הילדים של פוטר

הפרק מתרחש לקראת חג המולד כך שקפצנו קצת בזמן.

הוא מוקדש ללונה סקרימגר!

ועברנו את ה500 צפיות!

כשהייתי קטנה נהגתי לחלום סיוט אחד.

שלשום הסיוט חזר שוב אך לא בתור סיוט ועם כל הדמויות של הפיק הזה!

אין מה לומר חוץ מ: המוזה היא הדבל הכי מוזר בעולם.

סורי אבל...

הולך להיות פה עסק רציני עם דובוני גומי אז להשתדל לא לרייר על המקלדת כדי שתוכלו להגיב.

ואני די מתוכנתת למצב צחוקים עכשיו אז יהיו המון סוגריים עם הערות מוזרות ( רגע, אני מתוכנתת?! לא ידעתי שאני רובוט מכוכב מאדים! תקולל מי שבנה אותי!) הנה, על זה דיברתי, אני פשוט לא שולטת בזה!

אז אם אתם רוצים להשאר בפרק הרציני אל תקראו את הסוגריים.

בפרק הראשון היה כתוב:"מחנה אימונים כבר שבע שנים" אז זה לא התכוון למחנה החצויים. סתם מחנה אימונים רגיל. בלי חרבות ושום דבר כזה.

מגורי הבנים בשנה השלישית התרסקו בפיצוץ ענק.

לא היה להם סיכוי מול ארבעת הזרועות הענקיות שמחצו אותם.

זרוע אחזה בג'יימס פוטר ומשכה אותו אל תוך המים, צועק.

עד מהרה כל הוגוורטס התעורר.

צוות המורים והתלמידים נאספו על גדת האגם.

לא היה דבר במים, אך מראה רוב הפעמים מטעה.

מפלצת הסתתרה שם והיא בלעה את ג'יימס פוטר.

לילה השתחלה אל השורה הראשונה של התלמידים, ליד אלבוס.

היא אחזה בתליון גביש הים שלה.

התליון היה שם מאז שהיא זוכרת את עצמה והתאים את עצמו למידות צווארה.

אימה אמרה שזוהי מתנה מאביה.

כמובן שברגע שהיא שמעה זאת היא ניסתה להשליך אותו, אל ללא הצלחה.

התליון היה חוזר לצווארה.

מקסם, היא הניחה או ממה שהבן אדם הזה עוסק.

היא אחזה בתליון ובמוחה הבזיק שביב של ידע.

לילה לא ידעה שהוא בסוגל לעשות את זה.

היא ידעה רק שהוא יכול להפוך לכל כלי נשק שהיא חפצה, כמו בפעם שהוא הפך לספר כבד במיוחד שאיתו היא הרביצה לאחד מהבנים המעצבנים יותר בסליתרין. (עלה לי בעקבות התכתבות עם rose weasley gringer, כבוד!)

היא ידעה עכשיו שהמפלצת היא מפלצת המים ארקודה מטרנסיה. ברגע שהיא בלעה מישהו לא היה ניתן לפתוח את פיה למאה שנים אלא עם דבר שהיא ניסתה לבלוע אך לא הצליחה, או עם דובוני גומי.

כן, מאוד מוזר אך המפלצת כנראה ממש אהבה דובוני גומי. (אגב, הם היו קיימים ביוון העתיקה?)

'חבל שאין לנו דובוני גומי' חשבה לילה 'אבל אנחנו יכולים להשיג כאלו' חיוך ממזרי עלה על פניה. (ממתי התחלתי עם הדובוי גומי?! לא אכלתי כאלו שנתיים!)

"תחפה עלי" לילה לחשה אל אלבוס ואז היא חזרה על עקבותיה והשתחלה בחזרה אל תוך שורות התלמידים הנפעמים. (מזל שהלב שלהם פועם, אחרת הם היו מתים)

היא לקחה את חץ הכסף שלה, המריאה ולחצה על כפתור ההעלמות.

לחש פשוט היה חושף אותה מיד אך לאף אחד לא הייתה סיבה לשגר לחש כזה לאויר הריק למראה. (אל תאמינו לכל מה שאתם רואים, במיוחד לא אם אתם קוסמים)

לילה חצתה את השמיים האפליםשהוארו רק באורו הקלוש של הירח ומעט הכוכבים שנצצו בשמיים. שיש לה מגבלת זמן

היא עפה אל העיר המוגלגית הקרובה ביותר, עיר נידחת בשם אריסטסיה.

היא ירדה ממטאטא והשעינה אותו על קיר הסופרמרקט.

לילה לבשה את גלימת ההעלמות של ג'יימס וחמקה אל תוך הסופרמרקט.

היא לא עשתה זאת בגלוי כי לא היה לה כסף של מוגלגים.

המצפון שלה לא הציק לה. ( לא ידעתי שיש דבר כזה מצפן פנימי!)

לילה ניגשה אל מחלקת הממתקים ו'יש! יש שם את זה!" חשבה.

היה בחנות מדף שלם של דובוני גומי. (יאמי! תנו לי תנו לי תנו לי!)

העפת מבט אחד מימין הבהירה ללילה מגבלת זמן.

חבורת בריונים שמנים רוקנו את מדפי הממתקים.

היא מיהרה לדחוף כמה חבילות ולסגת לאחור וטוב שעשתה כך כי בדיוק אז חבורת הבריונים (רק לי זה מזכיר את דאדלי? ) החלה לרוקן לגמרי את המדף המרוקן למחצה. ( לילה! חצי מדף!? תגובת הלילה: מה את רוצה? היו רק 8 חבילות!)

לילה הביטה בהם בחלחלה.

"חזירים שמנים"  מילמלה לעברם. ( כל הכבוד לילה! תמשיכי ככה!)

למזלה הם לא שמעו אחרת זה היה מעלה תהיות רבות של: "למה האויר דיבר?'

היא פישפשה בכיסה, מצאה שטר של דולר ושמה אותו על הדלפק. (אז כן היה לה כסף מוגלגי!)

המוכרת הסתובבה והופתעה לגלות את השטר אך הכניסה אותו לקופה.

לילה חייכה.

חבורת הבריונים יצאה מהסופרמרקט ללא לשלם.

נראה שהמוכרת רגילה לכך כי היא נאנחה ולא עשתה דבר. (אנשים מיואשים.)

בבתאחת הבעתה של לילה השתנתה.

כעס ברור נראה על פניה. (הבילתי נראות)

היא שלפה מכיסה 4 סוכריות, כמספר הביריונים, והשליכה אותם אל השקית המרכזית.

אחד מהם הוציא את הסוכריות וחילק אותם לחבריו.

"אין לזה טעם!" התלונן אחד מהחבורה. "בואו נעבור לאחרות!"

ברגע שנגעו שאר סוכריות בפיו של הבריון הן התפוצצו בהבזק של אור ירוק.

סוכריות הקדברה של ג'ורג' וויזלי תמיד עבדו טוב.

לילה התאפקה שלא לצחוק. (כל הכבוד, את משתפרת)

היא עלתה על המטאטא והמריאה בחזרה אל הוגוורטס.

היא נחתה ליד אלבוס ואמרה לו: "חכה דקה ואז תזרוק את אלו לתוך המים בלי העטיפה" לילה לא הייתה מהטיפוסים שמאריכים בדבריהם.

לידיו של אלבוס נדחפו 2 חבילות של דובוני גומי. (למה הוא לא אכל אותם?)

לילה עצמה לקחה את שתי החבילות הנותרות.

לילה נדחפה בין המורים וזרקה את דובוני הגומי למים.

"מה את עוש..." החל פרופסור לונגבוטום לשאול אך המפלצת שפרצה מן המים קטעה אותו.

לילה סימנה לאבוס וקפצה אל תוך פיה של המפלצת מול המוני הפיות הפעורים מתדהמה.

"איכס!" היא קראה כאשר נחתה על הלשון הרירית והחלקלקה.

"ג'יימס!" היא קראה.

"אני פה!" קול השיב משמאלה.

"אנחנו צריכים לצאת מפה" היא קראה שוב. "ומהר"

"אני יודע, אבל אני תקוע"

היא התקרבה אל ג'יימס ובחנה את השריר שבו הוא נתקע ובחנה אותו.

"תדחף במקום למשוך" הורתה.

הוא הביט בה במבט קטן אמונה אך עשה כדבריה.

רגלו השתחררה.

בדוק אז פה המפלצת נפער שוב לרווחה.

הם קפצו אל מחוץ לפה המפלצת.

"ג'יימי!" צרחה נשמעה. "אתה בסדר?" שאלה לא אחרת מאשלי ברדנסון, שהתאהבה בג'יימס קשות מהשנה השנייה.

"עזבי אותי" הוא אמר לה והביט בלילה.

באותו רגע נולדה אהבתו הסמויה ללילה.

בדיוק אז כיפה של אש התפרשה מהאגם בפיצוץ ענק.

לילה הרימה את ידיה בלהפתעתם של כולם, ובמיוחד הנער שחור השיער וירוק העינים, גל ענק של מים עלה וכיסה את הפיצוץ.

הנער בהה בה, לופת חרב יוונית בידו.

כפי שבטח שמתם לב, לילה היא הגיבורה המכזית. לא נורא, לפעמים גם בת צריכה להיות הגיבורה.

כל המקומות והמפלצות לא באמת קיימים במיתולוגיה היוונית או בעולם, הם מומצאים.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא