דאליאנה מאלפוי

 אחרי מספר רב של ילדים, פרופסור מקגונגל סוף סוף הגיעה לדיאליה, וזאת קיבלה סיבה נוספת לשנוא את משפחת וויזלי.
"וויזלי, דיאליה!" קראה פרופסור מקגונגל. דיאליה התקדמה בפנים אדומות מבושה ומכעס לעבר השרפרף. המצנפת לא הספיקה לגעת בקרקפת שלה וכבר שאגה:" סלית'רין!".
כל האולם התמלא בלחשושים. "וויזלית בסלית'רין? זה אפשרי?"ו-" אתם בטוחים שהמצנפת לא השתגעה?" הגיעו משלושת הבתים האחרים, אך בית סלית'רין קידם את פניה בתרועות שמחה ומחיאות כפיים שעלו על כל הרעש וההמולה. דיאליה הורידה את המצנפת מראשה ודחפה אותה בגסות לידיה של פרופסור מקגונגל המבולבלת,אשר לא ידעה איך להשתיק את האנדרלמוסיה הגדולה. דאליאנה פינתה מקום על הספסל לדיאליה הזועפת וקארין לחשה לה מספר מילים באוזנה.
פניה של דיאליה התבהרו מעט, היא קמה וצעקה: "אני לא וויזלי!!!!!!!!!!!!!!!! אני דולוחוב!!!!!!!!!!!!!!!" כל האולם השתתק בין רגע.דיאליה התיישבה בהחלטיות על הספסל והביטה בציפורניה המושלמות,כמחכה שמשהו ימחה את דבריה.
אף הגה לא נשמע.
"טוב," אמרה פרופסור מקגונגל, מושכת את תשומת ליבם של התלמידים עליה. "הבה נמשיך במיון." היא כיחכחה בגרונה וקראה את השם הבא בתור." ויומינג, מאלורי!" השם הדהד בחללי האולם, וילדה גבוהה יצאה מהטור.
לילדה היה שיער בלונדיני ארוך ובוהק שהגיע עד הרצפה, כאילו לעולם לא סיפרה אותו. היו לה גם עיניים בצבע כחול עמוק, ופניה הבהירות היו מכוסות בצלקות אחדות. היא התקדמה בשקט לעבר פרופסור מקגונגל והתיישבה על השרפרף. המצנפת התלבטה לגביה מספר שניות, ואז קראה בקול רם:"סלית'רין!". מאלורי התקדמה לעבר שולחן סלית'רין המאושר והתיישבה ליד דאליאנה.
דאליאנה, קארין ושיר החליפו מבטים.
משהו מוזר מאוד מתרחש פה, ודאליאנה הבטיחה לעצמה שתגלה מהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא