לילי וג׳יימס

היוש אנשימוס!

החלטתי להסתפק במה שיש, ולהמשיך.

באמת, תשתדלו להגיב, כי זה ממש לחשוב לי וזה נותן לי ״תירוץ״

להמשיך.

אבל לא בצורה פוגעת או משהו, כי קיבלתי תגובה כזאת קודם וזה ממש העליב אותי.

תגובות בונות זה בסדר, כמובן.

פרק קצר, כי עוד שנייה אני מעלה.

אחד הקצרים, חמש שורות בערך.

אל תגידו שלא הזהרתי!

הזמן עבר מהר.

תוך שבוע השמועה דלפה בבית ספר ולא היה אחד שלא ידע. (הערה שלי: דולפיני הדולפת, פותחת את הפה ויוצאת איזו שטות. מוכר לכם מאיפשהוא?)

כולם היו שמחים בסוף. טוב, אולי חוץ מסוורוס.

טוב; הוא יתבגר בסוף.

(ליל׳ס, מתה עלייך, אבל כשטועים, טועים, ואת טועה ברמות עצומות)

או שלא... ככה ג'יימס אומר, לפחות.

(וג'יימי צודק! גם עלייך אני מתה, חיימשלי)

הזהרתי או לא, שהפרק קצר? עפתי לכתוב את הפרק המשמעותי יותר, כהרגלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא