נשיקה ראשונה

ממש סליחה שעבר הרבה זמן ולא העלתי פרק מהר כמו שהבטחתי..

תודה רבה רבה רבה רבה לכל המגיבים בפרק הקודם. אתם הקוראים הכי מדהימים שאפשר לבקש!

היה לי מעין מחסום כתיבה ואני מקווה שהפרק יצא בסדר..

אנא שימו לב שהפרק מאוד מאוד מאוד קצר, מאכזב אני יודעת, ואני מאוד כועסת על עצמי בגלל זה. אז אני לא יודעת אם נכון אפילו לומר את זה אבל - תהנו מהפרק :)

פרק שישי - 

הבוקר שאחרי

נקודת מבט הארי:

התעוררתי מוקדם בבוקר, למרות העייפות שנחתה עליי בגלל ´מאורעות הלילה´, הייתי חייב לקום ולהעיר את ג´יני, שישנה בחיקי.

"ג´יני.." מלמלתי לעבר דמותה הישנה.

"נו, ג´יני, את צריכה לקום וללכת למגורי הבנות, לפני שמישהו פה יסיק מסקנות" אמרתי לה ברוגע, מקווה שהיא אכן מתעוררת. כבר התחלתי לגלגל במחשבותי מה לעזעזל אני יגיד לרון.

ידה של ג´יני התרוממה ואצבעה נחתה על שפתיי, כאות להשתקתי.

"לא, לא, לא, גברתי הצעירה. את צריכה לקום אם את רוצה למנוע ממני למות על ידי אח שלך" אמרתי לה בציניות למרות שבאמת קצת פחדתי ממה שעלול לקרות אם היו רואים את ג´יני ואותי באותה מיטה.

"אוח.. בסדר." נאנחה ג´יני וקמה ממשכבה.

"רק בגלל שאני אוהבת אותך" אמרה ברוך תוך כדי שהדביקה לי נשיקה חפוזה על הלחי וברחה ממעונות הבנים.

נקודת מבט ג´יני:

וואו, הלילה הזה היה כל כך מושלם! אין ביכולתי לתאר מה שאני מרגישה כרגע. אושר, יותר מדי אושר. הרבה יותר מדי.

הארי ממש ג´נטלמן, הוא חשב על הכל. ותודה לאל.. בעצם להארי, שהוא העיר אותי מוקדם. אני יכולה להיחשב כמישהי דוחה אם ידעו שיומיים אחרי שנפרדתי מדין אני עם הארי פוטר.או יותר גרוע, אם מישהו היה רואה אותנו הוא עלול היה לחשוב שעשינו דברים במיטה. אוי אוי אוי אוי! העבודה של סלגהורן! כמובן, עכשיו נזכרתי, אני נרדמתי תוך כדי שעשיתי את העבודה, הארי לקח אותי מהסיפרייה למגורים ומאז.. הדברים החלו להתגלגל. אז איפה יכולה להיות העבודה שלי? הארי בטוח לקח אותה גם. הוא לא היה משאיר את מה שכתבתי בסיפרייה. ירדתי ממגורי הבנות ובשקט בשקט חיפשתי את העבודה בחדר המועדון. קלטתי בזוית עיני מישהו יורד ממגורי הבנים, זה היה רון.

נקודת מבט רון:

בוקר. הו, כמה שאני אוהב את הבוקר, נדלג כמובן על הקטע של ההשקמה, חוץ ממנו הכל נפלא בבוקר. הארי כמובן עדיין ישן.. השעה היא שש בבוקר בערך. אני ער כי אני יורד למגרש הקווידיץ´ להתאמן קצת, אני השוער של נבחרת גריפינדור בקווידיץ´ ועליי לתת את הטוב ביותר בכל משחק. ירדתי לחדר המועדון מנסה לא להעיר אף אחד וראיתי דמות מוכרת בעלת שיער אדמוני ובוער. ג´יני.

"ג´ין?" שאלתי והיא קפצה לעברי בבהלה.

"היי רון" היא מלמלה ופנתה לעסקיה.

"מה את עושה פה בשעה כזאת?" שאלתי מעוניין.

"מה אתה עושה פה בשעה כזאת?" החזירה אליי ואני לעומתה האדמתי פנים והרגשתי את הגוון האדמדם בוער בתוכי.

היא חייכה אליי חיוך מזויף, שבזעזוע עמוק הזכיר את חיוכה של פרופסור אמברידג´, ויצאה מחדר המועדון בראש מורם. ראיתי בידה שני גליונות קלף.

"זה היה מוזר" מלמלתי לעצמי ויצאתי גם אני מחדר המועדון, פונה למגרש הקווידיץ´.

נקודת מבט מאלפוי:

זה נהדר! מה נהדר? כל העולם פשוט עולם נפלא! למה תמיד קורים לי הדברים האלו? כן, אני במרפאה, המרפאה המדהימה של הוגוורטס. והכל בגלל פוטר, שוב! 

הוא.. הוא לא יודע אפילו איך מה שאני אעשה ייפול עליו ככה. הו, זה יהיה נוראי בשבילו. אבל כרגע אני במרפאה. הודות לקללה הכמעט ממיתה של פוטר! הוא יכל להרוג אותי הטיפש הזה. והכל למה? בגלל שהייתי בשירותים? חוץ מזה זה הוא שהתחיל. הוא בא לשירותים וקילל אותי. אוח, אני קיללתי אותו אבל מה זה משנה? הוא במרפאה? לא! אני במרפאה! לפחות סנייפ בא ועזר לי, למרות שאני חושב שסנייפ עוקב אחריי ומגן עליי יותר מדי. למה אני צריך בכלל הגנה? הו, זה בגלל המשימה, המשימה האיומה שאדון האופל הטיל עליי. אני שונא את זה שהטילו עליי לבצע משימה שאני בכלל לא רוצה לעשות! אבל עוד מעט זה מוכן והכל יהיה בסדר, הארונית כבר כמעט יכולה להעביר בני אדם בתוכה.

נקודת מבט הארי:

יצאתי מהמיטה בשעה שבע בדיוק, והתחלתי להתארגן לקראת היום. שמתי לב שרון לא במיטתו. ירדתי לחדר המועדון ואט אט הוא החל להתמלא בגריפינדורים ממורמרים בהרגע התעוררו.

כשהרמיוני ירדה נופפתי לעברה וסימנתי שיש לידי מקום. היא נחתה על הספה בכבדות ופתחה את פיה בכוונה לומר לי משהו אך במקום מילים יצא פיהוק גדול וארוך מפיה.

"אוי, הרמיוני מה נעשה איתך? למה לא ישנת בלילה?" שאלתי אותה בחוסר סבלנות מחכה שג´יני תרד כבר ממעונות הבנות.

"למדתי למבחן שיש לנו היום בתורת הצמחים, נכון פרופסור ספראוט נפלאה שלמרות שבשנה שישית אין מבחנים היא עושה לנו אחד כדי לדעת באיזו רמה כל אחד?! אני מחכה למבחן הזה בקוצר רוח". אמרה בהתרגשות. כמובן, מנמקת טיפה יותר מן הרצוי.

"הארי, גם אתה לא מאוד רענן, למה גם אתה לא ישנת?" אך על שאלתה לא עניתי, אם להודות באמת בקושי שמעתי. המבחן הזה בתורת הצמחים, איך שכחתי ממנו! זה נוראי, אני כל כך גרוע במקצוע הזה.

"הארי?" שאלה הרמיוני ואני חזרתי למציאות.

"אהה אני לא ישנתי גם בגלל שלמדתי למבחן.." מלמלתי בחוסר ביטחון, אבל ניראה שהרמיוני קנתה את התירוץ הזה.

לאחר שתיקה מביכה שאלתי,

"אממ.. את יודעת אולי איפה ג'יני? כי רון כבר מזמן התעורר" אמרתי בקול מהוסס.

"ג'יני גם לא במיטה שלה, אני כמובן הלכתי לחדר שלה כדי להעיר אותה אבל המיטה היתה ריקה".

"אז אני מניח שזה רק שנינו, בואי". אמרתי בעודי קם מהכורסא במרץ, תוהה מדוע ג'יני יצאה מהמגורים.

בדיוק כשיצאנו מהחור מאחורי התמונה קולין קריווי הופיע לפני עם פתק בידו, מזל שהוא כבר לא מסתובב עם המצלמה חשבתי ולקחתי את הפתק מידו;

        אנא בוא למשרדי בהפסקה שלאחר השיעור השני שלך היום, עליי להראות לך דבר מה, 

                                                                                                   אלבוס דמבלדור.

מצטערת על הפרק המאכזב, אני יודעת שהוא די משעמם אבל רציתי להעלות אותו כבר. אני מבטיחה שהפרק הבא יהיה מעניין וארוך כפיצוי על הפרק הזה.

בגלל שהחופש עוד מעט נגמר הפרקים יועלו בתדירות ממש נמוכה. ואני ישתדל לעלות אותם פעם בשבוע (ככל הניראה בימי שישי אחר הצהריים או בימי שבת) 

אשמח לתגובות למרות שלפרק המוזר הזה לא מגיע כלום..

הפרק הקודם		הפרק הבא