חי בסרט

מוקדש ליובל תולעת הספרים (:

המסדרון בקומה השלישית

שלושת תלמידי שנה ראשונה התחילו לעלות לעבר חדר המועדון שלהם במגדל גריפינדור.

"אני אומר לך, זה מפחיד. היא יודעת עליך יותר ממך." אמר רון להארי כשהרמיוני דולקת אחריהם.

"מי לא?" שאל הארי.

קולות הפתעה יצאו מפיו של רון "מה קורה?"

המדרגות ניתקו מהקומה שהיו מחוברות אליה והתחילו לנוע באוויר.

"גרמי המדרגות משנים מקום. שחכת?" אמרה הרמיוני לרון.

שלושתם נאחזו במעקה.

"אני לא זוכר את החלק הזה." אמר רון

"גם אני לא" הסכים הארי

"גם אני לא" הנהנה הרמיוני.

השלושה עלו במדרגות במהרה. הארי פתח את הדלת היחידה בקומה שנקלעו אליה.

הם נכנסו למסדרון אפל וחשוך. מלא אבק וקורי עכביש.

פסל אבן שהתלכלך עד שצבעו הפך אפור כהה, ניצב בפינת החדר בתנוחה מאיימת. כאילו כול רגע הוא יכול להתעורר לחיים.

"מישהו מכם מרגיש שאנחנו לא אמורים להיות כאן?" שאל רון

"אנחנו לא אמורים להיות כאן" אמרה הרמיוני בקול נוזף "זו הקומה השלישית. אסור לנו להיות כאן."

"אהה. זה החלק הזה" הבין הארי

"אבל איפה נוויל?" שאלה הרמיוני

"למי אכפת?" רון גלגל את עיניו.

"רון!"

גברת נוריס, החתולה של אדון פליץ' הופיעה מולם ויללה בקול מאשים.

"זה החתול של פילץ'!" אמרה הרמיוני ונרתעה

"רוצו!" קרא הארי ושלושתם התחילו לברוח לתוך מסדרון אפילו חשוך יותר מקודמו.

"וואו. אני לא סובל את החתולה הזאת." אמר הארי

"מסתבר שהיא יותר חשובה מנוויל, אם שמים אותה אבל לא אותו." הרהר רון בקול.

"רונלד וייזלי" הזהירה הרמיוני "נוויל הוא חבר טוב שלנו!"

"אני רק אומר!"

הארי נאבק בדלת שסירבה להפתח.

"היא נעולה!" אמר בתסכול.

"אכלנו אותה." מלמל רון כמשלים עם גורלו המר.

הרמיוני פלטה קול חסר סבלנות "זוז הצידה" היא דחפה את הארי לאחור.

היא הוציאה את שרביטה וכיוונה לעבר המנעול "אלוהומורה"

הוא נפתח בקול נקישה והרמיוני נכנסה דרך הדלת.

"הרמיוני, תפסיקי." אמר הארי

"אני לא עושה כלום!" התקוממה הרמיוני

"את נראת יותר מידי מרוצה מעצמך. זה נחשב לעשות משהו."

"אבל…"

רון והרמיוני הצמידו את אוזינהם לדלת.

"פילץ' הלך" אמרה הרמיוני והם התרחקו מהדלת.

"הוא בטח חושב שהדלת נעולה." הסביר רון

"היא באמת הייתה נעולה" אמרה הרמיוני בנימת עליונות מרגיזה.

הארי עמד לפניהם והביט באימה קפואה על הדבר שמולו.

"והייתה לכך סיבה טובה מאוד" הוא בהה בגוש הענקי והזע שהיה באמצע החדר.

רון והרמיוני נעמדו לצידו ופערו את עיניהם בפחד.

"פלאפי" אמר הארי

"פלאפי" הנהנו רון והרמיוני.

כלב עצום בעל שלושה ראשים פיהק התחיל לפקוח באיטיות את שלושת זוגות עיניו.

הארי רון והרמיוני התנשמו במהירות ומעבירים את מבט מראש לראש.

הכלב זקף את ראשיו והתחיל לנהום עליהם. הילדים צרחו.

אחד אחרי השני הם רצו וברחו דרך הדלת.

"אוי... אנחנו כול כך פחדנים?" שאלה הרמיוני

"בואי נחשוב לרגע מה עשינו בחיים… חיפשנו עם הארי את אבן החכמים, חיפשנו את חדר הסודות, היינו במחלקת מסתורין, נלחמו בערך מליון פעמים באוכלי מוות, חיפשנו הורקרוקסים, נלחמו נגד וולדמורט....

כן אנחנו אנשים די פחדנים." אמר רון

השלושה הגיעו לחדר המועדון של גריפינדור ודברו בבהלה על מה שראו זה עתה.

"איך זה יכול להיות שהם מחזיקים דבר כזה נעול בחדר בבית הספר" רטן רון

הרמיוני פלטה קול מעוצבן "אתה לא משתמש בעיניים, מה? לא ראית על מה זה עמד?"

"אני באמת לא מבינה איך לא ראיתם את הדלת." אמרה הרמיוני.

"טוב, סליחה באמת שהיינו עסוקים בלבהות באימה בראשים שלו!" ענו הארי ורון כאחד.

"בנים…" היא גלגלה את עינייה והמשיכה להביט במסך.

"הוא שומר על משהו" הסבירה הרמיוני כאילו היא מדברת לילדים בני שלוש

"שומר על משהו?" חזר אחריה הארי.

"בדיוק כך. וכעת, אם לא אכפת לכם, אני הולכת לישון…" אמרה בכעס "לפני שמישהו מכם יחשוב על עוד רעיון שיגרום לנו להיהרג.או גרוע מזה, להיות מסולקים מבית הספר."

היא נכנסה למעונות של הבנות בזעם.

רון הניד בראשו "משהו לא בסדר בסדרי-העדיפויות שלה."

"לא נכון!" אמרה הרמיוני לרון אחרי המשפט האחרון שראו.

"אני לא אמרתי דבר כזה אף פעם!" שיקר רון

"כן אתה כן" נידב הארי.

"אתה חבר כול כך טוב." 

הפרק הקודם		הפרק הבא