אנחת רוגע

"אאו!" אני פולטת לאחר משיכה קצרה בצמותיי. 
"דיי לרלר! אני לא אוהבת את אח שלך!" אני אומרת.
"אני לא רוצה שאת ואח שלי תהיו חברים!!" לורה צועקת ומנסה לדחוף אותי, אך אני מתחמקת.
אני דוחפת אותה ואומרת: "לרלר, אני לא רוצה להיות חברה של אח שלך!"
היא דוחפת אותי על החול והחצאית שלי הלבנה מתלכלכת כולה.
"תראי מה עשית!" אני צועקת מיד אחרי שאני קמה ודוחפת אותה על החול.
 "היי, אל תריבו!" אני שומעת קול. זה הכל של אוון, אח של לורה. 
"על מה אתן רבות?" שואל.
"סתם" אני עונה.
"מי זה לידך?" שואלת לורה ומצביעה על הילד הקטן שעומד ליד אחיה.
"הו, זה ילד חדש. אני חונך שלו. ועכשיו אני חייב ללכת. אל תריבו!" אוון צועק ומתחיל לרוץ.
הילד החדש מסתכל לאחור על אוון שמתרחק ואז משיט את ידו אליי ואומר: "שלום, אני ריאן".

אני מתעוררת.
זה הכל היה חלום, חלום שבו נזכרתי. אני ולורה רבנו כשהיינו בנות 9. היא חשבה שאני אוהבת את אחיה הגדול שמת כבר, אוון. הוא היה בן 11, גדול ממנה בשנתיים.
זה היה הרגע שבו הכרתי את ריאן. אני חושבת שבהתחלה באמת אהבתי את אוון, וגם היינו חברים בסתר, כשהייתי בת 14. אבל ריאן תמיד היה חבר טוב שלי, ואחרי מותו של אוון גם הבנתי שהוא מחבב אותי, ותמיד אהבתי אותו.
אני מנערת את ראשי ומתיישבת על מיטתי. אני מסתכלת בשעון שעל השידה ורואה שהשעה 3:56 am. פספסתי את ארוחת הערב, ובטני מקרקרת. אני צועדת בזהירות לארוני ומחליפה לבגדי שינה, כי אחרי הכל, נרדמתי עם בגדים.
אחרי שאני לבושה בכותונת הלילה שלי אני מחליקה את רגליי לנעלי הבית שמונחות ליד מיטתי ומותאמות בדיוק למידה שלי, וצועדת בשקט לכיוון הסלון. הבעייה היא שאני לא יודעת אם מותר לקחת מהמקרר, בטח שלא באמצע הלילה. כשאני בסוף המסדרון, בצומת של כל החדרים אני שומעת יבבות קטנות. אני מציצה לחדרו של ליאו, ורק נחירות אני שומעת. וחדרה של אשלי, אני לא כל כך בטוחה. אך אני מציצה לחדרו של זיק, ולמרבה ההפתעה- היבבות בוקעות ממנו. הוא מסתובב לכיווני, ואני מהר מתכופפת להסתתר מאחורי הצמח שבכניסה לחדרו, ומנסה לזחול על שש בזהירות לכיוון היציאה לפני שיבחין בי, אך בעודי זוחלת הוא הדליק את המנורה הקטנה שעל השידה ליד מיטתו. 
"היי" אני קמה ומסדרת את שערי, מנסה לשמור על מעט כבוד עצמי.
"מה את עושה כאן?" הוא שואל.
"אני... נרדמתי מוקדם ולא באתי לארוחת הערב, אז התעוררתי מרעב והלכתי לקחת משהו לאכול, והתבלבלתי בחדרים" אני מנסה להסבר בגמגומים.
"חשבת שכאן זה המטבח?" הוא שואל בעודו מרים גבה.
"לא... פשוט, אממ.. ברגע שנכנסתי ראיתי שאתה ישן ולא ראיתי להעיר אותך, אז זחלתי כדי לא... אתה יודע... להפריע...?" אני מנסה להסביר.
הוא מניף את ידו לכיווני בתנועה של "תשכחי מזה",אומר: "לילה טוב טריס" מכבה את המנורה שעל שידתו ואז מתהפך במיטתו כדי למצוא תנוחה נוחה, ואני יוצאת בשקט מהחדר, במבוכה גדולה. 
אני נכנסת למיטתי, מנסה להתעלם מתחושת הרעב הגדולה ומנסה לישון. 
אני שוב מתעוררת. אני בודקת בשעון והשעה 7:52 am. אני קמה, ואני רואה את ליאו, אשלי וזיק יושבים ליד השולחן, זיק ואשלי כבר אוכלים דגנים עם חלב וליאו רק מוזג. אני מתיישבת ליד אשלי מול ליאו, מנסה לא להסתכל על זיק, אך עיני מתגלגלות אליו ועינינו נפגשות, אז אני מסיטה את מבטי מהר לכיוון קערתי, מנסה להתגבר על המבוכה. 

"בוקר טוב" אומרת אשלי לאחר שלוגמת מכף עם חלב. 
הבוקר הזה לא נראה לי טוב. לאף אחד מאיתנו. 
"בוקר טוב" אני עונה בחוסר רצון.
אני לוקחת לי קערה גדולה, ומרגישה שכולם מסתכלים עליי ועל גודל המנה שלקחתי. אני עוזבת את הכף בחוזקה על השולחן ואומרת: "לא אכלתי אתמול ארוחת ערב. אז?" וכולם חוזרים בחזרה לעיסוקים שלהם. 
"לא אכלת אתמול באמצע הלילה?" שואל זיק. אני לא מאמינה שהוא אמר את זה. "לא. בסוף לא" אני אומרת בבושה. 
"מה? פספסתי משהו?" שואל ליאו. 
"לא, כלום" אני ממהרת לסגור את הנושא. 
אשלי מפנה את צלחתה ואז אומרת: "אני הולכת להתאמן, תוכלו לפגוש אותי למטה" ואז הולכת לחדרה. 
ליאו וזיק מסיימים בערך באותו הזמן ומפנים ביחד. 
"אנחנו הולכים לאשלי, תצטרפי אחר כך" אומר ליאו וכל אחד הולך לחדרו, והדלת נטרקת. הם מתלבשים. 
אך לא בא לי להתאמן. אני רוצה למצוא את אוליבר. 
אחרי שאני מתלבשת אני יורדת למטה ורואה את אוליבר ליד הבר. מה יש לו ממשקאות? 
"היי" אני מתיישבת לידו. 
הוא שותק. 
"איפה סוזנה?" אני שואלת. 
שתיקה. 
"איפה סוזנה?!"



3 תגובות וממשיכה D:
 

הפרק הקודם		הפרק הבא