אסופת פיקצרים - האחיות בלק

בלטריקס לא רצתה רק להיות יפה ולשתוק. זה לא היה כיף, היו כל כך הרבה דברים לעשות וללמוד ולגלות. היא לא הייתה חפץ לקישוט בשביל ההורים שלה שאחר כך מוסרים לבעל כדי לחזק קשרים בין המשפחות, היא הייתה אישה, גאה וחזקה ועצמאית. להיות יפה היה נחמד, אבל דרש ממנה הרבה זמן ומאמץ מיותרים, והרבה פעמים התוצאה בכלל הייתה לא נוחה. יופי לא אמור להיות דבר נוח? היא לא הבינה את זה. היא גם לא הבינה את נרקיסה, שאהבה להיות יפה, להשקיע בכך את הזמן שלה ולשחק עם התכשירים הקסומים. היא אמרה שזה כיף. זה לא היה, זה היה משעמם ומציק ובלטריקס שנאה את זה.
היא אהבה להיות בחוץ, עם הטבע שהקשיב רק לעצמו ולחוקים שלו אבל היה יפה וחזק. היא אהבה לעוף, להיות גבוה בשמיים ולהרגיש את הרוח סביבה. בלטריקס רצתה להיות כמו הרוח, חזקה, לפעמים סוערת ולפעמים שקטה, חופשיה. היא לא הייתה חופשיה, היו המון מגבלות נוקשות בחברה של טהורי הדם, אבל זאת הייתה חברה מכובדת והיא לא זלזלה בה. חוץ מזה, את רוב זמנה היא בילתה בהוגוורטס, שם היה לה, במובן מסוים, יותר חופש. אבל בהוגוורטס הייתה בעיה אחרת – נערה הפלפאפית בשם אליס. 
ליתר דיוק, הבעיה הייתה אצל בלטריקס, היא פשוט ניסתה להתעלם מהעובדה הזאת. בעיניה, נשים היו כמו גברים, ואיכשהו קרה שהיא אהבה נשים כמו שהיא הייתה אמורה לאהוב גברים. אולי אפילו יותר, גברים טהורי דם היו דבר מעצבן ומתנשא. והנערה ההפלפאפית הייתה הרבה יותר נחמדה מכל גבר טהור דם. 
בלטריקס חונכה לדעה שהפלפאפים היו סתם אנשים בלי רצון, נוחים לתמרון ולא מוצלחים בשום דבר. כל המחשבות האלה התפוגגו כשהיא הסתכלה על אליס. הייתה אש בהפלפאפית, אבל היא השתמשה בה כדי לחמם ולא לשרוף. אליס הייתה יפה באופן טבעי ומתוקה לכולם, כמו פרח משוקולד. לא-סלית'רנים נהגו להתרחק מהנערה שנשאה את השם בלטריקס בלק, אבל ההפלפאפית נראתה שהיא מרגישה בנוח כשישבה לידה בשיעור שינוי צורה המשותף. היא אפילו חייכה אליה מידי פעם, בלטריקס לא הצליחה להבין למה. 
באותה השנה, השנה השישית שלה בהוגוורטס, התחילו השמועות על הלורד האפל שמכנה את עצמו וולדמורט. קודם היו לחישות על קוסם שרוצה להילחם למען גדולתם של טהורי הדם, עכשיו הגיעו השמועות שהוא מגייס אנשים. בלטריקס הייתה יכולה להרגיש את הסערה מתקבצת באופק, אפלה והרסנית. גברים טיפשים, הנה עוד אחד מהם מנסה לשלוט על העולם. היא הייתה בטוחה שהמעשים של לורד וולדמורט הזה לא ישיגו כלום, אלא רק ירחיקו את הציבור הקסום מהאומנות העתיקה של טוהר הדם. ובכל זאת, בלטריקס הרגישה הקלה שאליס ההפלפאפית היא טהורת דם. היא לא רצתה לראות אותה נפגעת. 
זה מה שהייתה האהבה? לראות אותה במסדרון ולקלל את זה שהיא לא יכולה להיות קרובה אליה, לרצות לחבק אותה סתם ככה? להתפעל ממנה ומהדרך שבה היא מתנהגת ולדעת שאת מוכנה לספוג קללה בשבילה? אם כן, אהבה הייתה דבר כואב, כי לבלטריקס היה ברור שאליס לא מרגישה ככה כלפיה. לראות את ההפלפאפית הופכת לחברה של פרנק לונגבוטום השכחן היה אחד הדברים הכי כואבים שבלטריקס חוותה. זה היה כל כך לא הוגן, היא רצתה להיות במקומו – לצאת עם אליס להוגסמיד, לבלות איתה מחוץ לשעות הלימודים... אבל זה היה חסר תקווה, אליס הייתה להבה חמימה ובלטריקס הייתה קרח חד, לנערה כמו אליס לא הייתה שום סיבה לאהוב נערה כמו בלטריקס. 
אז בלטריקס הדחיקה את הרגשות האלה, ניסתה להתעלם מהם ולשכוח אותם למרות שהם היו מתעוררים בה כל פעם מחדש כשראתה את אליס. ובגלל שהיא לא הצליחה להפסיק להרגיש, האהבה החד-צדדית שלה לנערה ההפלפאפית התחילה להתחלף בשנאה לפרנק לונגבוטום. שנאה שעיוורה אותה וגרמה לה להתעניין יותר בקסם האפל, שקודם האור של אליס הרחיק אותה מהמשיכה אליו. 
אלבוס דמבלדור האמין שאהבה היא הכוח הכי חזק שיש. בלטריקס הסכימה איתו, אהבה נכזבת הייתה הרי חזקה אפילו יותר. אבל שנים מאוחר יותר, חצי מטורפת, היא עדיין תזכור את התחושות מפעם ותשכנע את הלורד האפל שהפכה נאמנה אליו ללכת אל הפוטרים ולא אל הלונגבוטומים. אחר כך, היא תלך אליהם בעצמה, מתוך דחף בלתי מוסבר. היא תגלה את האהבה שלהם שבאה במקום האהבה שלה ותראה את האושר שלהם, והרצון להרוס יתעורר בה. אבל היא תהרוס גם את מה שהיה לה אכפת ממנו, ואז יגיע הטירוף ופניה של אליס ירדפו אותה באזקבאן ויחזקו את השיגעון. 

אני אשמח גם לתגובות שכתוב בהן עוד משהו חוץ מ"המשך" כי אלה פיקצרים, עם עלילה נפרדת בכל אחד מהם, אז אין ממש "המשך" - אני יכולה להחליט שזהו אחרי כל פיקצר.

הפרק הקודם		הפרק הבא