לינוי

ממש סורי שלא עדכנתי פשוט הייתי במחנה קיץ דרך אגב תודה לtcheletonit123 שממש עזרה לי ליצור את הפרק.

"הרמיוני, לינוי, קומו כבר!" אמר הארי בעוד הוא מנער את הרמיוני.

"מה... איפו...." אמרה הרמיוני מתוך שינה. "ארוחת הבוקר עכשיו" אמר רון.

"מההההה?" אמרה הרמיוני וטסה למטה, בעוד היא מפילה ערמה של קסת דיו ועטי נוצה.

"נו אוף, ל-י-נ-ו-י!" אמר הארי בקול רם, בעוד לינוי לא מתעוררת.

"לינוי!" צעק רון ולינוי עדיין ישנה.

"טוב, רון, לך ואני יעיר אותה" אמר הארי בתסכול בעוד רון יוצא מהחדר.

"לינוי," אמר הארי, נגע בה ונחרד. היא היתה קרה. "לינוי, לינוי......."

-------------------------------------------------------------------------

נקודת המבט של לינוי

-------------------------------------------------------------------------

"פרש ל-E6" אמרתי, בעוד אני מפהקת.

"ניצחת," אמרה הרמיוני ופיהקה גם היא.

"אני רק שניה נשכבת" אמרה הרמיוני,  נשכבה ומיד נרדמה.

"וואי אני מזה עייפה," מלמלתי לעצמי ונרדמתי.

התעוררתי אחרי מה שנראה כ-5 דקות. שמעתי את הארי אומר:

"הרמיוני, לינוי, קומו כבר!" רציתי לענות לו שאני ערה אבל שפתי לא נעו.

ניסיתי לסמן לו אם היד אבל היא לא זזה. רק הרגשתי קור. הרבה הרבה קור.

ראיתי שהרמיוני מתעוררת, ובעוד שהיא רצה נופלים לה קסת דיו והמון עטי נוצה.

"נו אוף, לינוי!" אמר הארי ביאוש. "לינוי!" צעק רון, גם כן ביאוש קל.

"טוב, רון, לך ואני יעיר אותה" אמר הארי בתסכול, כשרון גם כן יצא מהחדר.

"לינוי," אמר לי הארי, ונגע בי. הרגשתי קור וכאב בנקודה שבה נגע בי. ראיתי את פניו מתעוותים בחרדה והוא  התחיל לנער אותי.

"לינוי, לינוי......." אמר, אבל שוב שקעתי בתרדמה.

"שלום לך" אמר ילד והעיר אותי. "מה שמך?"

"שמי לינוי," אמרתי, בהרגשת שמחה על כך שאני יכולה שוב לזוז."מי אתה?"

"אני חיזיון, מתוקה" אמר הילד במתיקות מזויפת."מה המקום הזה?" שאלתי אותו.

"בית היתומים שלי" אמר הילד. פתאום זיהיתי מי הוא; שיער שחור, פנים חיוורים ויפי תואר, קול שנשמע מתלחשש,

במילה אחת, טום רידל. "אז זיהית אותי" אמר טום, מחייך למראה התדהמה שעל פני.

"מה, איך... איך הגעת ומה אתה עושה?" שאלתי אותו, והוא ענה לי שוב : "חיזיון".

"איך הגעתי לכאן?" שאלתי בחשש קטן. "תקעתי אותך בתוך גופך. זה שיקוי מורכב, אחר כך שמים אותו בשרביט ואפשר לכשף רק פעם אחת. זה כמו מוות "

אמר טום, וכדרך אגב הוסיף " זה לא יעיל נגד מישהו כמוני, גנב כשרונות. אם מכשפים בזה גנב כשרונות הוא נתקע עד שנותנים שיקוי נגד.אבל קוסמים רגילים או מוגלגים... מוות מיידי.תקיעה בתוך גופך"

ניחשתי שהוא חושב שאני קוסמת. "חח, דמבלדור ירפא אותי" אמרתי לעצמי. באותו רגע נסחפתי למערבולת ושמעתי את טום צועק שני משפטים בו זמנית: "היא גנבת כשרונות?" "לאאאאאאאא!"

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נקודת המבט של הארי

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רון ואני ירדנו לכיוון חדר המועדון. ראיתי את לינוי והרמיוני ישנות על הכורסאות ולפניהן לוח שחמט.

ניערתי את הרמיוני ואמרתי :" הרמיוני, לינוי, קומו כבר!"

הרמיוני התעוררה ואמרה מתוך שינה : "מה... איפו...."

"ארוחת בוקר עכשיו" אמר, בעוד הרמיוני טסה ומפילה עטי נוצה וקסת דיו.

"נו אוף, לינוי!" אמרתי ביאוש. "לינוי!" אמר רון בקול רם והיא עדיין ישנה.

"טוב, רון, לך אני יעיר אותה" אמרתי בתסכול בעוד שרון יוצא מהחדר.

"לינוי" אמרתי ונגעתי בה. היא היתה קרה. נחרדתי. נערתי אותה ואמרתי " לינוי, לינוי....." היא עדיין שכבה שם, 'ישנה'.

"עזרה ,מישהו!" צעקתי בכל כוחי. אף אחד לא בא. חדר המועדון והמעונות היו ריקים.

הרמתי אותה ומהר רצתי לדמבלדור. כשעמדתי בחוץ נזכרתי שאני לא יודע מה הקוד אז התחלתי לצעוק :" דמבלדור! דמבלדור!" אבל אף אחד לא ירד.

"אולי תזוזי, ציפור מטומטמת" צעקתי על הציפור והתחלתי לבעוט בה. דמבלדור ירד. "מה אתה עושה כאן, הארי?" שאל דמבלדור.

"אדוני, לינוי, אני לא יודע מה קרה לה" אמרתי והראתי את לינוי. דמבלדור הסתכל עלי בסבר פנים חמור, ואז שאל "איך זה קרה?"

"לא יודע, פרופסור. בבוקר ניסיתי להעיר אותה ואז הרגשתי שהיא קרה והיא לא מתעוררת..." אמרתי. דמבלדור לקח את לינוי מידי והלך במהירות לכיוון המרפאה.

הלכתי אחריו ושאלתי "אבל מה קרה לה פרופסור?" והוא ענה מיידית "וולדמורט".

הגענו למרפאה. מדאם פומפרי שאלה מה קרה וכשראתה את לינוי אמרה " אלוהים אדירים,היא מתה?"

המשך עוד מעט....... סורי שאני קוטע ככה אבל אני לא יכול להמשיך את הפרק....

הפרק הקודם		הפרק הבא