הארי פוטר ואדון הערפל

הפרק הוא המשך ישיר של הפרקים הקודמים. מולץ לקרוא אותם קודם.

דמבלדור הרים את גבותיו עד לאמצע המצח בהפתעה, הוא לא ציפה לראות את הרמס דווקא פה. זעם עצור עלה בגרונו כשחשב על כל מה שהאיש הזה עושה.
אבל הוא ניסה להתעלם מכך ולהמשיך ללכת, בלי לעורר תשומת לב מיותרת מאותו איש. הוא הגיע לפה כדי לפגוש את מישהי אחרת.
הם לא היו זרים אחד לשני כלל וכלל, העימות ביניהם התחיל זמן רב קודם לכן ונגרר עם השנים. בפי ההמון הם הוגדרו כהפכים הגמורים - מונח שדמבלדור הודה שיש בו קצת מן האמת.
הם נפגשו לראשונה כשדמבלדור היה מדריך ראשי בבית גריפינדור והרמס ווין - כך שמו של הקשיש השני - היה בן-מוגלגים צעיר העומד בין תלמידי השנה הראשונה בתור למצנפת המיון. הרמס היה אז ילד תמהוני במקצת, סבלן, שקט - ובעל שכל חריף. גם הוא נבחר לבית גריפינדור, ולזמן מה הם היו ידידים על אף הפרשי השנים ביניהם. מעל מאה שנים עברו מאז וכעת דמבלדור היה היחיד שגרם להרמס לעשות עסקים בהחבא ולפחד מלהתפס, כמו נוכלים רבים אחרים.

כשהרמס פסע לקראת דמבלדור ברחוב הומה האדם מבטו היה נחוש ועם זאת, בהחבא, מעט מהסס. מעיניו של דמבלדור לעומת זאת ניבט כעס מרוסן וריחוק.
הרמס הורה לנהג הלימוזינה הלבנה לצאת לדרך, והידק את ידו על השרביט בתוך כיס גלימתו. הוא העלה על פניו חיוך יודע דבר.
דמבלדור האט והביט בחטף על נהג הלימוזינה המתניע. למה הרמס שולח אותו מפה?
הרמס נעצר אף הוא ובחן את דמבלדור, דמבלדור הביט בו חזרה, היתה שניה של היסוס, ופתאום שני השרביטים נשלפו ואש פרצה.
פיצוץ אדיר התלקח והסעיר את הרחוב. מוגלגים מבוהלים רצו לכל הכיוונים בבהלה.
דמבלדור משך את שרביטו לאחור בזריזות, והאש שלו נקטעה. כשהלהבה של הרמס כמעט הגיעה אליו הוא הצליף בסיבוב באויר, והלהבה, יחד עם ידו של הרמס הופנו כלפי מעלה - עמוד של אש בין כל בנייני המשרדים.
בשניות שקנה לעצמו הפנה דמבלדור כישוף אל הכביש והלימוזינה המאיצה נתקלה בקיר בלתי נראה בקול מעיכה.
הרמס כבר הספיק להתייצב, ובעיינים עצומות ושרביט אחוז בשתי ידיו הצביע מטה, על האדמה.
רעד כבד הורגש ואנשים מעדו ונפלו. סדקים החלו להופיע ולהתפשט אל עבר דמבלדור.
דמבלדור שלח קסם אל הרמס, אך הוא החליק ולא הותיר נזק. הוא ניסה שוב - ללא הועיל.
הסדקים כבר התרחבו והקיפו את דמבלדור מכל צדדיו כשהוא עצם גם כן את עיניו וכיוון את השרביט לאדמה. בתוך כל הסדקים החל להתגבש נוזל מוצק ושחור, אשר נשפך כמים מהקירות, התקשה והתנפח.
דמבלדור פקח את עיניו לכדי סדק צר וכיוון את שרביטו אל הרמס.
מצחו של הרמס התכווץ וידיו החלו לרעוד. במקביל, הסדקים האטו את התפשטותם.
עברו כמה שניות ולבסוף הרמס קרס בפישוק איברים על הרצפה.

דמבלדור עצר והתנשף. לקחו לו כמה שניות להתאפס עד שהוא רץ ללימוזינה.
הנהג הפצוע כבר זחל החוצה, פניו מדממים על הכביש הלוהט. דמבלדור הניח לו ופתח את הלימוזינה.
בתא הישיבה לא היה שום דבר. דמבלדור פתח את תא המטען.
שם היה מונח רק פתק אחד קצר.
דמבלדור קרא אותו והסתובב בבהלה. המקום בו שכב קודם הרמס היה כעת ריק וכמה עלי שלכת ריפרפו בו.
נותרו רק דמבלדור והנהג.
דמבלדור קיפל את הנייר והכניס אותו לכיס. זה היה כישלון מביך.
והוא פסע הלאה בזמן שראשוני ההילאים הגיעו למקום לבדוק את האירוע, והרהר במשפט המעצבן שהיה רשום בפתק.
"ג'ף באקלי, שני פוסט, והארי פוטר אצלי. שלך, ותמיד צעד לפניך, הרמס ווין".

הפרק הקודם		הפרק הבא