השושנה של סוורוס.

"סוורוס! אתה מוכן להביא לי את הנעליים שלי?" לילי ישבה במיטה, אצבעותיה מתופפות קלות על בטנה.

סוורוס נאנח והסתכל בשעון. השעה היתה אחת. לפנות בוקר.. "לילי.." גנח בעודו קם מהמיטה. "יכולת להשתמש בשרביט..."

"שכחתי אותו על השולחן בסלון... אני מצטערת, סוורוס, הוא פשוט לא נותן לי לישון..."

סוורוס נאנח בהבנה. לילי הייתה כבר בחודש התשיעי, והתינוק לא הפסיק לבעוט בבטנה. הוא הגיע אל הארון והתכופף, רוטן, ולקח את נעליה הבית שלה, שמשום מה הוחבאו מתחת לערימה של מגבות מטבח וגלימות של סוורוס.

"לילי, מה..?" הוא הרים גבות והביט בארון, שהיה מבולגן. מבולגן מאוד.

"אה, סוורוס, זה כלום! חשבתי לסדר את הארון, אבל בסוף התחרטתי וחשבתי לעשות משהו עם המגבות... אני אפילו לא זוכרת מה...!" היא צחקה בשקט.

"אוך, לילי... נראה שההריונות האלה משפיעים עליך לרעה... זוכרת שכשהיית בהיריון עם קמרון יצאת החוצה לטיול? משום מה, נעלת את הבית וזרקת את המפתח לתוכו. כמה שצרחת... הערת אותי בחצות..." הוא גיחך וחזר אליה. הוא הלביש את נעלי הבית על רגלי היחפות.

"מה את הולכת לעשות?" שאל אותה כשהיתכסה שוב בשמיכה.

"אה, הזמנתי את הפוטרים לעוד ארוחה אצלנו... הם אמרו שיהיו כאן מחר בארבע, אז חשבתי לאפות קצת...!"

"מה?" סוורוס התפלץ. בזמן האחרון, נראה היה שלילי לא תשרוד אם מרי לא תבוא לבקר לפחות פעם בשבוע, אם לא יותר. רייס כבר ישן אצלם כמה פעמים, כך שמרי היתה באה לפעמים מוקדם בבוקר כדי לקחת אותו, והיתה מוצאת את לילי במטבח, מבשלת.

"כן, אז אני הולכת-"

"לבשל, כן..." כשניסתה לקום הוא ירד מהמיטה ועזר לה. כשירדו במדרגות היא העבירה יד בשיערו ואמרה, "סוורוס, אולי תלך לישון? בזמן האחרון אתה ישן אפילו פחות ממני, וזה אומר הרבה... עם כל המשימות של המסדר, אתה-"

"אני אשן על הכיסא במטבח," הוא חייך. "מה יקרה אם תחליטי לא להשתמש בשרביט כדי לזמן את כל הסירים והמחבתות? תעלי על השיש, כמו שאת עושה בדרך כלל..?"

לילי פתחה את פיה כדי לענות, אבל סגרה אותו מיד ותקעה בסוורוס מבט זועף.

היא הדליקה את האור במטבח כשסוורוס הלך לסלון והביא לה את השרביט שלה.

היא הניפה את שרביטה ומהארון הגיחו בטיסה שני סירים, מחבת וכף עץ ענקית. סוורוס הוציא מהמגירה סכין ומזלג והתיישב ליד השולחן. הוא תופף עליו עם הסכין והמזלג, רוקע ברגלו תוך כדי.

לילי, שמילמלה לעצמה שמות של תבשילים ומתכונים שגזרה מהנביא השתתקה לרגע. מיד אחר כך, באורח פלא ממש, נדבקה רגלו של סוורוס לריצפה והמזלג והסכין שבידיו התלהטו, עד שזרק אותם, רץ אל הברז ופתח את המים, נושף על אצבעותיו מתחת לזרם הקר והמרגיע.

"לילי, יכולת פשוט לבקש!" לילי מיהרה אליו, בחנה את ידיו ואמרה, "סליחה, סוורוס... זה פשוט שאני משתגעת. כל היום אני תקועה פה בבית. אתה לפחות יוצא, עוזר במסדר, אבל אני רק יושבת ומחלקת לך פקודות כשאתה חוזר עייף," היא טפחה על מצחה בכוח ועצמה את עיניה. "זה פשוט שעכשיו כל דבר קטן פשוט מטריף אותי..."

סוורוס הבין אותה לגמרי. בכל פעם שהיה יוצא לעבודה, למשימות בשביל המסדר, או יוצא סתם אל הגינה, היא היתה מתיישבת  על הדבר הקרוב ביותר, מצחה מקומט, בוהה בבטנה העגולה וממלמלת, "צא משם, בבקשה, צא כבר..." לילי היתה מסוג האנשים שלא יכלו לשבת בבית יותר מכמה שעות. בטח לא עם תינוק בבטן. בהריונות הקודמים היא היתה רצה הלוך ושוב בבית, שרה וצוחקת, אבל הפעם אסר עליה הרופא לעשות זאת. "זה יסכן את הילד," הוא אמר.

עכשיו הוא גם הבין למה היא מזמינה את הפוטרים לכל כך הרבה ארוחות, ולא מסכימה לבקר בביתם, שבמכתש גודריק. היא חיפשה תעסוקה, והארוחות המאורגנות האלה נתנו לה בדיוק את מה שרצתה.

"אני מבין, לילי," הוא סגר את הברז. "אבל יהיה בסדר. את תראי..."

"כן, בטח...! אתה לא זה שצריך להסתובב עם חמש טונות בבטן!" הטיחה בו בנימה מאשמיה.

"כן, טוב... לא הייתי קורא לשני קילו חמש טונות," הצטדק סוורוס. "ו-אה, לילי..! הרופא אמר לך שאסור לך להרים דברים כבדים. את מוכנה לעזוב את זה?" הוא מיהר אליה כשניסתה להרים את אחד מכיסאות עץ האלון הכבדים שקיבלו מהוריה.

"סוורוס, אתה מוכן להפסיק להתנהג ככה? אני מרגישה כמו נכה!"
"לא איכפת לי. למה את בכלל רוצה להרים את הדבר הזה?" הוא הניף את שרביטו והכיסא התרומם באוויר.

"לא יודעת," היא משכה בכתפיה. "אני פשוט לא אוהבת שהוא שם. אני חושבת שהגיע הזמן לזרוק אותו מפה..."

סוורוס נאנח. "כבר מאז שקמרון נולד אני אומר לך את אותו הדבר, אבל לא הסכמת. ועכשיו את אומרת לי שאת רוצה לזרוק את הדבר הזה? אני חושב שאשמור אותו, כדי שלא תשתגעי אחרי שתלדי. אני אפילו יכול לשמוע אותך צורחת..."

"חה-חה. מצחיק מאוד, סוורוס!" לילי התעצבנה וסוורוס ידע, שלא כדאי לו להמשיך להתגרות בה. מזגה היה חם כמו שהיה בימי בית הספר.

לפתע הזדקפה לילי, מרימה את היד שאוחזת בסכין.

"שמעת את זה?" שאלה והסתובבה אליו. סוורוס נלחץ כשראה את החרדה על פניה.

"שמעתי- מה? זה לא היה כלום. תשבי לרגע, לילי..." הוא הוביל אותה לכיסא הקרוב ביותר וניסה להוציא את הסכין הגדולה מידה, אך היא לא ויתרה. קצות אצבעותיה הלבינו כשמנעה ממנו להוציא את הסכין מידה. השרביט שלה היה מונח על השיש, ליד הכיריים אבל היא לא ניסתה לקחת אותו.

"אני- לא יודעת... היה איזה רעש בחוץ... שמעתי מישהו הולך שם.." היא שיפשפה את עיניה. "אבל יכול להיות שזה היה סתם איזה חתול, או משהו כזה. אני פשוט עייפה כל כך. לא ישנתי כל כך טוב בזמן האחרון..." היא שפשפה את עיניה וסוורוס עזר לה לקום לעמידה והוביל אותה במעלה המדרגות אל החדר השינה.

"פשוט- לכי לישון. אני אכין את מה שצריך למחר. האוכל, הכל. פשוט תנוחי." הוא ליטף את מצחה כשצחקה לעצמה.

"סוורוס? אתה תכין אוכל? אני כל כך רוצה לראות את זה..!" היא נישקה את לחיו כשהתכופף אליה ופתאום משכה בשערה יחידה מראשו.

"סוורוס," חייכה. "האם זו שערה לבנה?" היא הושיטה את ידה לפנים והראתה לו את השערה שטלשה מראשו.

סוורוס שיפשף את ראשו המעקצץ והתבונן מקרוב בשערה.

"אני- לא!" הוא העיף מידה את השערה. "היא שחורה! הא!" הוא השמיע תרועת ניצחון.

"נראה שהאור הטעה אותי..." צחקה. הוא הבין שהיא לא חשבה באמת על שערה לבנה. היא ניסתה להלחיץ אותו, מה שבהחלט הצליח.

"כן, בטח. מצחיק. מאווד מצחיק." הוא שילב את ידיו ויצא מהחדר ברקיעות רגליים רמות כשלילי קוראת אחריו, "תפסיק! אתה תעיר את הלנה!"

הוא הגיע אל המטבח ונשען על השיש, צוחק בשקט וחושב על מה שהיה קורה אם לא היה מבקש את סליחתה ומתוודה, באותה שנה גורלית בהוגוורטס.

אבל אז קטע רעש קל מבחוץ את מחשבותיו. הוא שלף את שרביטו ופתח את דלת הכניסה. פס האור הדק נפרס על המפתן, מאיר פנים צוחקות.פנים שניסה לשכוח.

"סוורוס!" הוא קפץ. "סוורוס, סגור את הדלת! סגו את ה-אהה!" סוורוס סגר את הדלת וקפץ החוצה. הפנים הצוחקות התקדמו לעברו מבין קפלי גלימה שחורה הורמה יד נשית שליטפה צלקת ארוכה על לחי בהירה.

"סוורוס סנייפ."

"בלטריקס. בלטריקס לסטריינג'..." סוורוס נרתע לאחור, כל האומץ שהיה בו נטש אותו לפתע.

בלטריקס לסטריינג' התקדמה אל מעגל האור שיצר פנס קטן מעל לדלת הירוקה.

"אני חייבת לומר, סוורוס, לא השתנית. אתה עד-"

"השתניתי!" סוורוס הרים את שרביטו גבוה יותר באוויר אך בלטריקס לא נתרעה. היא המשיכה להתקדם אליו, בועטת בדרכה באחד משיחי השושנים של לילי.

"הו, לא... אתה עדיין אותו סוורוס הישן." קול חדש נשמע מבין הצללים וביחד איתו חבטות רמות, שהעידו על כך ששנים מהנוכחים, או אולי אולי יותר, נאבקים. אבל הקולות הושתקו באותו הרגע כמעט ומתוך הצללים צעד קדימה-

"גרייבק!" סוורוס הנמיך באחת את שרביטו, מבועת.

"סוורוס, אל תיתן להם-"

"שתוק!" פנריר גרייבק היכה בגבר בעל שיער חום, ופנים זקנים שלא התאימו כלל לגילו.

"רמוס?" סוורוס מיהר למחוק את הבעת הפחד וההפתעה מפניו. במקום זאת הוא עטה ארשת רגועה, שהיוותה ניגוד מוחלט לסערת הרגשות שהתחוללה בתוכו.

"סוורוס.. שמות פרטיים? מה קרה? מצאת חברים חדשים אחרי שעזבת אותנו..?" בלטריקס חייכה חיוך מצמרר. עכשיו הבין סוורוס למה לילי פחדה מהם עוד כשהיו בהוגוורטס. פנריר גרייבק האוחז בחוזקה ברמוס לופין ובלטריקס לסטריינג', יד ימינו של וולדמורט, היו מראה מעורר יראה, במיוחד בשעה מאוחרת שכזו, כשהיו קבורים למחצה בצללים.

רמוס ניסה שוב לדבר, אולי להזהיר את סוורוס, אבל גרייבק הידק את אחיזתו בגרונו של רמוס, עד שזה נפל ארצה, מתנשם ומתנשף. הירח בשמים היה דק כל כך. כאילו רק אתמול היה מלא. ונראה שכך באמת היה כי רמוס נראה תשוש יותר מבדרך כלל.

סוורוס יכול היה לשתק את אחד מהם, אך רמוס, ששרביטו היה אחוז בידה השמאלית של בלטריקס, לא נראה טוב כל כך. נראה היה שלא יוכל להמשיך להילחם בלי השרביט שלו. סוורוס חשב איך יוכל להוציא מהתסבוכת הזאת הפעם, בלי שיכנסו אל הבית ויגיעו אל הלנה ולילי.

בעוןד חושב, הוא שמע את בלטריקס צורחת משהו ושרביטו התעופף מידו ונחת גם הוא בידה המושטת של בלטריקס, ביחד עם שרביטו של רמוס. סוורוס קילל את עצמו על טיפשותו.

"סוורוס..." בלטריקס התקדמה עוד יותר והוא ניתר אל הדלת. "אתה לא חושב להכניס אותנו פנימה? החבר שלך פה-" היא בעטה בברכו של רמוס, שהשתטח על הרצפה. "לא נראה כל כך טוב.

"וחוץ מזה, לזכר ימים עברו. מה אתה אומר? אולי איזו כוסית של וויסקי אש? לא? אולי בירצפת?" החיוך שלה התרחב כשסימנה לגרייבק לבוא בעקבותיה והתקרבה אל דלת הכניסה, נועצת בסוורוס מבט מזלזל.

"אל תדאג, סנייפ. לא נעשה כלום לבוצדמית היקרה שלך..." גרייבק חייך אליו כשחפן את שיערותיו של רמוס בידו והרים אותו מהריצפה, ראשו למעלה. רמוס נאנק בכאב נורא.

"מה, לא, גרייבק?" סינן סוורוס.

"הו, לא. יותר מדי לכלוך." הוא דחף את סוורוס הצידה ובלטריקס פתחה את הדלת ונכנסה בראש, פוקדת על סוורוס להכנס אחריה ואחריו גרייבק, עדיין גורר את רמוס.

הפרק הקודם		הפרק הבא