ג'ורג' בלי פרד *מוקפא*

היוש לכם אז זה הפרק הראשון שכתבתי מזה תקופה אורכה מאוד כי בנתיים העליתי רק את הפרקים שכבר היו כתובים אז אם אני קצת חלודה זה לא אשמתי🤭

הפרק מוקדש ל

שיר כהן

ול

hermione jin granger

שהגיבו בפרק הקודם ממש תודה🥰

כמעט שחכתי לומר עשיתי שלילי בשנה 1 בהוגוורטס אלבוס בשנה 3 וג'יימס בשנה 5. רוז בשנה 3 והוגו בשנה 2 אז תזרמו למרות שזה לא כזה הגיוני🤪

חפרתי הנה הפרק

נ.מ. ג'ורג' 

אז הגיע יום שישי אני לא מאמין מחר אני מתחיל עם זה טוב אני צריך כוח למחר טוב לילה טוב

*יום למחרת בשעה 7:45 בבוקר*

וואי אני מתרגש היום זה עומד לקרות!!

עוד 14 דקות אני מתעתק את האמת אתם עדיין לא יודעים למה אני מתרגש אבל אתם תבינו תחכו בסבלנות

13...

12...

11...

10...9...

8...

7...

6...

5...

4...

3...

2...

1...

יאי אני מתעתק אוקי הנה אני בשער להוגוורטס וואו ממש השתנה פה מהפעם האחרונה שהייתי פה בקרב טוב רגע סטופ מחשבות חיוביות!

הנה מקגונגל טוב את האמת התגעגתי להוגוורטס...

"היי פרופסור" אמרתי

"שלום" אמרה פרופסור מקגונגל וראיתי על הפנים שלה שיש לה עוד משהו לומר אז אמרתי "מה קורה?"

נראה לי שזה השאלה המדוייקת לשאול כי היא אמרה "כמה שנים של חופש ואז פתאום מגיעים הילדים של הארי וג'יני והילדים של הרמיוני ורון ומחליפים אותך ואת פרד בחיים האלה אין אף רגע של שקט" 

התחלתי לצחוק כי טוב מה לעשות זה הזכיר לי מה שהיא אמר לי ולפרד לפני הרבה שנים ושקעעתי בזיכרון

זיכרון

אני ופרד עמדנו במשרד של הפרופסור מקגונגל אחרי שצבענו את כל הגלימות של תלמידי סלתרין בספריי אדום.

נראה שפרופסור מקגונגל חושבת קצת ואז אמרה "אתם שניכם מזכירים לי את ארבעת הקונדסאים גמרתי איתם כמה שנים של מנוחה ואז אתם באים טוב זה כנראה לא יגמר לעולם" נאנחה

"פרופסור לא רוצה לאכזב אבל זה אף פעם לא יגמר תמיד ישאר שושלת שתמשיך אותנו" אמר פרד בחיוך חייכתי כי זה באמת נכון!

סוף הזיכרון

"ג'ורג'" מקגונגל העירה אותי לחזור למציאות

"כן?" אמרתי

"אמרתי שאתה תלך למגדל גריפינדור להעיר את ג'יימס והוגו ואני אלך לסלתרין להעיר את אלבוס" אמרה מקגונגל

"סבבה" אמרת ואז נזכרתי בלילי ורוז "רגע מה עם לילי ורוז? אני לא יכול לעלות למגורי בנות" אמרתי\שאלתי.

"אני אביא את אלבוס למגדל גריפינדור ואעלה להעיר את לילי ורוז דרך אגב הסיסמה היא גודריק" אמרה מקגונגל.

"בסדר" אמרתי בחיוך עוד שניה טוב התגעגתי נכנסנו אני התחלתי ללכת לכיוון מגדל גריפינדור ושקעתי בזכרונות...

אני ופרד מסתתרים מפליץ' ומגברת נוריס אחרי מעשה קונדס...

אני ופרד מסתתרים מהרמיוני כדי שהיא לא תתפוס אותנו מחלקים ממתקיא שוקולדימום...

אני ופרד... כמה אני ופרד זה רק אני ו פרד בלי ששמתי לב הדמעות התחילו לזלוג לא מעצב הבטחתי לפרק להיות חזק הם זלגו מגעגועים לזמנים... לקונדסאים... להכל!

הגעתי למגדל גריפינדור לדלת המוכרת של האישה השמנה.

"הוו מה אתה עושה פה?" שאלה האישה השמנה בחיוך.

"מבקר את ג'יימס לילי רוז והוגו" אמרתי בחיוך.

 "אוו איזה יופי! סיסמה?" שאלה\אמרה האשה השמנה.

"גודריק" אמרתי והאשה השמנה פתחה את הדלת.

נכנסתי לחדר המועדון שנשאר בדיוק כמו שזכרתי אותו הכל בצבעי אדום וזהב פשוט מושלם עליתי לחדר של ג'יימס החדר של שנה 5.

נכנסת לחדר והלכתי לכיוון המיטה של ג'יימס שכמובן עדיין ישן.

אממ אם חשבתם שאני אבוא אליו ואומר לו שקט שיקום אז שכחתם עם מי אתם מתעסקים!

זימנתי כוס גדולה ש מים קפואים כןכן א קרים שלא תתבלבלו ק-פ-ו-א-י-ם-! ואתם כבר יכולים לנחש לבד מה קרה בקיצוררר תראו את התגובה

"מה לעז- מה אתה עושה פה?" צעק ג'יימס בחצי קול מופתע וחצי קול כועס

"באתי רק לומר לך שאתה צריך לרדת לחדר מועדון כדי שנוכל להמשיך בתוכניות שלנו של החנות" אמרתי וקרצתי נראה שג'יימס נרגע קם מהמיטה והתחיל להתארגן.

אוקיי אחד גמרנו הולכים להוגו!

ירדתי למגורים של שנה 2 ובעיקרון זה הלך אותו דבר בכל אופן אחרי שהוגו קם והתחיל להתארגן ירדתי לחדר המועדון והתיישבתי על הכורסה ליד האח בדיוק כמו בימים ההם.

לאחר 2 דקות פרופסור מקגונגל באה עם אלבוס ובדיוק כשג'יימס והוגו ירדו פרופסור מקגונגל עלתה לקרוא ללילי ורוז.

כולם התיישבו בכורסאות וחיכנו ללילי ורוז כשהן ירדו פרופסור מקגונגל שאלה אם אנחנו צריכים עוד משהו הודתי לה והיא הלכה.

"אז אתה רוצה שנעבוד כאן?" שאלה רוז

"לא מה פתאום, נלך לחדר הנחיצות אתם באים?" אמרתי בחיוך

מקווה שנהנתם סליחה אם אני חלודה קצת...

וכמה שאלות:

1. רוצים שיהיו זוגות?

2. אם אתם רוצים להכנס לפאנפיק אז תכתבו בתגובות

א. איזה שם יש לדמות או אם זה אתם אז איך קוראים לכם? 

ב. איזה בית הדמות?

ג. רוצים להיות חבר\ה של אחת הדמויות הקימות ואם כן של מי?

אשמח אם תענו על השאלות בתגובות והמשך יום קסוםםםם🦄🦄🦄

הפרק הקודם		הפרק הבא