בין חייליו שלו וגופות ונעמד מול וולדמורט.

"היכנע טום" הוא לחש ברכות "הובסת , היכנע".

"לעולם לא" וולדמורט ירק בזעם שרביטו זז באוויר בטשטוש. חייל נוסף קרס. ג'ק -אלבוס עצם את עיניו ובלע את רוקו.

"אם ככה , התכונן לאזקבאן, שם לא יהיה לך כח קסם , והורקורוקסים לא יועילו לך" הוא אמר בגרון ניחר.

"אינך דמבלדור" וולדמורט כיווץ את עיניו "מי אתה?"

"My name is Inigo Montoya" הארי לחש לאט את המשפט שחלם לומר שנים רבות "you killed my father" וולדמורט כיווץ את עיניו בחוסר הבנה "prepare to die" הוא סיים בחיוך וסימן לאלפי הלוחמים.

צרחות "שתק" מילאו את הלילה , וולדמורט הרים עוד ועוד מגינים שהתנפצו כמו בועות סבון, ואז קרס כמו ערימת סמרטוטים על הרצפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא