דין תומאס

היה זה יום שמשי ויפה.
כל תלמידי הוגוורטס כבר היו מוכנים לקראת
הנסיעה ברכבת האקספרס.
והנה כבר כולם בחוץ,למעט תלמיד שנה שישית
שריחף ולא שם לב לכך.
היה לו שיער שחור והוא היה גבוהה מאד,
ולא,זה לא היה הארי פוטר.

דין תומאס עמד לו במסדרון הארוך ,מביט בדיוקן של אביר בעניין רב.
הוא חשב הרבה על לונה,איך ינהלו מערכת יחסים בחופש הגדול?
"איבדת משהו?"נשמע קל מאחוריו,פרופסור טרלוני עמדה שם,מביטה בו בחיוך.
"מה שלומך חמוד?"היא שאלה
"אה,הכל בסדר תודה."הוא היה מבולבל
"תוכל להחזיק את זה שניה?"היא דחפה לידו שנתי צנוניות אדומות ומסריחות.
היא דידתה לכיוון משרדה,והוא נשאר עם שתי הצנוניות  האלו
זה מריח כמו נומים אחרי שנה ללא מקלחת חשב בכעס.
אם הוא לא יפטר מהצנוניות האלו ,יריח בוודאי בעצמו כנום שלא התקלח שנה.
לפתע הרגיש ביד הנוגעת בכתפו:

"כאן זאת היתה שנתך האחרונה, כי בקרוב ירדפו אותך.
משרד הקסמים נפל,שר הקסמים מת,הם באים!הם פה.."

פרופסור טרלוני נראתה כאילו ראתה רוח,אך דין תומאס נראה גרוע יותר.
הוא נסג שני צעדים אחורה,מביט בה בחלחלה.
"עם אתה רוצה את העגילים האלה לעצמך ,רק היית צריך לבקש.
קיבלתי אותם מאיזה תלמידה בשם לונה,ואני לא צריכה אותם,חמוד"
היא אמרה בחיוך והצביעה על הצנוניות.
היא נראתה רגילה,כאילו לא קרה כלום קודם,אך דין בהחלט לא היה רגוע.
"הא..אני לא רוצה את הנומים ש..כלומר הצנוניות,הא..יום טוב,אני מאחר!"
דין רץ במהירות מוגזמת לכיוון שער הכניסה, הוא לא הביט קדימה ,
רק רצה להגיע לרכבת..
"אני מבינה שאתה מתקשה להיפרד מבית סיפרנו,אדון תומאס,
אך אני לא חושבת שאימך תהיה מרוצה עם תישאר פה,אני צודקת?"
אמרה פרופסור מגונגל בקשיחות.
"אני מצטער פרופסור" אמר דין תוך כדי התנשפות
"טוב,תיכנס לרכבת מהר." היא אמרה בנזיפה

********

"אבל אני חייב!" רון זעק בעוד הוא קיפץ בתוך התא שלו
"אבל אתה יודע שדין שם!"אמרה לו תוך כדי עיון בספר הוגוורטס תולדות
"הרמיוני,אם אני לא נכנס לשירותים  בעשר שניות הקרובות..אז אני מקווה שאת
יודעת לשחות!" אמר רון בטון כועס כאילו בגללה השירותים תפוסים.
"אתה יודע רון?לפעמים אתה כזה מגעיל שאני פשוט לא מבינה איך אנחנו חב.."
הרמיוני יישרה מבט ובמקום רון ראתה את דין שעל פניו היתה זיעה
 והוא נראה מתוח למדי.
"היי דין!אז אני מבינה שרון הלך לשירותים כבר?וואו לפעמים הוא כזה מהיר..
תגיד,הכל בסדר?"שאלה בדאגה
"הכל בסדר "הוא חייך אליה
"טוב,אז אני הולך לתא עם לונה,נדבר כבר" הוא תקדם לתא שמעבר

~חצי שעה לפני~

"היי!תודה שתפסת לי מקום" חייך דין ללונה שנופפה בידה בהתרגשות
"מה נישמע?"היא שאלה
"אני..בסדר" הוא השתדל גם להראות ככה,
"אני כל כך שמחה שאני הולכת לפגוש את אבא שלי!"היא הסיטה
את שערה הבהיר ועל אוזניה התגלו (ודין שפשף את עיניו פעמיים)
צנונית אדומה זהה לאלה שטרלוני  הביאה לו,
ואז נזכר בדבריה: "קיבלתי אותם מאיזה תלמידה בשם לונה.." .
"תגידי לונה,מאיפה הצנוניות האלה?"שאל בחיוך
"אילו צנוניות?"היא הביטה ימינה ושמאלה תוך כדי שהצנוניות שעל אוזניה קיפצו
"אוה,התכוונתי,מאיפה ה..עגילים המיוחדים האלה?"הוא תיקן את עצמו
 לפני שיהיה מאוחר מידי.
"זה אבא שלי הכין אותם!נתתי כזה כאות פרידה גם לפרופסור טרלוני!היא נראתה מופתעת,היא בטח לא רגילה לקבל  מתנות מתלמידים.."
היא חייכה אליו בתמימות,דין בלע את רוקו.
"אני צריך ללכת רגע לשירותים" דין אמר ויצא מהתא.
הוא הושיט את ידו לפתוח את התא ואז משום מקום הופיע רון:
"שלא תחשב על זה" רון אמר בדרמתיות מוגזמת למדי
"רון,"אמר גם דין בדרמתיות כזו של רון
"אני מצטער."הוא אמר ופתח במהירות את
התא ונעל,עם הנעילה נשמע צרחת ייגע של רון שהזכירה לדין
 צרחה של אישה יולדת.
 הוא הוריד את המכסה והתיישב שם,מתוסכל מבולבל ומזיע.
הוא החליט לעשות לעצמו קצת סדר בראש (תחביב מועדף עליו)

-או שפרופסור טרלוני צריכה אשפוז בקדוש מנגו ,או שזאת היתה נבואה,עדיף לבחור באפשרות הראשונה.

-לונה שמה נומים..כלומר צנוניו..עגילים יוצאי דופן,וזה לגיטימי לגמרי,
הוא יוכל לחיות עם זה.

-אם הוא לא יפנה את התא ,רון וויזלי ישחרר,וזה לא יגמר טוב.

קוראים יקרים,
אני עשיתי פרק חדש רק בגלל ההודעות ששלחתם לי אז בבקשה,
לא להרוג אותי בתגובות,תזכרו שיש בן אדם מאחורי המסך שרק רוצה לכתוב סיפור.
ואל תתחילו אם ההאשמות כמו קודם,זכרו דבר אחד חשוב: אני כותבת-אתם קוראים.
אז אני מבקשת בלי תגובות פוגעניות,בגלל שפעם אחרונה היתה מלחמת קוראים הזוייה לגמרי.
אני מקווה שהעניינים קצת נרגעו,תוודה [=

הפרק הקודם