הלב של לילי

הם התמקמו בשולחן ליד זגוגית החלון ואחרי 2 דק' מדאם רוזמריטה חזרה עם שני בקבוקי בירצפת.

"טוב, פוטר. איך את מתכוון להוכיח לי ש'השתניית'?"

לילי לגמה מהבירצפת בעזרת קש.

"את יכולה להפסיק לקרוא לי פוטר? יש לי שם!"

הוא התעצבן.

"אין בעיה, פוטר."

הוא גילגל עיניים.

"טוב, השתניתי, אוונס. איך אני אמור להסביר את זה, אין לי מושג."

"אז למה הזמנת אותי לפה? מה הייתה הכוונה שלך?"

הוא נראה נבוך.

"תשמעי, לילי, ביקשתי ממך לבוא לפה כדי לדבר איתך.

אני לא רוצה שעד גיל 80 תשנאי אותי בגלל מריבה ילדותית, מבינה?"

"אל תגזים, אני לא שונאת אותך. רק חושבת שאתה פוץ נפוח."

היא אמרה והוא חייך.

"זהו, מאיפה את יודעת שאני עדיין פוץ נפוח?"

"אני זוכרת אותך בתור אחד כזה."

"זאת הנקודה, שמי אמר שלא השתניתי בכל הזמן הזה?"

"אף אחד לא אמר! מעולם לא אמרתי שלא השתנית, עובדה שבאתי לפה לתת לך הזדמנות שניה!"

"אני יודע, לילי. לא אמרתי את זה."

הם לגמו מהבירצפת כשלפתע לילי אמרה,

"תגיד, מה עם סיריוס? אתם עדיין בקשר?"

הוא נחנק.

"את רצינית? אני פחות או יותר כבול אליו! אנחנו גרים יחד באותה דירת שותפים!"

היא צחקה.

"ומה עם רמוס ופיטר?"

"גם איתם, אבל קצת פחות.. אנחנו עושים תורנות, כל פעם כשיש ירח מלא מישהו אחר איתו בדמות החיה...

אבל, את יודעת, פיטר הבריז כבר שלושה פעמיים ברציפות. לא יודע מה קורה איתו שהוא מתחמק ככה..."

"וואלה. וסיריוס ומארלין עדיין חברים?"

"כן, השבוע היא הייתה אצלנו."

"מה אתה אומר."

היא הרגישה שהיא מקנאה בהם שהם עדיין אותה חברוה שהיו בהוגוורטס.

"טוב, אז את מורה טובה?"

"ניראלי שכן", מילמלה.

"יותר ממקגונגל?", הוא צחק.

"בוא לא נגזים." היא הצטרפה לצחוקו.

"בזכותה לא היה שבוע שלא היינו בריתוק, שבוע! אבל אם לומר ת'אמת, היא אהבה אותנו כאילו היינו הילדים שלה."

"לגמרי." לילי הסכימה והביטה מחוץ לחלון.

שני ראשים ג'ינג'יים מוכרים חמקו מעינייה לכיוון סמטה חשוכה ברגע האחרון.

היא צימצמה את עינייה. הוויזלים?

"מסכנה. דום לב בגיל שכזה. לא פשוט", נאנח ג'יימס.

"כן, עוד לא שכחתי איך קראתם לה. 'מיני הזקנה'. כבוד שפל."

הוא צחק.

"ושוב, חטפנו ריתוקים על ימין ועל שמאל."

"כן, ואני הייתי צריכה לעשות סריקות במסדרונות לבד, בתור מדריכה!" היא זעפה.

"נו, וזה היה כזה נורא?"

"שקט, פוטר." אמרה ואז נזכרה,

"שמעת על אליס ופרנק? הם התחתנו!"

"ברצינות?! מזל טוב! פרנק גבר-גבר, הא?"

הם המשיכו לדבר מבלי לשים לב איך הזמן עובר.

עברו כמעט שעתיים עד שרוזמריטה ניגשה אליהם.

"לילי, יקירתי, לא שאני חלילה מגרשת אותך, אבל לא מחכים לך בהוג-"

"שיט, נכון! ביי, ג'יימס, היה נעים לדבר איתך!"

היא קפצה, לקחה את תיקה והתעתקה משם.

"אני לא מאמין." ג'יימס פער עיניים.

"אני לא מאמין! היא קראה לי ג'יימס!"

הוא צהל ונישק את רוזמריטה בשמחה.

"ביי, רוזמריטה! ותודה!"

הוא זרק אונייה על השולחן והתעתק משם עם חיוך על הפנים.

***

ואוו, יצא ארוך!

שמעו, זה אחד הפאנפיקים האהובים עלי,

אז אם לא אכפת לכם תעבירו קישור לאחרים...

טנקס וביי!

תגובות, פליז?

הפרק הקודם		הפרק הבא