תאומות. אבל יותר

נ.מ הולי:

"סקורפיו?" היא הסיטה קווצת שיער מאחורי אוזנה, "בבקשה, תגיד משהו," היא אמרה.

"כלום, לא קרה כלום." הוא הסתובב בגבו אליה.

"סקורפ, אני לא ג'יימס ולא טיפשה, אוקיי? אתה לא יכול לעבוד עליי." היא הסתכלה עליו.

נ.מ סקורפיוס:

"וואלה." הוא מילמל והעביר את ידו בשערו הבלונדיני.

"נו מה הקטע?" הולי אמרה בחוסר סבלנות.

"נשארו עוד שלוש דקות!" הוא שמע את ג'יימס צועק מעבר לדלת.

"בסדר!" צעקה הולי, ועיניו של סקרופיו הוצפו שוב בדמעות, ובאפו עבר הכאב החד שהוא תמיד הרגיש כאשר הוא עמד לבכות. אל תבכה! מאלפויים לא בוכים! הוא שמע את קולו של סבו בראשו, וניסה להתרכז. 

"הולי, הכול בסדר, טוב? לא קרה כלום!" הוא אמר בקוצר רוח.

"סקורפיוס מאלפוי, אני מכירה אותך כבר, כמה זמן זה, 5 שנים? אתה לא יכול לעבוד עליי, אז פשוט תגיד לי מה קרה!" היא קראה.

"די! די כבר!" הוא צרח. "אני יודע, אוקיי?! ואני מבין שאת יודעת מה אני מרגיש, אבל תפסיקי לרדת עליי! אני לא יכול יותר!" סקורפיוס צעק ורץ מהחדר.

נ.מ ג'יימס:

ג'יימס ראה את חברו הטוב ביותר, סקורפיוס, רץ מהחדר בו שהה עם הולי בשש הדקות האחרונות, במסגרת המשחק שבע דקות בגן עדן, עיניו אדומות לאחר ששמע אותו צועק משהו שנשמע כמו 'אני יודע, אני לא יכול יותר!'.

"סקרופיו?" הוא צעק. "מה קרה?" הוא רץ אחריו.

נ.מ הולי:

הולי בהתה בדלת שנפתחה, עיניה הכחולות מתמלאות בדמעות.

'על מה הוא דיבר? מה עשיתי?' היא משכה באפה. 'מה זאת אומרת מה הוא מרגיש?'

היא יצאה מהחדר הקטן באיטיות, וכל הנוכחים במסיבה, ללא יוצא מן הכלל, הסתכלו עליה.

"הולי, מה עשית?" שאל מייק, ורץ אחרי ג'יימס.

הפרק הקודם