החיים שאחרי- הארי פוטר

ללוסינדה כבר היו חושים מפותחים ביותר. כל צליל של זחל שמכרסם עלה נתפס באוזניה. היא הייתה ממש חייתית.

היא טיילה בקצב רגיל ביער בלי מחשבות, כשזה קרה.

קול לחשוש שלא כרגיל ליער האפל; הגיע לאוזניה. היא כל כך פחדה משום מה.

היא חשבה שאולי תפסו אותה. אבל למה לפחד? מה יעשו לה? אולי יכעסו שהיא ברחה. אלא אם כן הם גילו.

היא פתחה בריצה עצבנית, מנסה תוך כדי הריצה להכניס לאחד הבגדים שלה את התיק הקטן שעליו הוטל לחש הרחבה סמוי, שלמדה רק שבוע לפני שברחה. כל מה שארזה כעת התבלגן בתיק הקטן; הבגדים, הספרים, התליון, ועוד דברים רבים- הכול היה ארוז בקפידה עד לריצה הזו.

חבל שאי אפשר לגרום לזה להיות קל יותר חשבה לעצמה, תוך כדי ריצה פראית, שפלא שלא נתקלה בעץ עד עכשיו.

ענף, אבן, קפיצה, תפיסה, דילוג מעל לגזע עץ. הכל היה טכני ומתוכנן כאילו הייתה מכונה שרודפת ולא נערה בת 19 עם שמלה 'של מפונקות' שנרדפת על ידי משהו או מישהו לא ידוע.

כשניסתה למצוא מקום לאחסן בו את התיק הקטן היא שמה לב, שהיא ממש ריחפה. רגליה כמעט לא נגעו באדמה,ואז במין קפיצה גדולה, היא הפכה לפנתר שחור מהלילה.

היא בלמה על צידה ותפסה את הארנק בפיה, ואפילו לא הספיקה לשים לב שהיא כבר לא אדם; והמשיכה לרוץ.

אם קודם היא רצה כמו מכונה, הרי שעכשיו היא כבר שעטה קדימה במהירות שלא יכלה לתאר לעצמה אפילו אם הייתה מכירה את המונחים מכונה מטוס סילון וחללית.

ועל אף שרצה בשיא המהירות היא ראתה הכל בבירור.

כעת היא רצה לשם ההנאה שבריצה כשלפתע תפסה שהיא אנימגוס. אנימגוס שלא יודע איך להשתנות חזרה לאדם.

היא החלה מפחדת. מה היא תעשה?

הארי השתתק מיד לשמע המילים של האור, כאילו כיבו את השרפה שהשתוללה בתוכו ונעלמה מבלי להותיר עקבות.

"מה?" שאל הארי, כלא מבין את האור.

"המשימה האחרונה שלך מדמבלדור. אני הישות היחידה שמסוגלת לנוע בין עולם המתים לעולם החיים."

הארי חזר על המשפט במוחו. שוב. ושוב. זה לא היה נראה לו הגיוני אך בכל זאת אמר לישות; "כלומר," הוא השתהה מעט. "אתה... המוות?"

"ובכן, במונחים מסוימים אני מניח שכן. למה ציפית? לגבר חפוי פנים כמו בסיפור של אוצרות המוות? כי אם כן, שתדע לך שזו התחפושת שלי לפגישה באנושיים." אמר המוות בנימה קלילה.

"ולמה אני לא מקבל את ה.. 'תחפושת'?" שאל הארי בתמימות.

"כיוון שאתה לא היית מקשיב לי אם היית יודע שאני המוות, כך דמבלדור אמר. הוא אמר לי שאין מבין אותך יותר ממנו ומהרמיוני, אפילו לא ג'יני, או... שאר ה... מכרים שלך."

"מה? ומה עם רון? הוא לא אמר עליו משהו?" שאל הארי, אך המוות קטע אותו במהירות; "זה לא משנה. מה שמשנה זה שעליך לבצע את המשימה הזו, והוא גם ביקש ממני לבשר לך כי כולם מסתכלים בך מלמעלה מדי פעם ומאחלים לך כל טוב." אמר האור החיוור בנימה עצבנית, הארי ניחש שזה היה כי אסור היה להם לעשות את זה. והוא חייך בליבו.

"בוא נתמקד, אני צריך להסביר לך את המשימה של דמבל-" "לא אתה לא." קטע אותו הארי בגסות.

"סליחה?" שאל האור "אני לא מבצע יותר משימות. אני ביצעתי כאלו משימות כל חיי, ונמאס לי מהן. כולם מתים בגלל זה, וזה לא אמור לקרות." אמר.

"הארי אני יודע שהם מתים, זו הרי העבודה שלי.אבל אף אחד מהם לא התלונן כשעלה לשערי גן עדן בשל אומץ ליבו ותבונתו אבל את-" "אני לא חייב להקשיב. גם אם הם שמחים, כאן אף אחד לא שמח על האובדן הקשה. אתה אולי לא מבין את זה אבל זה לא הכי קל לאבד אותם.אני לא מוכן לסככככ-"

הארי גמגם כי האור הכחלחל הפך לדמבלדור ואז החל מדבר;"הארי תקשיב" הוא אמר ואז הפך ללילי "תקשיב" אמר בתחינה, והאור הפך ללופין ונימפדורה, לאביו, לסיריוס בלק, לפרד ולעוד רבים שכבר עזבו את העולם, וכולם לחשו בתחינה "הקשב".

הפרק הקודם		הפרק הבא