כריסטיאן סלית'רין

"פינטה!" אמרה המנהלת והצביעה בשרביטה לעבר הבריון הראשון.

רגליו של הבריון חדלו מריקודם

"בואו!" סיננה בזעם ושלושתנו הלכנו בלית-ברירה למשרד שלה.

היא נעצרה ליד פסל המפלץ.

"הוגי-הוגוורטס" אמרה המנהלת. המפלץ זז ממקומו כדי לתת לנו לעבור.

אבל-"הוגי הוגוורטס"??!

ברצינות, מישהו יכול לפזם לעצמו תוך כדי שהוא עובר ליד הפסל "הוגוורטס, הוגוורטס,הוגי הוגוורטס" והמפלץ היה זז ונותן לילד מוכה התדהמה את התענוג ללכת למשרדה של המנהלת.

מי ממציא את הסיסמאות האלה?!

משרדה של המנהלת נראה מאוד נוח.

קירותיו היו צבועים באפור (שנראה קצת דכאוני), וראיתי את הדיוקנאות של מנהלי-העבר של הוגוורטס.

דיפט,בלק, מקגונגל ועוד.

גם הבחנתי בדמבלדור.

דמבלדור...

הדמות שלימדו אותי לתעב במשפחתי.

הוא היה ער.

זקנו ושיערו היו צחורים, הוא שם משקפי חרמש ונראה עירני מאוד.

אבל מה שעיצבן אותי במראהו של הזקן היה השיער והזקן שלו.

מה, הוא אף פעם לא עושה תספורת?

עיניו הכחולות ננעצו בי.

תחת עיניו התכולות הבוחנות אותי הרגשתי לחץ.

גם הרגשתי כאילו הם מפלחות אותי מבפנים.

אפילו שהוא היה סתם דיוקן על הקיר, הוא נראה בעיני ממשי מאוד.

"שבו" הפצירה בנו המנהלת והחוותה בידה לעבר שלוש כיסאות מול שולחן המנהל.

"מר רידולף,האחים ווילמסון, אתם יכולים להסביר את מעשיכם?" אמרה בזעם עצור.

"כן המנהלת-הם אלו ש-"

"זה היה..הילד הקטנצ'יק..הזה!" אמר טינו בטמטום והצביע עלי.

"לא! אלו היו אתם ש-" התחלתי להגיד.

"לא לא. המנהלת, את באמת מוכנה לקנות סיפור של ילד שהוא רק בשנתו הראשונה ואף עשה כמה בעיות והתחצף למורים?" אמר הבריון הראשון.

רציתי להחטיף לו מכות.

"תספרו לי פשוט מה קרה" אמרה המנהלת.

וסיפרנו לה.לפעמים הם נדחפו לי למשפטים, וזה היה מעצבן.

כשסיימנו, המנהלת הביטה בנו בזעם.

"אוקיי-לכל אחד מכם עונש ריתוק" אמרה.

"ובנוסף-" 

"האחים ווילמסון, ממכם אוריד כל אחד שלושים נקודות לסלית'רין". אמרה.

ולפני שהספקנו למחות, היא אמרה גם

"ומר רידולף-ממך אוריד שישים נקודות לסלית'רין".

במשך כמה דקות אף אחד מאיתנו לא פצה את פיו.

היינו בהלם.

"המנהלת-זה לא פייר!" מחיתי.

"שבירת שרביט זה דבר מאוד חמור-וגם הטלת קללה-אלה דברים שראוי להוריד מהם שישים נקודות!"

"זה היה ה..קטנצ'יק הזה! אל תורידי לנו הרבה נקודו בגללו!" אמר טינו.

"כן-המנהלת זה לא הוגן!" אמר במחאה הבריון הראשון.

"לכו ממשרדי חזרה לחדר המועדון של סלית'רין,  עכשיו!" אמרה המנהלת.           

שלושתנו הלכנו בעצבנות לעבר חדר המועדון.

כבר היה צריך לישון בשעה המאוחרת הזו.

"תחכה לבוקר,רידולף" אמר הבריון הראשון ועלה למגורי הבנים.

"תיזהר מאיתנו..אהה...קטנ-צ'יק" אמר טינו בטמטום ועלה גם הוא.

נשארתי ער בחדר המועדון, בתחושה שהערב הזה לא יכול להיות גרוע יותר.

מובן שטעיתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא