מאלף הדראקונים

זו הייתה סצנה שקטה בחדר המועדון של גריפינדור, כשרוב האנשים השלימו את מעט שיעורי הבית שנותרו להם בסוף השבוע הזה. הארי ועוד כמה אנשים שמו כמה כיסאות וספה אחת אל מול האש. 

רון ודין שיחקו שחמט בזמן שהרמיוני קראה בספר ענקי, ממלמלת לעצמה על היסטוריית הקסם. שיימוס כתב חיבור על טיפול בחיות פלא וקרץ להארי כל כמה זמן. הארי ודראקו ישבו מכורבלים על הספה, ראשו של הארי בחיקו של דראקו. הארי קרא פרק בשינוי צורה בזמן שדראקו (שסיים את שיעורי הבית שלו מזמן) קרא פרק אחד קדימה בספר השיקויים שלו. דראקו שיחק בשערותיו של הארי בלי לשים לב, והלה שמח מאוד מכך.

"שחמט!" נשמעה קריאה מרון. דראקו הסתכל לכיוונו, אך שאר הגריפינדורים התעלמו.

"דאמיט. חשבתי שהייתי קרוב. " דין נאנח בכבדות. "נו, שיהיה. זה לא שמישהו מצליח לנצח אותך אי פעם, רון."

דראקו הסתקרן מאוד. "הסמור פה טוב בשחמט?" הארי הרים את ראשו וחבט בזרועו של דראקו. "אוו! בסדר, וויזלי. אתה לא צריך להרביץ לי בגלל זה, בהמה שכמותך."

"אתה יודע לשחק, מאלפוי?" רון תמיד התעניין בקורבנות... אר, מתחרים, חדשים.

"כן, למען האמת, אני כן. ואני טוב מאוד."

"וגם צנוע. רוצה לשחק? אני אשמח לנצח את הסמור, שחקן השחמט המדהים."

"שמור על הפה שלך, וויזלי." דראקו חיכה שהארי יגיב אך לא קרה כלום. "פוטר, מה זה? אני קורא לו סמור ואתה מרביץ לי, והוא קורה לי סמור ואתה לא עושה כלום?"

הארי התכווץ. "אתה התחלת עם זה."

 רון הביא לו חיוך ניצחון, ובתמורה דראקו הביא לו מבט קפוא.

"בסדר, וויזלי, בוא נשחק. אני הולך לנצח אותך ולגרום לך להצטער על זה שהתחלת את זה." דראקו קם מהספה, לאכזבתו של הארי, והצטרף אל רון ודין על כרית גדולה על הרצפה.

"עד כמה שאני רוצה לראות את שניכם מובסים, אני בדיוק סיימתי את החיבור שלי. יש לכם משהו שכולנו נוכל לשחק בו?" שיימוס הצטרף לקבוצה. דין הנהן ונראה שקוע במחשבות.

"יש לי כמה משחקים בחדר."

"אווווווו, אולי מונופול?"

דין הביא כמה משחקים מוגלגים מהבית שלו, כנראה בגלל שנמאס לו משחמט קוסמים ועוד משחקים שכוללים קסם. רון חיבב במיוחד מונופול. דין צחק ורץ להביא את המשחק מחדרו.

"דראקו נראה מבולבל. "מה זה מונופול?"

שיימוס ענה. "זה משחק, מאלפוי, שבו אתה הולך על לוח וקונה בתים ושולף קלפים וכל מיני דברים כאלה."

"וואו, תודה, פיניגן, זה מסביר את הכול." דראקו הביא לגריפינדורים מבט חשדני. "של קוסמים או מוגלגים?"

"של מוגלגים," אמר דין, חוזר מהמעונות עם המשחק בידו.

"עוד משחק של מוגלגים?" דראקו היה זועם. "מה לעזאזל דפוק בכם, גריפינדורים? אין מצב. אני כבר שיחקתי משחק מוגלגי היום. אני לא משחק עוד אחד, או שאולי פשוט אני אוכל לצבוע את השיער שלי באדום, אלד יותר מידי ילדים ואקרא לעצמי וויזלי."

"דראקו מאלפוי, מה בדיוק אמרת עכשיו?" קולו המזהיר של הארי עלה מן הספה.

נתפסת. דראקו ענה בקול יותר-מידי-שמח וקצת סרקסטי. "אממ, כלום הארי! אני בדיוק דיברתי עם החברים המלבבים שלך פה על ה...משחק הזה...שאנחנו הולכים לשחק."

"אני בטוח." אמר הארי בקול ספקני. "פשוט תשחק נחמד ותתנהג יפה."

רון, דין, שיימוס, והרמיוני ממקומה בכיסא חייכו בסיפוק אל דראקו. כל אחד מהם, במיוחד רון, חשב שזה מאוד משעשע לראות את הממזר הקטן והמפונק הזה עובר גיהינום אצל הארי.

"בסדר, שמישהו יספר לי את החוקים המזורגגים של המשחק הטיפשי הזה. אני בטוח שזה פשוט ממש כיף. חוץ מזה, אני חושב שזה עומד להיות הדבר האהוב עלי ביותר בעולם. תשכחו מכישופים ומטאטאים וקסם, הו לא, אני מעדיף לשחק משחקים מוגלגים מפגרים עם הגריפינדורים."

"מאלפוי, אמרתי לך להתנהג יפה. אל תגרום לי לבוא לשם." הארי הזהיר, מציץ מאחד מספרי שינוי הצורה שלו.  דראקו ירה לעברו מבט מלוכלך והזעיף פנים. שיימוס הסתכל על הארי בהתעניינות ברורה.

"אז, הארי, אתה עדין קורא למאלפוי פה בשם המשפחה שלו לפעמים?" שיימוס לא טרח להסתיר את העובדה שהוא בחן את הארי.

"רק כשהוא בצרות." הארי השיב, מעביר דף. רון ודין צחקקו, ודראקו גלגל את עיניו, לחייו מסמיקות מעט.

שיימוס גיחך טיפה. "היי הארי," הוא אמר, בקול נמוך עם טון מרומז, "אם אני אעיר הערות מלוכלכות על משחקים מוגלגים, זה אומר שאני אכנס לצרות איתך גם? בגלל שבמקרה הזה, משחקים מוגלגים דפוקים." רון ודין נהמו לשיימוס ברמיזה.

"שיימוס, אל תהיה טיפש, ברור שלא-הו!" הארי הסמיק באדום בהיר מהפלרטוט הטבעי שנחת עליו. הוא מידית החזיר את עצמו אל הספר כששיימוס שלח לו חיוך פלרטטני. דראקו זעם.

"פיניגן, אני מבטיח לך, אם אתה לא תפסיק לפלרטט עם החבר שלי אתה בטוח תיכנס לצרות-איתי. ואני מבטיח לך שלהיכנס לצרות איתי זה לא כיף כמו להיכנס לצרות עם הארי." דראקו הביא לשיימוס מבט מרושע ביותר, ושיימוס נרתע בסליחה.

"אז בכל מקרה, לגבי הדבר המוגלגי המפגר הזה שאתם קוראים לו משחק," דראקו אמר, מסתובב אל דין.

"אה, כן, נכון, טוב אתה רואה, כל אחד מאיתנו בוחר חתיכה להתחיל איתה, ואז-" דין הלך והסביר את החוקים של המונופול לקבוצה, ומיד המשחק החל.

הארי, לאור ההתפרצות הקודמת על שיימוס, לא יכל להתרכז. הוא כבר השלים עם העובדה שהוא מצא את דראקו לוהט, גם אם כל הסיפור היה מזוייף. אחרי בערך שלושים דקות של ניסיון לא מוצלח לקרוא את הספר שלו, בגלל שהוא לא הצליח להתרכז בשום דבר שלא היה בלונדיני וסלית'ריני ונכון לעכשיו שוכב על בטנו ומשחק מונופול, הוא ויתר והצטרף לקבוצה.

הארי נשכב על דראקו, והתעלם מהמבט הנגעל של רון כשהוא חיכך עם אפו את אוזנו של דראקו. "אז מי מנצח?" הוא שאל, מנצל את ההזדמנות כדי לנשק את דראקו על לחיו. דראקו, שדעתו הוסחה כאשר הארי הגיע, קפא, כאש שפתיו של הארי עשו את דרכן מלחיו לצווארו. הארי, באותו הזמן, נהנה מהמגע והריח הנהדר של צווארו של דראקו.

רון עיווה את פניו. "הו, בשם מרלין, תפסיק עם זה הארי, זה מגעיל." הארי הפסיק וגם הוא וגם דראקו הסתכלו בזעף מה על רון, שהיה די מורשם. אם הוא לא היה יודע את האמת, הוא היה משוכנע לחלוטין שהם היו באמת, באמת מתים לזיין אחד את השני.

"ובכן, כמובן שאני מנצח! זה משחק שעוסק בלנהל כספים ורכוש, משהו שקיים בי באופן טבעי מהיותי מאלפוי. והסמור, פה, כמובן, מפסיד, בגלל שלנהל כספים זה משהו שבתור וויזלי באופן טבעי הוא גרוע בו." דראקו היה מעוצבן על רון שהפריע להארי והמילים עזבו את פיו עוד לפני שהוא הספיק לחשוב עליהן. הוא בדיוק אסף את מחשבותיו על העובדה שהארי בטח עומד להתעצבן עליו כשהוא מצא את ידו מוצמדת לגבו והרגיש מכה חזקו על ישבנו.

"אוו! תוריד את הידיים שלך ממני, ממזר שכמותך!" לדראקו היה פלאשבק נוראי לתקרית באולם הגדול. "תן לי ללכת!" דראקו ציווה, אבל זה לא עזר. להארי לא הייתה שום כוונה לתת לו ללכת.

"דראקו מאלפוי, אתה בצרות. תתנצל בפני רון!" כן, הארי היה מעוצבן. רון, דין ושיימוס גיחכו ונהנו מהמחזה.

"לא!" הארי חבט בו שוב. "אוו, הארי!"

"כן! אתה חייב לרון התנצלות ענקית. ממש עכשיו, אני הולך לשים אותך על הברכיים שלי מול כולם בחדר המועדון ואגרום לך להתנצל."

דראקו הסתכל על הארי. "אתה לא תעיז."

הארי הסתכל עליו. "כמובן שאני אעיז. אתה רוצה להתנהג כמו ילד קטן וממזר אז אני אתייחס אליך כאחד. עכשיו זו ההזדמנות האחרונה שלך. תתנצל."

"מה, אני לא אקבל את ההרצאה על זה שזה כואב לך יותר מלי?"

זה הרוויח לא עוד מכה, ודראקו צעק. "לא. זה לא כואב לי. אבל בסדר, נלך בדרך שלך." הוא התחיל למשוך את הבלונדיני על ברכיו, להנאתם הרבה של הגריפינדורים.

"הארי, חכה-אני אתנצל, אני אתנצל!!" עד כמה שדראקו לא רצה להתנצל בפני רון, הוא הבין שהארי היה די רציני, ודראקו ממש לא רצה להיות מובך מול כל חדר המועדון של גריפינדור. "וויזלי, אני מצטער." הוא ירה.

רון חייך חיוך שבע רצון. "אני לא יודע אם זה טוב מספיק, מאלפוי. אני לא בטוח שאני משוכנע שלמדת את הלקח." שיימוס ודין צחקקו. "אבל אני מרגיש נדיב היום, אז ההתנצלות מתקבלת." הארי שחרר את דראקו, שהתיישב על ברכיו, שילב את ידיו על חזהו, ונראה זעוף. הוא הביא לרון מבט קפוא והסתובב אל הארי.

"אתה באמת ממזר, אתה יודע את זה, פוטר?"

"זה כואב, מאלפוי, זה באמת כואב. אני עושה את זה רק לטובתך." הארי לא יכל לשמור על פרצוף רציני כשהוא אמר את המילים הללו.

"לא נכון. אתה עשית את זה בשביל השעשוע שלך. דפוק."  עכשיו דראקו הזעיף פנים וקימט את אפו, פרצוף שהארי מצא פשוט מתוק. "חשבתי שאתם הגריפינדורים אמורים להיות אציליים ואמיצים. חכו עד שהעולם יגלה שאתם באמת רק חבורה של פריקים קטנים וסוטים."

"דראקו, אל תהיה מלודרמתי. אני הזהרתי אותך שזה יקרה אם אתה לא תשמור על הפה שלך." הוא נכנע לפיתוי ובלגן את שיערות ראשו של דראקו. "חוץ מזה, אתה כל-כך חמוד כשאתה זעוף."

דראקו זז הצידה. "תתחפף, פוטר. אל תקרא לי חמוד. ואל תבלגן את השיער שלי."

הארי רק בהה בדראקו כשמבט רעב בעיניו. "אבל אתה חמוד. ואני אוהב את השיער שלך כשהוא מבולגן." כשדראקו הסתכל על המבט הטורף של הארי, כל הכעס שלו הפך לרגש אחר מיד. הוא החליט שהוא באמת כעס כדי שזה יגרום לו להשיג קצת פעולה מהארי.

"אז אתה סולח לי? אנחנו זוכים להתנשק ולהשלים?" דראקו אולי הובך בפני קבוצה של גריפינדורים, אבל זה לא עמד למנוע ממנו לקבל מזמוז.

הארי ירה לעברו גיחוך מרושע. "ברור." הרי חשב שדראקו נראה לוהט כשהוא כועס, אבל בעצם, הוא לא יכל למצוא סיטואציה שבא הוא לא מצא את הבלונדיני לוהט. הוא דחף את דראקו, מפיל אותו על גבו ובולע את פיו. דראקו זרק את ראשו אחורה וגנח בשקט בזמן שהארי נישק את צווארו, לשמחתם של שיימוס ועוד כמה גריפינדורים, אבל לאימתו המוחלטת של רון.

רון הביא להם מבט נגעל. "הו, תשיגו חדר, שניכם."

"רעיון מצוין, רון," אמר הארי. שוכח לרגע הוא ודראקו אמורים להעמיד פנים, הוא משך בידו של דראקו וגרר אותו במעלה המדרגות לחדר השינה של הבנים. הוא דחף את דראקו לתוך החדר, טרק את הדלת והתחיל ללכת לכיוונו של דראקו, בכוונה לזרוק אותו על המיטה ולקפוץ עליו. עיניו של דראקו התרחבו, ונשימתו הייתה כבדה. הארי עמד לנשק אותו באמת? הוא סגר את עיניו, ליבו דופק בחוזקה, רועד מציפייה... אבל כלום לא קרה.

לחלוטין מאוכזב, דראקו פתח את עיניו וראה את הארי הולך למיטתו ומתיישב עליה, נראה מסמיק וחסר נשימה. לדראקו כמובן, לא היה מושג שהארי סוף סוף נזכר שהם היו אמורים להעמיד פנים, והוא התיישב כדי להרגיע את הדופק שלו. הוא נאבק בכל עצם בגופו כדי להרחיק את ידיו ושפתיו מדראקו. דראקו כמעט צעק מתסכול אבל נשאר רגוע והתיישב על המיטה ליד הארי, נראה רגוע לחלוטין.

"זו המיטה שלך?"

"אה-הא," הארי מלמל, לא בוטח בעצמו מספיק כדי לדבר. דראקו הסתכל סביב, ושם לב שהחדר, למרות שהוא היה צבוע באדום מגוחך, היה נחמד, מאוד נוח. בדיוק כמו המעונות של סלית'רין, למעשה. הוא הסתכל טוב על הארי, והרגיש צורך עז להציק לו.

"אז, פוטר," דראקו אמר בקרירות, "עכשיו שלקחת אותי לפה, מה אתה מתכוון לעשות לי?" הארי הסמיק מההערה, בגלל שמליון רעיונות עלו במוחו. דראקו הסתכל שוב על החדר, ולא מצא שום דבר שמעניין להסתכל עליו כמו הארי. בהחלטה שהוא חייב עוד פעילות מהארי, מוחו הסלית'ריני של דראקו התחיל לעבוד.

"רעיון טוב מצידך, לרוץ לחדר שלך. אני חושב שזה נראה מאוד משכנע, ואני בטוח שכולם בחדר המועדון ראו אותנו." הארי הנהן, נותן לדראקו לחשוב שזה היה תרגיל אסטרטגי, ללא הורמונים טהורים מצידו. "השותפים שלך לחדר בטח יעלו בקרוב, אז כדי שנגרום לזה להראות כאילו הינו עסוקים פה."

הארי לקח נשימה מהירה. "אה?" הוא חיכה בקוצר נשימה לתגובתו של דראקו.

דראקו חייך בסיפוק. "טוב, כן, אני מתכוון, אתה גררת אותי לפה, נראה כאילו אתה באמת עומד לגרום לי לראות שחור." הארי הסמיק אפילו חזק יותר ומלמל משהו לעצמו. "נו באמת, זה יראה חשוד אם השותפים שלך לחדר יגיעו ויראו אותנו יושבים פה ומדברים. בוא נראה משכנעים. תוריד את החולצה."

"מה?" הארי מצמץ.

"אמרתי שתוריד את החולצה. אם באמת היינו מאהבים אתה לא באמת חושב שהייתי נותן לך להישאר איתה עליך, נכון?" הארי הסכים עם הנקודה של דראקו, נעמד ומשך את חולצתו מעל ראשו. דראקו בירך את עצמו על מזימה טובה כדי להשיג מבט על הארי. הוא הכריח את עצמו לא להראות שום משיכה אל הארי כדי שהוא לא יגלה את הסיבה האמיתית, אבל הרגיש את עיניו מתרחבות ואת נשמתו מתקצרת כאשר הוא ראה את בטנו החשופה של הארי. שרירים קשים ובולטים מתחת לעור מוזהב פגשו את עיניו, ודראקו חשב שאם מישהו באמת נראה כמו גיבור, זה הארי.

"מרלין, פוטר, אתה עושה הרבה כושר?" דראקו כיווה שאם הוא יציק להארי הוא יתבלבל כמוהו. הארי שילב את ידיו על חזהו, כאילו מסתיר את עצמו.

"רק קווידיץ'," הוא מלמל. הוא הסתכל על דראקו, והחליט שאם הוא עומד להיות בלי חולצה, הוא עומד לקבל הצצה על מבנה הגוף של דראקו. "תורך, דראקו. אני מבטיח, אם הייתי גורר אותך לפה במטרה לגרום לך לראות שחור לבגדים שלך לא היה סיכוי. אתה היית ערום לגמרי תוך שלושים שניות מרגע שתיכנס לחדר." לאימתו דראקו הרגיש סומק על לחייו כשאר המוח שלו דמיין את התמונה של הארי גורם לו לראות שחור. הוא פתח את כפתורי החולצה שלו וזרק אותה על הרצפה ליד החולצה של הארי.

הארי הרגיש את פיו מתייבש. גופו של דראקו, כמו השיער שלו, והאופי האריסטוקרטי שלו, היה אגדי בקרב התלמידים בהוגוורטס, והארי מצא שאף אחד מהסיפורים לא הגזים. דראקו היה בנוי יותר צר מהארי עצמו, אבל השרירים שלו היו קשים ובולטים בדיוק כמו שלו, ועם העור החיוור והזוהר שלו ליד המצעים הארגמניים של הארי נראה יותר מידי טוב כדי להיות אנושי. הארי מצא את עצמו נלחם בגופו בכדי לא להגיד למה שהוא בדיוק ראה.

בשונה מהארי, דראקו היה בטוח לגמרי לגבי איך שהוא נראה בלי בגדים, ולא הייתה לו שום בעיה עם זה שהארי בוהה בו. הוא ניצל את השתיקה של הארי והתמתח על המיטה. "טוב, קדימה, פוטר, אני יודע שאני מדהים והכול, אבל תשים את הלשון שלך בחזרה לתוך הפה שלך. או יותר טוב, תכניס אותה לשלי. השותפים שלך לחדר עומדים להתפרץ לכאן כל שנייה. כדאי שנתחיל להתמזמז עכשיו אם אנחנו רוצים להראות משכנעים כשהם יבואו."

זה היה תרוץ עלוב, דראקו ידע, אבל לא היה לו אכפת. הוא לא יכל לחכות עוד כדי להרגיש את שפתיו של הארי על שלו, להעביר את ידיו על עורו של הארי. במילים אלו, הארי הסתכל עליו במבט לא מאמין (דראקו לא ידע שזה היה בגלל שהארי חשב שהמילים שלו היו טובות מידי כדי להיות אמיתיות), ודראקו חווה רגע של פאניקה מפחד שהארי יירתע, או יעזוב את החדר, או פשוט יסרב לנשק את דראקו. בכל מקרה, כל פחדיו נעלמו כאשר הארי נשכב ליד דראקו והריץ את אצבעותיו על זרועו של דראקו.

"טוב. אה, ודראקו, אני חושב שלא כדאי שרסן את עצמנו, אתה יודע. אנחנו צריכים להראות ממוזמזים למדי." הארי התפלל שדראקו יסכים לזה, בגלל שהוא ידע שהוא לא יוכל למנוע מידיו לטייל על כל אינץ' בגופו של דראקו והוא לא רצה לשלוט בעצמו. לשמחתו של הארי, דראקו הנהן ונשען לעברו, לוחץ את שפתיו על שפתיו של הארי ומריץ יד אחת בשיערו של הארי.

כשדראקו נישק את הארי, ברכות בהתחלה כדי לבנות מתח, להארי הגיעה המחשבה שגן עדן חייב להיות רק להתחרמן עם דראקו מאלפוי. הוא גנח כשדראקו התגלגל מעל הארי וחזם נפגשו בפעם הראשונה. מטחים חשמליים עברו בכל גופו של הארי, והוא הגיב בהרצת ידיו למעלה ולמטה על גבו של דראקו, נהנה מההרגשה של שרירים קשים מתחת לעור רך ונעים. דראקו הצטמרר והתחיל לנשק את צווארו של הארי, ידיו נעות בין שיער המשי של הארי לבין בטנו המפותחת-היטב.

מגעו של דראקו שיגע את הארי. הוא גלגל את דראקו, משנה את המיקומים שלהם. הוא התקיף את צווארו של דראקו, מלקק ומוצץ ונושך בעדינות כשידיו מטיילות סביב פטמתו של דראקו ובטנו הרגישה. דראקו נהם, צליל שגרם להארי להשתגע. הוא ניסה למנוע מדראקו לגלות את המידע הזה, אבל להלחם בהתעוררויות שלו עם דראקו שרועד מתחתיו היה באופן מילולי קשה יותר מלהתנגד לקללת אימפריוס.

דראקו תפס את הארי, ומשך אותו קרוב יותר אל גופו, מוצץ את צווארו ושורט אותו קלות בגבו. בשנייה הזו, שני דברים קרו בו זמנית: שיימוס ודין פרצו לתוך החדר, והארי הפסיד בקרב נגד גופו. הארי ירד מיד מדראקו ונשכב לידו על בטנו, קובר את ראשו ואת לחייו הסמוקות בתוך הכרית. מפוחד, לא משיימוס ודין שנכנסו באמצע אלא ממה שרק קרה. הוא התפלל שהוא קפץ מדראקו בזמן לפני שהבלונדיני שם לב שמשהו לא כשורה.

הוא הגניב מבט אל דראקו, שנראה רגוע לחלוטין ובשליטה על הסיטואציה. הוא נשם לרווחה-בטוח שאם דראקו היה מרגיש משהו, הוא לא היה נראה רגוע כל-כך, נכון? הוא היה לפחות צועק על הארי, או קורה לו סוטה, או צוחק עליו, או משהו. במקום זאת, הבלונדיני הסתכל על דין ושיימוס במבט משתחצן.

"אתם בגריפינדורים בחיים לא שמעתם על לדפוק?" דין גלגל את עיניו בזמן ששיימוס שמר את שלו על הארי.

"לא על הדלת לחדר שלנו. חוץ מזה, באנו לפה כדי להגיד לכם שזו שעת כיבוי אורות, אז מאלפוי אולי ירצה להתחיל לחזור לאזור של סלית'רין." דראקו נאנח אבל ירד מהמיטה, מרים את חולצתו ולבש אותה שוב, מכפתר שני כפתורים כדי שהיא לא תיפול. הוא פנה כדי ללכת.

"חכה, דראקו, אני אלווה אותך." הארי סוף סוף הצליח להחזיר לעצמו את השליטה על גופו, ונעמד כדי לקחת את חולצתו. שיימוס צייץ ופתח את פיו כדי לדבר. "שום מילה ממך, פיניגן, או שאני אפוצץ אותך לשבוע הבא," דראקו רטן. שיימוס לא ענה, אבל סגר את פיו, לא מוריד את עיניו מהארי. הארי הסמיק מעט ומיד שם את חולצתו, והוא ודראקו ירדו למטה, דרך חדר המועדון של גריפינדור אל התמונה, מקבלים הרבה מבטים מהגריפינדורים. הארי הניח שהם נראו ממוזמזים לחלוטין, אבל לא היה איכפת לו. הוא ודראקו הלכו החוצה, והארי סגר את הדלת מאחוריו.

"אז..." הארי התחיל, עדין טיפה נוקשה. הוא לא היה בטוח אם דראקו הרגיש משהו קודם לכן, בגלל שאם הוא הרגיש, הארי היה בטוח שהיו לו כמה הסברים לעשות. דראקו נראה רגוע לחלוטין, בכל מקרה, והארי נשם לרווחה.

"ובכן, פוטר, אחרי שביליתי איתכם הגריפינדורים המעוותים, אני חושב שאתה חייב לי אחר-צהריים עם הסלית'רינים מתישהו. זה עומד לקחת הרבה רשעות כדי לתקן את הנזק מהיום אחרי הצהריים. ברצינות, משחקים מוגלגים?"

הארי נענע את ראשו. "אתה כזה דפוק, מאלפוי. אתה יודע את זה, נכון?"

"אני דפוק? זה גאוני, כשזה מגיע מבחור שהצמיד אותי לברכיים שלו מול כל חדר המועדון של גריפינדור." הארי חייך בסיפוק, בבירור לא מצטער על כך. "אתה מבין שאני עומד להתנקם בך על זה, נכון?"

"אתה כולך דיבורים, מאלפוי. אני לא מפחד ממך."

"רק אל תגיד שלא הזהרתי אותך. לילה טוב הארי," דראקו התחיל ללכת לעבר השטח של סלית'רין.

לילה, דראקו." הארי הסתכל עליו עוזב, ואז הלך שמח אל תוך מגדל גריפינדור, מרגיש בטוח ורגוע על כך שדראקו לא שם לב לטעות הקטנה שקרתה לו קודם לכן.

הוא לא יכל לטעות יותר.

דראקו שם לב להכול.

הפרק הקודם		הפרק הבא