לא הגיוני

וחוץ מזה,
למרות שזה נשמע די אנוכי-אנשים אוהבים לשמוע על צרות של אחרים, כדי לשכוח קצת מהצרות של עצמם. ולי יש די הרבה צרות, אז זה ממש כמו מן פסק זמן כזה.
אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת, ולחשוב-"ואו, משהו ממש דומה קרה לי פעם" או "מעניין איך הייתי מרגישה אם זה היה קורה לי", והתחושה הזאת היא לא משהו שהמון אנשים מצליחים להעביר. להפך. זאת מתנה נדירה, סגולה שאת ניחנת בה ואני פשוט רוצה המשך.
המשך.

למה את לא כותבת עוד פאנפיקים?
זה מרתק לקרוא את מה שאת כותבת. זה גורם לי להרגיש מן הרגשה עמוקה כזאת, כאילו שלרגע אני יודעת את כל סודות היקום בבת אחת ואז הכל נמחק מהמוח שלי לכמה שניות כשהקסם פג והפרק נגמר, עד לפרק הבא. עד עכשיו אני לא הייתי רשומה לעדכונים, אבל מעכשיו אני כן.
בבקשה,
תמשיכי.
אוהבת , תום.