לוסי בריאן

לוסי בראין, תלמידת שנה ראשונה מתקופתו של טום רידל. למעשה, הם היו חברים.
בבקשה תגיבו, ותהיו כנים.

כותב: Daydreamer
הגולש כתב 7 פאנפיקים.

פרק מספר 7 - צפיות: 11898

(4.5) 4 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הרפתקאות - שיפ: אאאאאאין. - פורסם ב: 27.08.2012 - עודכן: 03.12.2012

המלץ!

ID : 3395

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

פרק 9-

סוף- סוף הגיע יום שבת. בבוקר, לקחה לוסי את פוקס, עוף- החול של פרופסור דמבלדור ויצאה איתו לכיוון המדשאות. שם עף פוקס ולוסי רדפה אחריו במין משחק שכזה. לא קרה שלוסי תפסה את פוקס. באמצע הצטרפו למשחק גם לינדה ואוליבר, אוליבר היה היחיד שלמעשה הצליח לתפוס את פוקס. הם ישבו על הדשא ואכלו ממתקים. לוסי ליטפה את ראשו של פוקס, ופוקס כמעט נרדם. היא, אוליבר ולינדה נשכבו על הדשא הרך, וכשפוקס בין ידיה של לוסי, נרדמו ארבעתם. לאחר שעה של חלומות טובים, התעוררה לוסי. אוליבר ולינדה אחריה. פוקס אכל קצת תולעים מהדשא. לוסי לקחה אותו בידיה, וקמה. אוליבר ולינדה קמו על רגליהם גם הם. "פוקס נגמרה המשמרת שלי. הגיע הזמן שתעוף לפלרופסור דמבלדור חזרה. להתראות." אמרה והעיפה אותו אל- על. היא ראתה אותו נכנס לטירה דרך אחד החלונות. "וואו. מזמן לא ישנתי כך. קדימה בואו נלך לבית גריפינדור אולי יש משהו חדש. אחרי הכל מחר מתחילים משחקי הקווידיץ'." אמר אוליבר "נכון. קדימה." אמרה לוסי והתחילה לעלות לכיוון הטירה. מיד לאחר שגמרה את דבריה שמעה את פיהוקה הגדול של לינדה. הם הגיעו לבית גריפינדור, ועוד לפני שעברו דרך ציור האישה השמנה שמעו את קולותיהם של ילדים אשר מתרגשים לקרת מחר. כשנכנסו כל מיני תלמידים, במיוחד משנה שלישית, החזיקו מטאטאים. השלישיה נפרדה. כל אחד הלך לכיוון אחר. אל לוסי הגיע הילד הענק, רובאוס האגריד. "שלום. אה.. מחר שמה מתחילים המשחקים ו.. את נבחנת שמה להשתתף?" שאל ובנימת קולו נשמע שהוא מתבייש. "אה.. לא. אתה?" שאלה לוסי. גם היא התביישה. "לא. אני? אני שמה נראה לך שאני אצליח לעלות שמה על מטאטא בלי לשבור אותו? אפילו לא מרשים לי להשתתף שמה בשיעור ריחוף על מטאטאים.." אמר וסומק עלה על פניו. "אז אנחנו שווים אה?.. גם אני שוברת כל מטאטא שעומד לפני.." אמרה לוסי וצחקקה. רובאוס חייך. לוסי החזירה לו חיוך. ואז אוליבר שבר את הדממה. "לוסי! בואי!" קרא לה. לוסי נפרדה מרובאוס והלכה לאוליבר. "מה קרה אוליבר?" שאלה לוסי. "הולכים לאכול צהריים. רוצה לבוא איתנו?" שאל אותה. "כן." הם יצאו מהחדר והלכו לכיוון האולם הגדול. לוסי הסמיקה. "מה קרה? על מה דיברת עם רובאוס?" שאל אוליבר בנימת רמיזה. "אה. הוא שאל אותי אם אני משתתפת במשחק." ענתה לו וסומק חזק יותר עלה על פניה. "את מסמיקה לוסי. מה קרה?" שאלה לינדה. "את חושבת שהוא מחבב אותך? אני רואה איך כל יום בארוחות הצהריים הוא מחייך אליך ואת מחזירה לו." אמרה לינדה. "אני בקושי מכירה אותו. וחוץ מזה הוא ענק למחצה! הוא נחמד והכול אבל הוא קצת גדול.. לא?" אמרה לוסי וסומק בצבע עגבנייה עלה על פניה. לינדה ואוליבר צחקו. כשהגיעו לאולם, לוסי ולינדה ישבו מול אוליבר. הם אכלו תפוחים, ממתקים ומיץ דלעת. פתאום קפץ אוליבר. רובאוס האגריד התיישב לידו. "אה.. שלום. אני יכול לשבת איתכם?" שאל אותם. "אה.. כן.. ברור.." והוא חייך. הוא אכל תפוחים ועוף. הוא שתה גם משקה שלוס, אוליבר ולינדה לא ידעו מהו. "אה.. זה קוראים לזה בירצפת." אמר רובאוס האגריד כשראה את פרצופיהם של לוסי, לינדה ואוליבר. "אולי אני אלך להביא לכם לטעום? אני מביאה לעצמי." אמרה לוסי. לינדה ואוליבר הנהנו בראשיהם ולוסי הלכה. לאחר כדקה לפחות חזרה לוסי לשולחן, ובידיה שלוש ספלי בירצפת. "תודה." אמרו לינדה ואוליבר פה אחד וחייכו. לוסי התיישבה. "טוב אז מה עושים? מחכים עד מחר?" שאלה לוסי. "נראה לי שכן. לא נראה לי שיהיו שיחות אחרות חוץ מעל קווידיץ'." לוסי, לינדה ורובאוס הנהנו בראשם. "אני הולך שמה ליער. רוצים לבוא איתי?" שאל רובאוס. "אבל רובאוס היער הוא אסור! אסור ללכת לשם!" אמרה לו לינדה. "כן אבל אני יש לי שמה חברים. אני אוהב חיות פראיות. רק שמה יש כאלה." לוסי, לינדה ואוליבר הסתכלו אחד על השני. בסופו של דבר הם הנהנו בראשיהם. "אז נלך שמה עוד כמה שעות?" שאל רובאוס. "עוד שעה. נפגש במדשאות. אני מקווה שלא יסגרו את הדלתות עד אז." אמר אוליבר. לוסי, לינדה ורובאוס הנהנו בראשם. הם התחילו ללכת לכיוון בית גריפינדור. כשנכנסו, נפרדו הבנות מהבנים ועלו לחדריהן. "וואו. אף פעם לא הייתי בלילה מחוץ לטירה. ועוד ביער האסור!" אמרה לוסי. "כן. את כן היית בחוץ בשעה מאוחרת. ודי קרוב ליער." אמרה לה לינדה. "מתי?" שאלה לוסי שכנראה שכחה. "את לא זוכרת? כשתקף אותך הנחש? אולי שכחת כי כבר הרעלים יצאו?" אמרה לה לינדה. "כן. אתמול בערב הלכתי למרפאה לבדיקה." אמרה לוסי. "יופי. אז תגידי, מה רובאוס רצה ממך?" שאלה אותה לינדה בנדנוד. "אמרתי לך! הוא רק שאל אותי בקשר לקווידיץ'! הוא שאל אם אני משתתפת במשחק!" אמרה לוסי. לינדה חייכה ונשכבה במיטתה. כך גם לוסי.

"טוב. בואי נרד למטה. בטח הבנים כבר שם." אמרה לינדה לאחר חצי שעה של תרדמה. "כן. קדימה." והן ירדו. הבנים באמת היו שם, וכנראה לוסי ולינדה הפריעו להם באמצע שיחה חשובה מאוד על קווידיץ'. "או בנות הגעתן.. קדימה בואו נלך. אם הדלתות סגורות נחזור." אמר אוליבר. כולם הנהנו בראשיהם, והם התחילו ללכת לכיוון דלתות הטירה. כשהגיעו לדלתות הטירה, אוליבר הושיט את ידו ו- "היא נעולה." אמר. רובאוס הנהן בראשו בעצב. הם התחילו ללכת כשהגיעו לכניסת החדר, אף ילד לא היה ער. "להתראות בנים." אמרה לינדה ועלתה לחדרי הבנות. לוסי נשארה קצת זמן, עד שגם אוליבר עלה לחדריהם של הבנים חייכה לרובאוס ועלתה. "לילה טוב לינדה." אמרה לוסי למרות שראתה שלינדה כבר ישנה.

כבר כשירדה לוסי לחדר המועדון של גריפינדור, ראתה שכמה ילדים חסרים. לינדה עוד ישנה, ולוסי לא רצתה להעיר אותה. "לוסי?" צעק לה אוליבר מבין התלמידים המתרגשים. לוסי בפרצוף מופתע, כי עוד לא מצאה את אוליבר, "אוליבר איפה אתה?" צעקה. "אני פה לוסי!" ויצא מבין הילדים הרבים שהיו שם. "לוסי איפה לינדה?" שאל אותה. "היא עוד ישנה ולא רציתי להעיר אותה." אמרה לו. "אה. בואי נעיר אותה ואז נצא למדשאות. נוכל לתפוס מקום טוב." אמר לה. "אוי אוליבר... אתה כמו כל הבנים. משתגע ממשחק קווידיץ' אחד." אמרה לוסי בלגלוג. "את תלגלגי לוסי. כשתראי את המשחק הזה גם את תתלהבי נורא." אמר לה. "אבל אתה לא ראית אף- פעם משחק אמתי." אמרה לו לוסי. "טוב קדימה. תעירי את לינדה וניפגש במדשאות." אמר והלך. לוסי עלתה לכיוון חדרי הבנות. "לינדה קומי. משחקי הקווידיץ' מתחילים עוד- מעט ואחיך לא רוצה לפספס אותו." אמרה לוסי בקול שקט ורגוע. עברו כמה דקות עד שהתעוררה לינדה. "אוי. אני מתלבשת ומסתרקת וכבר יורדת. איפה אוליבר?" אמרה ושאלה. "הוא ירד למדשאות. גם אני אתארגן ונרד יחד." אמרה לה לוסי. הן התחילו להתארגן. לוסי ולינדה סירקו את שערן החלק ולבשו את גלימות בית הספר. הן התחילו לרדת לכיוון חדר המועדון, ויצאו לכיוון דלתות היציאה מבית הספר. ליד הדלתות חיכה להן אוליבר. "קדימה בנות. אתן תמותו על זה!" קרא להן אוליבר. שלושתם יצאו למדשאות, ורצו למטה לכיוון מגרש הקווידיץ'. הם נכנסו למגרש ותדהמה עטפה אותם. המגרש היה גדול, גדול מאוד, בצורת אליפסה, עם לפחות עשרים מגדלי תצפית, שבכל אחד מהם עשרה כסאות, שבהם ישבו תלמידים. "קדימה! זה המגדל של גריפינדור! הוא ריק בינתיים! בואו נתפוס מקום למעלה!" אמר להן אוליבר. הם עלו במדרגות שהיו מאחורי הבד שעוטף את המגדל. כשהגיעו לספסלים שבהם יושבים כדי להביט במשחק, על פניי שלושתם היו חיוכים. הם התיישבו בספסלים שהיו הכי למעלה. כעבור כעשר דקות לפחות, כל הספסלים, מלמעלה עד למטה, היו מלאים דיבורים של תלמידים. כעבור כעוד עשר דקות, המורה לריחוף על מטאטאים, שרק במשרוקיתו והמשחק התחיל. המשחק היה של גריפינדור נגד רייבנקלו. בחמש הדקות הראשונות של המשחק, השחקנים של גריפינדור הבקיעו באחד החישוקים של רייבנקלו, וקיבלו עשר נקודות. לוס, אוליבר ולינדה מחאו כפיים יחד עם כל בני בית גריפינדור. ילד ששמו גרגורי דון, או בקיצור גרג, הצליח לעבור את כל חסימותיהם של בני רייבנקלו. השומר של גריפינדור, או יותר נכון שומרת, היתה הבת היחידה בקבוצה. שמה היה ליז לורנס, שזהו קיצור של השם אליזבת. היא לא סתם נבחרה להיות השומרת. כל פעם שהקואפל הגיע לכיוונה היא הצליחה לעצור אותו, או להעיף אותו לצד השני של המגרש. כולם מחאו לה כפיים כל פעם שהצליחה, אבל לא תמיד הצליחה. יש לה שלושה חישוקים שעליה לשמור עליהם. כעת, אחרי חצי שעה שעברה מתחילת המשחק, מצב הנקודות היה שישים נקודות לגריפינדור, לעומת ארבעים נקודות לרייבנקלו. עכשיו הסתכלה לוסי על משהו זהוב שראתה. הדבר היחיד שזהוב במשחק הזה, היה ללא ספק הסניץ'. לוסי ראתה את הסניץ'. היא לא ראתה ילדים רודפים אחריו, כנראה לא ראו אותו. לאחר דקה, הילד שהיה המחפש של בית רייבנקלו ראה אותו גם הוא. וכנראה גם זה של גריפינדור. קראו לו דיויד רונלד, הוא היה המחפש של גריפינדור. הוא טס יותר מהר מהמחפש של רייבנקלו. עברו לא יותר מחמש דקות עד שהסניץ' היה בידיו של דיויד רונלד. כל בית גריפינדור הריע. הם ניצחו במשחק. "קדימה אוליבר. בוא נלך למועדון. יהיה לנו זמן לשמוח שם." אמרה לינדה. כנראה המשחק לא השפיע עליה. הם ירדו חזרה למדשאות והלכו לכיוון הטירה. הם נכנסו ועלו לכיוון בית גריפינדור. הם עברו את תמונת האישה השמנה והתיישבו על הכורסאות מול האח. הילדים האחרים עוד לא הגיעו. היה שקט ורגוע, אבל לא לזמן רב. תוך חמש דקות בלבד, הגיעו כל התלמידים ושחקני הקווידיץ'. כנראה כבר עשו את כל המסיבה במדשאות, כי כשהגיעו היו שקטים. "אני עולה לחדר לנוח קצת. בסדר?" שאלה לוסי. היא הרגישה לא כל- כך טוב. "לוסי מה קרה?" שאלה לינדה בחרדה. "אני בסדר. אני פשוט קצת עייפה זה הכל." אמרה להם לוסי והתחילה ללכת לכיוון חדרי הבנות. היא הלכה למיטתה ולאט לאט סגרה את ענייה העייפות....

היא ראתה אישה רזה, בעלת שער ג'ינג'י כמו שלה ועיניים ירוקות, גם הן כמו שלה, בעצם היא נראתה בדיוק כמו לוסי, רק יותר מבוגרת. כנראה הייתה זו אמא שלה. האישה החזיקה בידיה תינוקת, שבכתה בלי להפסיק. לתינוקת היו עניים ירוקות, ושער ג'ינג'י. זו הייתה לוסי. נראה שהייתה שרפה בבית שהיו בו. האישה רצה עם התינוקת בידיים ונראה שניסתה לברוח מהאש. פתאום נכנס לבית איש. בדיוק באמצע הבית, הוא הופיע. האישה נתנה לאיש את התינוקת, ואמרה להם לברוח. האיש היה דומה מאוד לפרופסור דמבלדור. הוא הביט לאישה בעניים והנהן בראשו. הוא והתינוקת ברחו והשאירו את האישה בבית. הפרופסור והתינוקת הגיעו לבית יתומים. הוא דפק על הדלת ובכניסה עמדה אישה זקנה. הפרופסור ביקש להשאיר את התינוקת בבית היתומים. האישה הסכימה. הפרופסור ביקש חמש דקות להגיד שלום לתינוקת. הוא לקח אותה החוצה ולחש לה באוזן: "אמא אוהבת אותך. היא הייתה צריכה ללכת. את מכשפה. ותמיד תהי. להתראות לוסי." הוא החזיר אותה לאישה הזקנה והלך.

לוסי התעוררה. היא שוב חלמה את החלום המשוגע שללא ספק זהו סיפור הפרדה שלה מאמה. אבל מיהו אביה? למי שייך חצי מיופייה? היא ראתה שגם לינדה התעוררה. "לוסי חלמתי חלום רע... חלמתי על ההורים שלי.. על איך שמתו.. לוסי זה נורא.." היא אמרה בקול תשוש. "לינדה, גם אני חלמתי על אמא שלי. ועכשיו אני גם ראיתי בברור. אני ראיתי מי האיש שעזר לאמא שלי." אמרה לה לוסי. "מיהו לוסי? מישהו מוכר?" שאלה לינדה. "כן. זה היה פרופסור דמבלדור." אמרה לוסי וראתה את ההפתעה בפרצופה של לינדה. "את חושבת שהוא אבא שלך?" שאלה לינדה. "לא מה פתאום? הוא רק עזר לה." אמרה לוסי. פרצופה של לינדה היה אבוד. "בואי. נרד למטה. אולי אוליבר שם." אמרה לינדה וקמה. לוסי ולינדה ירדו למטה. אוליבר באמת היה שם. "אוליבר? למה אתה ער?" שאלה אחותו לינדה. "למה אתן ערות? אני חלמתי משהו. זה כלום. באמת." אמר אוליבר. "אוליבר חלמת על ההורים שלנו נכון?" שאלה אותו לינדה. אוליבר הנהן. לוסי ולינדה הביטו אחת בשנייה. לאחר כדקה ירד גם רובאוס האגריד. "מה קרה רובאוס? חלמת חלום רע?" שאל אוליבר. "לא ממש רע, אבל שמה חלמתי על ההורים שלי." אמר רובאוס. "מה אתם עושים פה? גם אתם שמה חלמתם על ההורים שלכם?" שאל אותם. "כן. אתה יודע מי עוד יתום?" שאל אוליבר. רובאוס הניע את ראשו לשלילה. עברו חמש דקות וחדר המועדון של גריפינדור היה מלא ביותר מחמישה ילדים יתומים. היו שם גרגורי דון- שחקן הקווידיץ', ליז לורנס ואחיה דני לורנס, לואי ווד ואחותו הקטנה לין ווד, ואחרון טובי פיניגן. כולם סיפרו אחד לשני את החלומות שלהם. כולם כבר הבינו שהאנשים בחלומות שלהם הם ההורים שלהם. לרוב הילדים היה בחלום מישהו אחד שהיה התעלומה שלהם. של לוסי היה פרופסור דמבלדור. איך הוא כשור לאמה של לוסי? האם היה מאוהב בה? שאלות רבות הטרידו את לוסי. אבל החזקה מכולן הייתה מיהו אביה. כמובן שיום חד היא צריכה לשאול את פרופסור דמבלדור.