לב של אבן

אז אני מת, חשב הילד התמים והאדיש.

ככה מרגישים? עם כאב מטורף בבטן ובראש ולראות את עצמך מדמם.

עלוב. זה מה שהוא הרגיש. לפחות היא שרדה.

הוא מקווה.

העיניים שלו נעצמו בעייפות. כנראה אתה עייף כשאתה מת, חשב ת'רש בעגמומיות.

והתחיל לצחוק. ת'רש השתנק בבהלה. מכוחות שלא ידע שקיימים הוא נעמד מודהם והביט בסכין הנעוצה בבטנו אך לא הספיקה להורגו. הוא היה מודהם.

ואז הוא ראה מטוס קפיטול מתקרב. הוא החל לברוח.

רשת נפרשה ות'רש נפל. ירייה פגעה בצלעותיו והוא זעק בכאב, והתעלף.

הוא היה בתוך ארון. הוא שמע את הוריו מתייפחים ללא שליטה אל מתוך מכשיר מלבני של הקפיטול, שאסור השימוש בו במחוזות.

אז הוא לא מת הוא היה מודהם. הוא פתח את הארון. 

צווחת איימים ביקעה את האויר, והוריו פסקו לבכות לרגע. למעשה קולם נמוג לגמרי.

"הוא חיי!" צרח גבר לבוש במדי הקפיטול באימה ואקדח טעון מכוון לחזהו של ת'רש.

"מה?"

"אתה-אתה חיי" עיניו היו זרועות אימה.

30 חיילים נכנסו לחדר עם רובים דרוכים מוכנים לפעולה.

המפקד פנה לת'רש.

"שרדת כדור וסכין. כנראה אתה זקוק לטיפול" שיחק אותה נחמד.

והוא אכן טופל.

קייטי הצטרפה אליו. היא ישבה לידו ולא הפסיקה לדבר על הסטייליסט המדהים שהיא שוכרת.

"מה יהיה איתי?" שאל באדישות ובמעט זעם.

"תועבר לחוז 7, צר לי עלייך ת'רש. אני מאוד אוהבת אותך" אמרה במתק שפתיים מעורר חלחלה.

"כדאי שנצפה במשהו" אמרה לאחר שתיקה, "עד שנסיים את הכנות ההעברה".

היא הדליקה את המסך שמוקם מול מיטתו.

זה היה יער מושלג. ילדה בת אחת עשרה ממחוז שבע.

דמעות ניצנצו בעיניו. זו היתה היא. יפה מתמיד. פחד אימתני בעיניה, וזעם נקמה הפעילו את ידיה.

היא קפצה עם סכין משוננת אל עבר בטנה של הנערה ממחוז 2, שהיתה אמורה להורגו, "לא תהרגי עוד אנשים שאני אוהבת" כנראה לחשה, אבל עם רמקולי הקפיטול קולה הדהד כמעט בצעקה.

ירייה נשמעה. נערת מחוז שתיים נראתה מסכנה מעט, אך הוקל לו שיפתו לא מתה.

"כן?" רעם הנער ממחוז 2, עם כידון בידו, נשען כמשועמם. "חשבתי שהיא תהיה הטרף שלי, אבל אם את מתעקשת.."

הוא הרים את כידונו לאט ובאכזריות מגעילה.

היא שלפה את הסכין מבטנה של הנערה ופחד הניא אותה. תנועה מהירה והנער לא הספיק להגיב והסכין ננעצה בחזהו.

ירייה נוספת.

הקלה בשביל ת'רש. היא לא מתה. אבל היא לא הנערה שהוא הכיר. הנערה שהוא הכיר לא היתה מסוגלת לקצור כך אנשים. היא היתה פראית וטירוף אחז בעיניה.

"אני גאה להכריז על המנצחת ממחוז 7- קתרין הורתין!" הכריז סנקה, קרבינט המשחקים.

כך קראו לחתיכה שלו, קתרין. למה לא גילתה לא את שמה את זה הוא לא ידע. קתרין קתרין איך אני אוהב אותך, פעמו מחשבותיו.

"וווהוווו!" התלהבה קייטי ומחאה כפיים.

"איזה מוות קוטל!!! אני מתה על הקתרין הזאתי, רק חבל היא הקריבה אותך מההתחלה כדי שתגן עליה עד שתלמד להילחם... באסה חביבי, תוכל לנקום בה כשתהיה במחוז שבע!" קייטי היתה בהתלהבות קוטלת.

דבריה החזירו אותו לקרקע. "מה?" הוא שאל כשפניו מוסתרים בעננת רוגע.

"כן כן, חביבי, היא טרחה להסביר לכולם איך היא שיחקה אותה מאוהבת בכול הבנים הפטים, ואחד אחד חיסלה אותם, עד שנותרו היא הבנות והנער מ2. אחרי הבנות שהתגבשו, כלומר אלו שנותרו והיא לא הספיקה להרוג, את 1,3,4 ושש" היא חפרה ות'רש חשב שהיא גמרה, אבל מייד המשיכה במרץ, "היא הניחה ל1 לחשוב שהיא מחסלת אותן, אך לפני ששמה לב היא עינתה אותה כמה דקות לפני שהסכין חצתה את ליבה, ואז היא פנתה אל 6, וחסמה את פיה וגררה אותה ואת 1 הצידה. את שש עינתה גם כן וחיסלה אותה. ככה אחת אחת" קולה של קייטי היה מלא הערצה, "היא לא הסתפקה בזה והשתמשה בחלקי גופן וכתבה מסר למחוז שלה, שתביא גאווה למענם, אחרי זה, ראית!"

הוא היה מזועזע. היא שיחקה בו. היא היתה הרבה יותר אכזרית מהקרייריסטים. הוא היה בהלם. זו לא היתה הנערה שהכיר. זו לא היתה התמימה והמתוקה שפחדה. הנערה שהכיר בהחלט לא היתה חותכת גופות.

כמובן. הכל היה משחק. הוא רצה לשבור משהו, אך שמר על קור רוח.

"עופי מפה"

"מה? הרגע סיפרתי לך את כל מה שפיספסת ואת כל האקשן!"

"אמרתי עופי"

"בא לא תשכח שאני מהקפיטול פה ואתה בן מחוז עלוב" לעגה.

"לכי לפני שיהיה מאוחר"

"אוכף! תלמד אותו לקח" ציוותה.

יום שלם ישב במיטתו מרוחק מכל.

לפתע נגרר ממיטתו אל החצר שהקיף את הבניין.

שני הוריו ניצבו שם.

"אבא אמא!" צרח באושר והחל לרוץ לעברם.אוכף שקט כבל אותו והחזיק אותו במקומו.

הוריו נגררו אל ערמה של עצים, שמן נשפך עליהם, והם הוצתו, והוא היה כבול בלי יכולת לעזור.

"אהההההההההההההההההההההההההההההה" אלו היו מילותיו האחרונות לפני שהועבר למחוז 7, מוכה הלם, עצב, וזעזוע.

הפרק הקודם