כמה את אוהבת אותי מ-1 עד 10?

הפרק מוקדש ליוקו צ'אן, שהגיבה בפרק הקודם 3>

בלילה, דראקו התגנב לאורך המרתפים עד לתמונה שמול המטבחים, בעזרת לחש הנגזה מוצלח וגלימה משתיקת רעשים. הרמיוני, הארי, ג'יני, ולהפתעתו גם פרד וג'ורג', חיכו לו בכניסה, ליד התפוח בקערת הפירות. "תזכירי לנו למה אנחנו עוזרים לו?" שאל פרד את הרמיוני, והתשובה "כי הוא נחמד" הגיעה במהירות משלושה אנשים שונים (דראקו, ג'יני והרמיוני, כמובן). הרמיוני והארי חיבקו אותו, ועל פניה של ג'יני עלה חיוך פרד- ג'ורג'י במיוחד בזמן שהסבירה לדראקו את התוכנית (התוכנית המלאה מצונזרת כאן גם בשביל אפקט ההפתעה וגם כדי שבלייז לא ימצא כאן הוכחות). "וואו!" לחש דראקו בהתפעלות "עם כזאת תוכנית, הייתם צריכים לצאת בסלית'רין!". ג'ורג' (או פרד) גיחך ולחש לחבורה "בואו אחריי!". הארי שלף חתיכת קלף ישן, מלמל משפט וטפח עליה בשרביטו. מפה מפורטת של הוגוורטס הופיעה על המסך והוא לחש: "פילץ' בקומה השנייה, נוריס בשביעית. סנייפ במשרד שלו ופיבס בחדר המדליות ההוא שבקומה הרביעית. השטח פנוי". הוא זרק על הרמיוני, על ג'יני ועל עצמו גלימת היעלמות ופרד וג'ורג' הנגיזו את עצמם. כולם לבשו כפפות, כובעים ומגפיים דוחי קללות ומשתיקי רעשים מהחנות של פורג' (או ג'רד), והם יצאו לדרך. כאשר הגיעו לקיר חדר המועדון של סלית'רין, דראקו לחש: "נחש נשך נחש" חמש פעמים ברצף לפני שהקיר הניח להם להיכנס (ואם אתם חושבים שזה קל, נסו בעצמכם להגיד את זה 5 פעמים ברצף ומהר בלי להתבלבל. מי שמצליח שיכתוב בתגובות והוא מקבל הקדשה בפרק הבא). "וואו" לחשה ג'יני, "לא ידעתי שלסלית'רינים יש דבר שנקרא חוש הומור" "יש הרבה דברים שאת לא יודעת עלינו" לחש לה דראקו בתשובה והם התגנבו לחדר השינה של הבנים בשנה השמינית. שקיקי עור קטנים חולקו בין הנוכחים בחדר, מלאים בחומרים אותם יצטרכו למשימה. הארי התגנב אל חדר האמבטיה, ג'יני עטה על ארון הבגדים, הרמיוני חילקה הוראות בלחש ועזרה עם כשפים ובקבוקונים, פרד וג'ורג' טיפלו בבלייז ודראקו טיפל בחבריו לחדר, כדי שידעו את ההוראות המדויקות למחר. אחד- אחד  טמן להם דפי הוראות להתנהגות מחר, במקומות שידע שיבחינו בהם: למרכוס- על המראה שבה הסתכל בכל בוקר, לגויל- על חבילת ממתקים צבעונית ולקראב- על המסרק שלו (מאז המלחמה קראב צימח שיער ארוך ו'שופע', כפי שכינה אותו, ונהג להסתרק בקפידה בכל בוקר). כעבור חצי שעה, השקיקים היו ריקים, בקבוקונים וניירות עטיפה נארזו בקפידה ובסופו של דבר, החדר נראה בדיוק כמו לפני שהגיעו. "להתראות" לחש דראקו לחבריו הבלתי- נראים. "הייתם נפלאים. אני חייב לכם טובה, או שלוש טובות, או יותר. לפחות שלוש". הוא חיבק את הארי והרמיוני, נתן לפרד וג'ורג' טפיחה על הכתף ולחץ לג'יני את היד במעין רשמיות מוזרה כזאת, עד שכולם, כולל דראקו וג'יני, החלו לצחוק בלחש ולהחליף כיפים עם הסלית'ריני (הער) שבחדר. "לילה טוב" הוא לחש ונפנף לעבר הגריפינדורים בידו פעם אחרונה והם הסתלקו, לא לפני שהוא שמע לחישה של פרד: "אוהו, אני בטוח שיהיה לנו..."

בבוקר שלמחרת, כל הבנים בחדר פרט לאחד, התעוררו בשעה המיועדת, כבכל בוקר. "בלייז" לחש מרכוס וטלטל את כתפו של הנער הברונטי "תתעורר כבר, חתיכת שמוק! גריפינדורי דפוק..." מלמל, ובניגוד לשאר הבקרים, הפעם בלייז המשיך לנחור לו בשלווה מבלי להתעורר מהעלבון הברור. מרכוס התכוון לזרוק לו כרית לפרצוף כשיד לבנה הונחה על כתפו ועצרה אותו. "אל תזרוק" לחש נער בלונדיני אל אוזנו "זה לא יעזור. הוא יתעורר רק בעוד חצי שעה. זה מתוכנן". מרכוס הביט לעבר שני חבריו האחרים לחדר, אשר קראו פיסות נייר לבנות וניערו אותם בבהלה כאשר החלו לעלות באש. "רק אמצעי בטיחות." לחש להם דראקו "זה לא ישרוף אתכם, זה רק כדי שבלייז לא יקרא את הפתקים. הם נשרפים כאשר אתם מסיימים לקרוא את הפתק". מרכוס דשדש לעבר הראי, עליו הודבקה פיסת נייר לבנה, בה היה כתוב: תיזהרו! אני עושה מתיחת נקמה על בלייז, והיא עומדת להיות מוצלחת. אני ממליץ לכם בחום לא להתקלח או לקחת דברים מהמלאי הפרטי של בלייז. תוך חצי שעה אתם בחוץ. דראקו." כעת, מרכוס לא נבהל כאשר להבות כתומות נאחזו בדף והוא התלקח, מתפורר לערמה קטנה של אפר לרגליו של מרכוס תוך פחות מחמש שניות. כל חברי החדר התלבשו בזריזות. דראקו כישף את עיניהם של שחקני הקווידיץ' בפוסטרים שנתלו בכל רחבי החדר, כך שיתעדו את הזמן מהרגע שבלייז מתעורר, עד לרגע שהוא יוצא מהחדר, וישדרו את זה למסך קטן שהוצמד לשעון על כף ידו. כל הבנים יצאו מהחדר במהירות ועלו לארוחת הבוקר.

עשר דקות לאחר מכן, זאביני בלייז התעורר לחדר מלא במיטות ריקות. הוא הביט בשעונו ונכנס לפאניקה כשראה שהוא מאחר בחצי שעה. פתק בכתב ידו של דראקו הסביר לו כי כל חבריו לחדר ניסו להעיר אותו, ללא הצלחה, ובסוף נטשו אותו בחדר. בלייז הריח את גופו, וגילה שהוא זקוק לאמבטיה בדחיפות, הוא הריח כאילו מישהו הטיל עליו פצצת סירחון בלילה הקודם, דבר שחשב לתומתו שלא קרה. הוא נכנס למקלחת והתקלח במהירות, לא מבחין שהמים טיפה עכורים. הודות לשיקוי מוצלח של הרמיוני, הוא חשב לאחר המקלחת שהוא מדיף ריח נפלא, בעוד שלאמיתו של דבר, ריח גופו דמה לזה של בואש. בגלל שמיהר, לא היה לו זמן להביט במראה ולראות ששיערו ארוך בהרבה מאתמול, וגם גדל פרא בתסרוקת מבולגנת, או שצווארו מכוסה בכתמים סגולים, אבל הוא שם לב במהירות שנראה שמישהו החליף את מדי סלית'רין שלו במדי גריפינדור. 'דראקו, דראקו', חשב לעצמו, 'רצית לנקום בי על אתמול והחלפת את צבע המדים... לא כל כך בוגר... וגם לא מתוחכם כמו שהייתי מצפה ממך..' כמובן, הוא לא יכול היה לדעת שהמתיחה שנוסתה עליו הייתה גדולה בהרבה, ומתוחכמת בהרבה, ממה שדראקו יכול היה לתכנן בעצמו. הוא טפח בשרביטו על המדים ומלמל "אירומלפולוס!", מניע את שרביטו בצורת חצי מעגל, אבל בזכות לחש קיבוע מעולה של ג'יני, צבע המדים לא השתנה. הוא גם לא היה עתיד להשתנות ב- 24 השעות הקרובות. בלייז רטן ופנה לעבר ארון הבגדים שלו, אשר הכיל גלימות יומיומיות שלא היו חלק מהמדים, חולצות וג'ינסים מוגלגיים. בלייז לבש גלימה במהירות, אך ברגע שהיא הונחה על גופו, הוא התחיל להתגרד כאילו אין מחר. 'מיליסנט בלסטרויד שוב נתנה לחתול לשוטט חופשי, אני עוד אראה לה!' חשב לעצמו בזמן שהוריד את הגלימה ושם אחרת, ושוב אותה תוצאה. לפתע, הוא מצא בתחתית ארונו תחפושת של ליצן, צעקנית וצבעונית במיוחד. הוא ניסה ללבוש כמה בגדים אחרים בטרם נאנח והחליק את התחפושת מעל לראשו. הנער הגבוה כבר החל לחשוד שידו של דראקו בדבר, וניסה לשנות את מראה התחפושת אך היא כאילו התעקשה להישאר מטופשת כמקודם. לבסוף התייאש, העביר מסרק בשיערו (ובכך צבע בו גוונים אדומים בעקבות טיפול מסור שלו בידיו של הארי) ונעל את נעליו. ברגע שעבר את סף האולם הגדול, חצוצרות החלו לתקוע מכל מקום, מכריזות על נוכחותו. כל האולם הגדול השתתק, ולטש את עיניו בנער הסלית'ריני המסכן, שיערו ארוך, פרוע ואדום, צווארו סגול, הוא לבוש בתחפושת של ליצן ומדיף ריח מבאיש במיוחד. בעיניו של בלייז השתקף מבט מבוהל והוא התגנב אל שולחן סלית'רין, מתכווץ בכיסאו ורוצה לקבור את עצמו באדמה. סנייפ קם והחליק את גלימתו מעדנות. "אני אמצא את מי שעשה זאת"  הכריז, "ואדאג שיסולק מהוגוורטס עוד היום." הוא נעץ מבט מזרה אימים בשלישייה מסוימת שישבה בשולחן גריפינדור ואכלה בשלווה, תוך פטפוטים וצחוקים קלילים. הם החזירו לו מבט אדיש והמשיכו לדבר. ארבעה נערים בשולחן סלית'רין הגניבו מבטים אחד לשני וצחקקו בלחש על חברם לחדר, כמו שעשה בערך כל שאר האולם (לרבות שולחן המורים). בשולחן שעמד בקצה השני של האולם, אשר ממנו עלו הצחקוקים הרמים ביותר, תפסה נערה חומת שיער את מבטו של דראקו וקרצה. הוא שילב את ידיו בתודה כתשובה. באותו הזמן בדיוק, בלייז מצא פתק שהיה תחוב בצווארון חולצתו וקרא אותו במהירות לעצמו: "תדאג לא למתוח אותי יותר בחיים. אתה יודע מי (לא הלורד (או הטוש) האפל). בלייז נעץ מבט כועס בנער הבלונדיני, שהשיב לו מבט צוחק והמשיך לאכול. 

תגובות בונות יתקבלו בברכה!

רעיונות לעלילה אתם מוזמנים לשלוח בינשופים!

לאביו 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא