מוגלגית בהוגורטס

"סופי סופי קומי. יש ארוחת בוקר." סופי פתחה את עייניה באיטיות אור נשטף אל החדר וסינוור אותה. "איפה אני ?" שאלה מטושטשת. "בהוגורטס נדרמת אחרי שיצאת מין המקלחת. החלטנו לתת לך לישון עד שנצטרך לצאת. את באה ?" שאלה לילי. סופי הינהנה שעייפות וקמה מין המיטה היא סידרה את תסורקת וירדה עם חברותיה בגרם המדרגות.
"בוקר טוב לילי." בירך ג'יימס את לילי במועדון עם ורד בידו. ג'ורג'י תקעה בלילי מרפק וציחקקה. לילי מבוישת עמדה והסתכלה על ג'יימס בכעס.
"פוטר ! מה כל זה צריך להיות ?!" היא לקחה את הורד זרקה אותו על הרצפה ומעכה אותו ברקיעת רגל רעשנית. "למה את תמיד מביך אותי ?!" שאלה ברוגז ויצאה בסערה. ג'ורג'י ואליס החו פרצוף מתנצל ויצאו אחרי לילי. סופי התקדמה על החלון המואר. היא ישבה על השיש והסתכלה החוצה. זה היה היום הראשון ללימודים והוא היה שטוף שמש.
סופי ידעה שכדאי לה ללכת לשתות ולאכול כדי להתחיל רעננה את תחילת הלימודים אך המראה בחוץ הדביק אותה לחלון ללא אפשרות להתנתק.
"משהו מעניין ?" שאל קול מאחוריה, סופי הסתכלה וגילתה את סיריוס מחייך מאחוריה. "סתם יום יפה.." ענתה בשקט וחזרה להביט בחלון.
"למה לא סיפרת לי שאת בת הדודה של דמבלדור?" שאל סיריוס מתיישב לידה. "הייתי עסוקה מדי בלא ליפול מן המטאטא. וגם זה לא נראה לי פרט חשוב." ענתה לא מסיטה את עייניה מן הנוף.
סיריוס שיפשף את שערו הארוך ביד מתנצלת. "את לא רעבה ? יש מלא אוכל למטה." אמר קם ומושיט לה את היד, סופי רצתה להמשיך להסתכל על הנוף אבל התגברה על כך כי הבטן שלה באמת הציקה לה. היא לקחה את היד וקמה. אך כמובן בשל הכירותה הקצרה עם סיריוס לא ידעה שהושטת היד הזאת לא תמימה כלל וכלל. ברגע שאחזה בידו הוא הצמיד אותה עליו נושף על פניה ריח מנטה רענן.
סופי דחפה בעדינות ובאלגנטיות את סיריוס ממנה והתקרבה אל החור. סיריוס רץ אחריה מונע ממנה לצאת דרך התמונה. הם היו היחדים שהיו בחדר המועדון שטוף השמש.
"למה את פוחדת ממני?" שאל סיריוס במעט רוגז. "אני לא פוחדת !" כעסה סופי. "זה שלא בא לי להיות קרובה אליך במרחק של סנטימטיר לא אומר כלום !" היא העיפה אותו מדרכה ויצא אף היא בסערה מהחור.

בארוחת הבוקר לא היה רועש במיוחד. רוב התלמידים רגזו על המערכת המלאה ועל המורים. סופי הייתה די מרוצה, היא אהבה את כל המקצועות שלה והמערכת הסתדרה לה מצוין בראש. היא גם בחרה קורס נוסף של גילוי עתידות. תמיד רצתה לנבא את העתיד והתרגשה לקראת השיעור למרות זאת אף אחד מחבריה לא בחר בו והיא הלכה אליו לבדה.

סופי עלתה במדרגות עגולות אל המגדל הצפוני ילדים עלו לפניה ואחריה בהבאת יאוש עמוקה. לרגע חשבה סופי 'אולי אני לא צריכה ללכת לקורס?' אך כבר היה מאוחר מדי הפרופסור טרילוני כבר הכניסה אותה ביד נוקשה את תוך החדר היא הורתה לה לשבת ליד שני ילדים אומללים ומסכנים.
ליד כל כיסא הייתה מונחת כוס תה. פרופסור טרילוני הורתה להם לשתות אותה, סופי רגזה מכוון ששנאה תה, אבל שתתה מתוך סקרנות. כשסיימה לשתות היה לה מין סמל המורכ מכמה משולשים ושלוש נקודות, הסמל לא היה מוכר לה. טרילוני אמרה לתלמידים לפתוח בעמוד 265-286 בספר ולחפש את הסימן שלהם. אחרי שלוש פעמיים שסופי דפדפה בין העמודים ולא מצא את אותה הסמל שצויר בכוסה היא קראה לטרילוני. "מה פתאום הוא לא שם ? זה הבסיס של כל ניבוי עתידות בכוס תה. תביאי לי את הכוס." סופי הגישה לפרופסור את הכוס מבט אחד בפנים הכוס והיא נשמטה מידיה של טרילוני ונשברה לרסיסים על הרצפה
"זה סמל הבוקר ההוא.."

_____________________________________________

קצר אני יודעת אני ימשיך מבטיחה

הפרק הקודם		הפרק הבא