**סורי שלקח לי הרבה זמן,מקווה שתסלחו לי,ותאהבו את הפרק =)**
כאשר החזיקה קתרין בידו,הרגיש כריסטיאן מופתע. לכול מי שסיפר מה הוא,או את סיפורו,הבן אדם נטש אותו,הוא לא רצה להתחבר למפלצת. אך לא קתרין,חשב כריסטיאן,היא לא נטשה אותו, לפחות לא בשלב הזה. כריסטיאן נאחז בחוזקה בידה של קתרין, וקתרין ראתה את העצב והכאב בעינו השחצניות,וזה שיתק אותה. "אני לא יעזוב אותך כמו שטאטיאה ע-"נקטע קתרין כאשר דלת שירותי הבנים נפתחה. קתרין וכריסטיאן הסתובבו במהירות לבדוק מי זה,וקתרין הרגישה שליבה נפל. זה היה קמרון. "קמרון,היי" אמרה קתרין במהירות והלכה לכיוונו. קמרון הרגיש מזועזע,קתרין הייתה הבן אדם האחרון,בכול אנגליה, שקמרון היה חושב שהיא תהיה אם גבר בשירותים,ועוד אם מי, אם כריסטיאן. "היי,קאת" אמר במהירות קמרון וחיבק אותה,קתרין הייתה מופתעת. קמרון אף פעם לא נגע באה,ובמיוחד לא קרא לה קאת. כריסטיאן הסתכל על קמרון בגועל,הוא הרס לו. "בואי קאת אנחנו מאחרים לשיעור" אמר קמרון,וגרר משם את קתרין, היא לא ידע עד כמה הוא חזק. כאשר הינו שבע-שמונה מטרים מהשירותים,קמרון עזב אותה,והלך לחבק את ליסה אשר עמדה בצד. "נו?איפה היא הייתה?"שאלה ליסה,וניסתה לא לעקם את פרצופה. "אם כריסטיאן!"אמר קמרון,וליסה נראתה מופתעת. "אם כריסטיאן,אומייגוד,את לא יודעת את הסיפור עליו?" שאלה במהירות ליסה,וקתרין המופתעת השפילה את ראשה,מה שככול הנראה אמר לא. "בואי אני יספר לך,אומרים שכריסטיאן רוצח" אמרה ליסה. רוצח,חשבה קתרין,כן הוא רוצח,כמו שסיפר לה. אך למרות שידע שהיא צריכה להיגעל ממנו,היא לא. ---------------------------------------------------------------------------------------- כריסטיאן ישב ליד דלת הכניסה בשירותים,מעוצבן. הוא לא מאמין שהילד הזה קמרון,קמרון הקטן והעלוב הזה הרס לו את התוכנית. הילד הקטן והעלוב הזה,לקח ממנו את קתרין,אשר אימי העבירה לה חצי מכוחותיה, יכולה להחזיר אותי לאנושי,או יותר נכון: מותה יכול להחזיר אותי לאנושי, נשמתה יכולה להחזיר אותי לאנושי,
|