ילדי פלא

"פרסי - דיי!"

פרסי מיהר במסדרונות, תאליה ואנבת' דולקות אחריו. זה היה מובן מאליו שיעשה כן - אחרי הכל, זה היה בית ספר חדש, ותפקידו של פרסי ג'קסון הוא לעשות שטויות. המסדרונות התפתלו סביבו, מעניקים אשליה דומה לאשליית מבוך. הוא העיף מבט מעבר לכתפו ונחרד לראות את הנערה כהת השיער מדביקה אותו. "אוף, תאליה - זה לא הוגן!"

"מה לא הוגן?" שאלה תאליה בתמימות, מחישה את צעדיה אפילו יותר.

"עם אנבת' המשחק יכול להימשך - את ירש את הכוחות ה- אה... חזקים מדיי של אבא שלך?"

"אתה מקנא," תאליה נשמעה משועשת.

"אם אני אתן לך את הדברים שלך - תעזבי אותי?"

"לא."

פרסי פלט צווחה חלושה, ממהר לרוץ אפילו מהר יותר. תדמיין שכירון רודף אחריך לאחר שהצצת במלתחות של בנות אפרודיטה, חשב לעצמו. זה עבד - הוא החל להאיץ את צעדיו עד שהגיע אל פתח האולם הגדול - וקפא.

"תפסתי -" תאליה אחזה בזרועו, וראתה את מה שהוא ראה. אנבת' נעצרה, מתנשפת, לצידם.

"אז זה הגביע המהולל..." מלמל פרסי לעצמו.

חלף חודש מאז שהתחילו ללמוד בהוגוורטס. כמובן, פרסי שנא את שיעורי שינוי הצורה ואת הפרופסור המהוללת שהשתנתה לחתולה. תקריות המסע בלב ים והיותו עכברוש עוד צמררו אותו. אנבת' שנאה את שיעורי טיפול בחיות הפלא - פרסי חשד שהיא עדיין מפחדת מהפגאסוס שלו. הוא עדיין זכר איך תאליה פלטה קללות לאחר שיצאו מהשיעור הראשון בגילוי עתידות, ואיך ניקו קבע כי הוא מבריז משיעורי תולדות הקסם. אך כל הזכרונות הללו היו כאיטן ואפס יחסית לעובדה שבאותה השנה הייתה אמורה להיערך תחרות - אך לא היה ידוע המועד בו הגביע יוכנס אל אולם הכניסה.

הגביע הזהוב ניצב במרכז מעגל מצוייר. הקווים האדומים בהקו ונראו כהים יותר על הריצפה החיוורת. הוא עצמו היה גדול כל כך עד שפרסי תהה מדוע קראו לו גביע ולא כד. היו כתובים עליו דברים באנגלית, אך פרסי לא הצליח לקרוא אותם.

אנבת' ניערה אותו, "פרסי! בוא! מהר!"

הוא נגרר אחריה ואחרי תאליה אל עבר שטיח קיר סמוך ומצא את עצמו מסתתר מאחוריו. "מה - מה קרה?" שאל בבלבול.

"תסתכל." אמרה תאליה. היא נראתה ממוקדת, ופרסי עקב אחר מבטה.

דמות חמקמקה התקרבה אל עבר הגביע. במהירות היא דילגה מעל מקו האדום, אך פרסי הבחין בהיסוס בתנועותיה. בכל מקרה, ההיסוס נעלם לאחר שחלפה על פני הקו. היא ניגשה אל הגביע, והשליכה קלף מקופל לתוכו. עשן זהוב וכסוף התעבך מתוך הגביע לרגע, ואז הכל נדם.

הדמות התרחקה מהגביע ונראתה כאילו הסירו משא כבר מעל כתפיו. ובאותו הרגע היא יצאה מהצללים, ופרסי הבחין בכך שעצר את נשימתו.

"ניקו?" קראה אנבת בהפתעה, ותאליה פשוט נעצה בו מבט.

"מה אתה עושה כאן?" שאל פרסי. לאחר מכן הכחיש כל זעזוע שהיה בקולו.

"מה שאתם עושים כאן," ענה ניקו בקלילות.

"רדפנו אחרי פרסי," אמרה אנבת' וחטפה ללא הכנה את המחברות מידיו עשל פרסי, שכלל לא הרגיש בהן, "ואז הגענו לכאן. וראינו אותך."

"אני לא ראיתי אתכן," העיר ניקו.

"הסתתרנו," משכה תאליה בכתפיה, "אבל אם היינו יודעים שזה אתה..."

"אבל לא ידעתן." ניקו אמר פתאום, כעס משום מה מובע בקולו, "כי אי אפשר לסמוך עליי. כיה אני ילד קטן. נכון?"

"ניקו -" פתחה אנבת, אך ניקו התרחק משם בכעעס ונעלם בהמשך המסדרון.

~*~

פרסי נאנח, מתיישב ליד אנבת' ותאליה בשולחן גריפינדור. הוא לא הכיר כמעט אף אחד מהפאלפאף, והוא לא היה יכול להכחיש את העובדה שהוא נהנה מהמבטים שננעצו בו ובאנבת' כשחרגו מהמנהגים. "זה לא הוגן. רציתי להירשם - אבל אין לי סיכוי מול המוות, הא?"

"לא הכי מצחיק," אמרה אנבת' בזעף, "ניקו קצת יותר נחמד מהמוות. ובאמת עצבנו אותו. איך הוא יסתדר עכשיו, אחרי הכל -"

"על זה בדיוק הוא כעס," ניסתה תאליה להרגיע אותה, "על זה שאנחנו מחשיבים אותו לילד קטן."

"אני ואת מכירות את העולם הזה שנים. פרסי פחות, אבל שלוש שנים מספיקות כדי להתרגל. ניקו מכיר את העולם הזה בסך הכל שנה!"

"איזה עולם?" ראש ג'ינג'י התערב בשיחה, "אפשר להכיר את עולם הקוסמים שלוש שנים?"

"לא את העולם הזה," רצה פרסי לענות לו, אך הוא שתק.

"זה רון," הציגה אותו תאליה, "הוא ועוד כמה קיבלו אותי לאחר המיון."

"עדיין לא הבנו מה הסיפור שלכם," העיר רון.

שני תאומים זהים בעלי שיער ג'ינג'י נכנסו לשיחה, ופנו אל פרסי: "אתה קטן מאיתנו בשנתיים, אבל ראינו כמה פעולות נועזות שלך. מוזר למה אתה לא בגריפינדור... לא משנה. בכל מקרה, אתה מוזמן להשתתף במתיחות שלנו. נשלח לך הודעה," קרץ אחד מהם.

פרסי חייך. הם מצאו חן בעיניו. אך הוא ידע מדוע הוא נמצא בהפאלפאף. את האומץ הוא צבר בעל כורחו, אך הרצון לעשות הכל למען חבריו היה מבו תמיד. "אל תשכחו," אמר, מחייך.

הם חייכו. ולפתע אחד הנערים בשולחן קם ואמר: "שלום, אני הארי פוטר."

פרסי הביט בו. "אני מכיר אותך?"

הפרק הקודם		הפרק הבא