פרסי ג׳קסון אחרת

הנה זה חוזר, הפאנפיק הכי שווה במזרח התיכון של מדינת ישראל

פרק נוסף בעלילותיו של פרסי גקסון, הקוסם הכי לא רגיל שאפשר לדמיין (תלוי איזה קוסם אתם מדמיינים)

"פרופסור קראוס תוכל להסביר לי למה מר ג'קסון הולך אחריך עם לחש השתקה על פיו?"

הפנתי את ראשי וראיתי את פרופסור מקונגל מסתכלת עלי במבט בוחן, "התלמיד הזה הצמיד זחל דותראקי במצב אדום לפניו של ילד משיכבתו וגרם לילד אחר לאבד את ההכרה" אמר המורה בטון מאוד מאשים כאילו רצחתי את אותו יולד ולא נסיתי להציל אותו. "איך בדיוק מר ג'קסון גרם לתלמיד לאבד את ההכרה, הוא הטיל עליו קללה?" "לא גברת אבל הוא גרם לו ליפול" המורה מחא וראיתי שהוא חושש מהפרופסור מקונגל כאילו היא בכירה ממנו.

"האם מר גקסון דחף את התלמיד?" "לא גבירתי אבל הוא הבהיל אותו כלכ כך שהוא נפל" פרופסור מקונגל פנתה אלי "מר גקסון האם הטלת כישוף על התלמיד שנפל?" הנדתי בראשי לשלילה "האם דחפת אותו" שוב סימנתי לא "אז אני חושבת שהאשמה לגבי הילד שנפל לא מוצדקת, לעומת זאת, פרופסור קראוס טוען שהצמדת זחל תוקפני לפניו של חבר לשכבתך" היא נפנפה בשרביט והרגשתי שהפה שלי שוב בשליטתי "פרופסור-זה-לא-הייתי-אני-רק-חילצתי-אותו-מהזחל" אמרתי לה במהירות.

"שקרן!" צעק עליי הפרופסור קראוס "לא נכון! עם כבר אתה עיוור!" צעקתי עליו "מר גקסון לא הרשה שתדבר ככה למבוגרים, לא במוסד הזה" פרופסור מקונגל זעפה בי "ואתה פרופסור קראוס, לא יכול להאשים תלמידים ללא הוכחות" קראוס היה נראה כאילו עם פרופסור מקונגל לא הייתה ליידנו עכשיו הוא היה חונק אותנו בידיים חשופות "עם אינך זרקת את הזחל על פניו של התלמיד, אז מי כן?" חשבתי על מה שיעשו לי בגריפינדור עם העיד לטובת סליתרין נגד שני גריפינדורים "אני לא יודע", מר קראוס תוכל להשאיר אותי עם מר גקסון לבד?" "כן גבירתי" קראוס הבבון מלמל בכעס והלך תוך שהוא מסנן כמה קללות עסיסיות "אתה מבין שאם לא תדבר עכשיו אתה תאלץ לשאת באשמה" היא שאלה אותי ביכוז ופתאום צעקה נשמע במסדרון "הפרופסור מקונגל זה לא היהי פרסי! הוא היה איתי באותו רגע!" מאחורי הופיעה פייפר בריצה.

"גברת מקליין עם את טוענת שפרסי לא אשם אז מי זרק את הזחל?" שאלה אותה פרופסור מקונגל בפנים חמורות בזמן שמבטה סורק את התסרוקת המרושלת של פייפר ואת העניבה שכנראה לא הצליחה לשים נכון ולכן הייתה קשורה סביב בקשר בוהן "פרופסור מקונגל ראיתי את הארי פוטר ורון ויזלי עם הזחל רגע לפני שהפך לאדום" הבטתי בפייפר  בהכרת תודה. "אלה האשמות חמורות העלמה מקליין, אני אבדוק עם מר פוטר ומר וויזלי, מר גקסון אתה משוחרר" היא אמרה לי והלכה לכיוון האולם הגדול.

"תודה פייפר, בלעדיך עוטד הייתי מסולק מבית הספר" "באמת גקסון פשוט חשבתי שלא מגיע לך להירקב בכלא" "כן בטח פוקהונטס" "מפני שאתה יכול להיות אחלה מחלץ קוסמים ומכשפות מפני זחלים קטנים, ילד מים" "פשוט שהאהבה נוטפת ממך" התחלנו ללכת לכיוון האולם הגדול בשביל ארוחת ערב "כי אני כה נחמדה" הבטתי בפניה המחויכות " את יודעת שהבית שלי יצלוב אותי" היא צחקה "אז אני יגן עליך, יש לי כנראה כשרון להוציא אותך מתסבוכות" "הוצאת אותי רק מאחת" "שתיים" היא ענתה לי והזיזה אותי מהמקום שלי שנייה לפני שבלון דיו התפוצץ במקום שבו לפני רגע עמדתי ראיתי לפני רוח רפאים שמנמנה ונמוכה עם כובע ליצן, הו צחקק וריחף משם

"שתיים" תיקנתי את עצמי והלכתי לכיוון שולחן גריפינדור בזמן שהיא פנתה לכיוון של שולחן סליתרין. בשולחן גריפינדור כולם הסתכלו עליי בכעס "בוגד" מישהו מבוגר ממני סינן "מלשן" ילדה לחשה כשעברתי לפניה והנחתי שכולם יודעים שסיפרתי על הארי ורון.

הרמיוני שישבה בצד שקועה בספר על לחשים בסיסים ברמה גימל לא שמה לב שהתיישבתי לידה "למה את לא קוראת לי בוגד?" שאלתי אותה "כי הם עשו משהו רע והאשימו אותך והתנהגת כצפוי לבן אדם כועס ופגוע" כשהיא ענתה לי היא אפילו לא הסירה את עינייה מהספר "אני חושב שאת קוראת יותר מדי ספרים, הדברים האלה לא בריאים" "או שאתה לא בריא להם" היא ענתה  ולפני שהספקתי להגיב שני הטמבלים, הארי פוטר ורון וויזלי, ימח שמם, נכנסו עם חיוך מפגר והגיעו לאזור שבו ישבתי "מה אתם שמחים כל כך, רגע אני יודע, מצאתם את הבונזו שלכם כי לרגע דאגתי שתיהיו רעבים" איך שאני מקבל את פניהם-כמו מלאך.

"לא דביל, אפילו לא קיבלנו עונש" "מה איך?" שאלתי המום, איך לעזזאל הם הצליחו להתחמק מעונש של מקונגל? "לא היו להם שום הוכחות שאנחנו עשינו את זה אז דמבלדור קבע שאנחנו לא אשמים וזאת הייתה תאונה" רון אמר בגאווה של פרה והלחיים שלי התלהטו מכעס, הארי לחש לי "כנראה שדמבלדור אוהב אותי כי מה לעשות, אני הנבחר" "עם כבר נבחר הזבלים" זה כל מה שיש לך?" הם צחקו עלי "תיזהר הארי שפרסאוס לא ישלח אחריך את צבא הזחלים שלו" "אוי רון הזחלים הם לא הצבא שלו, על פי איך שהוא מתנהג אני מנח שהם ההורים שלו" הוא צחק עליי "לפחות ההורים שלי חיים" הארי ורון האדימו מזעם "תיזהר גקסון, לא תמיד יהיה סלתרינית שתשמור על הגב שלך" "אנחנו לא רוצים לגרום לך לפגוש את מקונגל שוב תוך שבוע אחד, נכון?"

הם התרחקו מהאזור שבו ישבתי ואני כמעט התפוצצתי מרוב זעם "מחר יהיה יום שישי ועל פי המערכת יהיה לנו שיעור תעופה" שמעתי את דין אומר לשיימוס "כן אנחנו נהיה עם רייבנקלו"

נהד ר זה מה שחסר לי, שיעור תעופה מטופש עם חבורת סנובים שחושבים שהם יודעים הכל חשבתי לעצמי והלכתי לישון.

אני יודעת שהפרק יצא קצר אבל בוורד הוא היה ארוך יותר ומה אתם חושבים על הארי, בניתי אותו על פי איך שאני ראיתי אותו בספרים (אפשר להבין שאני לא מעריצה של הארי)

דבר שני מישהו יודע מה קרה לאמברידג אחרי הקרב במשרד הקסמים בספר השביעי? זה פשוט מעולם לא קיבל הסבר ואני הייתי רוצה לדעת מה קרה איתה.

הפרק הקודם		הפרק הבא