מכתבים מ-ר' ל- ה'

היי,

בעיקרון יש לי פרקים מוכנים עד פרק ארבע עשרה,

אז אני מפרסמת יחסית מהר...

אני אשמח לתגובות :)

קריאה מהנה!

פרק 7: סיפורו של רך-כף

"אה, רמוס שכחתי, הבאתי לך לחם ובקבוק מיץ דלעת, חשבתי שתהיה רעב." אמרה הרמיוני והוציאה את הלחם והמיץ מתרמילה. הוא חייך אליה לאות תודה, אך לקח רק חתיכה קטנה מהלחם ולגימה מהמיץ. את השאר הוא נתן לסיריוס. זה העלה חיוך על שפתיה. סיריוס אכל את כיכר הלחם בתיאבון ורוקן בלגימה את בקבוק המיץ. הרמיוני תהתה על מה הוא חי מאז שברח מהסוהרסנים.

כשסיים, פלט אנחה נוספת. "הארי בסכנה, אבל לא בגללי." אמר סיריוס. "אבל אתה המרגל, אתה היית שומר הסוד של הפוטרים, אתה הסגרת אותם לאתה-יודע-מי." אמרה הרמיוני. "גם את זה את יודעת?" הוא שאל בפליאה. "אני החברה הכי טובה של הארי. חוץ מזה, שמענו שיחה בין הפרופסורים לשר הקסמים על אותו הלילה, לא במתכוון." היא הסבירה. "ברור." אמר סיריוס. הרמיוני הזעיפה את פניה ומספר ניצוצות נפלטו משרביטה. "אל תדחק בה סיריוס, היא צעירה עדיין." הזהיר רמוס.

"בכל אופן, מה שאמרת נכון, חוץ מפרט אחד. אני לא הייתי שומר הסוד של הפוטרים." אמר סיריוס. "אבל-" הרמיוני ניסתה למחות. "אמרת שתתני לי להסביר." הוא קטע אותה. "אז דבר כבר," היא ענתה בזעף. סיריוס העיף מבט ברמוס והמשיך. "ידענו שמישהו מעביר מידע לצד השני כבר המון זמן לפני אותו לילה נורא. אני הייתי צריך להיות שומר הסוד אך ברגע האחרון העברתי את התפקיד למישהו אחר, לא סיפרנו לאף אחד כי לא ידענו על מי לסמוך, חשבנו שזו תהיה ההטעיה המושלמת."

"אם זה נכון, אז למה לא הכחשת כשאמרתי שהרגת את לילי?" שאלה הרמיוני. סיריוס הביט בה במבט רך. "כי זו אשמתי שהם פנו למישהו אחר, כי זו הייתה הטעות שלי." הוא ענה בקול חנוק. הרמיוני לא יכלה שלא להאמין לו, אבל הרחוב המפוצץ עם שנים עשר מוגלגים מתים, פיטר פטיגרו שנותרה ממנו רק אצבע, הבריחה הלא הגיונית מהכלא. 'הארי בסכנה, אבל לא בגללי' המילים הדהדו בראשה, והעובדות הסתדרו במקום.

"מי היה קרניים?" היא שברה לפתע את השתיקה. "ג'יימס, למה?" שאל רמוס. "פטיגרו חי נכון?" היא שאלה שוב. "הרמיוני, זה לא הגיוני," מחה רמוס. "אבל זה כן! הטעיה שלא ידעת עליה, כי סיריוס לא ידע על מי לסמוך, הוא חשד גם בך! פטיגרו היה שומר הסוד, הוא הסגיר את הפוטרים לאתה-יודע-מי, הוא פוצץ את הרחוב עם המוגלגים המסכנים, הוא צרח שסיריוס אשם, כי הוא ידע שיהיה מי שישמע, ויהיה מי שיאמין. הוא קטע את האצבע ושינה צורה נכון? גם הוא אנימאגוס, נכון?" היא הביטה בסיריוס.

סיריוס פער את פיו וסגר אותו בתדהמה. "מאיפה הוצאת את הילדה הזאת?" הוא הביט ברמוס בבלבול. "היא צודקת?!" שאל רמוס בפליאה. הרמיוני הרביצה לו. "אאוץ'! למה את מרביצה לי?" הוא שאל בזעף ועיסה את כתפו הכואבת. "הטון שלך," היא אמרה בזעף. לפתע הוא הבין. "אה, נכון, שכחתי, את תמיד צודקת." הוא אמר בהכנעה. "ירחוני? מתי הפכת להיות שפוט של ילדה בת שלוש עשרה?" שאל סיריוס. "הוא לא שפוט שלי, הוא יודע שאני כמעט תמיד צודקת, הוא מלמד פה, הוא מלמד אותי." אמרה הרמיוני. "מתאים לך, מורה." אמר סיריוס. הרמיוני צחקקה. רמוס צבט את לחיה בחיבה.

"אז למה הארי בסכנה? אתה-יודע-מי נעלם, איפה פטיגרו? ואם הארי בסכנה איך גילית? ואיך בכלל ברחת מאזקבאן? ואם הארי באמת בסכנה למה לעזאזל אנחנו עדיין פה?!" שאלה הרמיוני בנשימה אחת. סיריוס הביט ברמוס בגבה מורמת בפליאה. "שאלה-שאלה בסדר?" סיריוס הביט בהרמיוני. היא הנהנה.

"הארי בסכנה כי פטיגרו חופשי והוא פה בהוגוורטס, איך גיליתי? ראיתי אותו בנביא היומי, פאדג' היה באזקבאן וביקשתי ממנו את העיתון שלו, היה לי משעמם. איך ברחתי? שיניתי צורה ושחיתי לחוף, הסוהרסנים לא רואים, הם מגששים לפי רגשות, בתור כלב, הרגשות שלי פחות מורכבים, הם כנראה חשבו שאני משתגע כמו כולם שם. האמת שאני שפוי באופן יחסי רק בגלל שידעתי שאני לא אשם, זה לא מחשבה שמחה אז הם לא יכולים לשאוב אותה, אבל זה מספיק בשביל לשמור על ראש צלול." הסביר סיריוס במהירות.

הרמיוני עיקמה את אפה. "מה לא בסדר?" שאל סיריוס. "איך בדיוק פטיגרו הופיע בעיתון?" שאלה הרמיוני. "אממ... תני לי להיזכר, הייתה כתבה על משפחה שיצאה לנופש במצרים, והייתה תמונה..." הוא מלמל כמעט לעצמו.

הרמיוני החווירה. "לא טעית במיטה," היא אמרה לפתע. "מה?" שאל רמוס בבלבול. "כשנכנסת למגדל גריפינדור וניגשת למיטה של רון, כולנו הנחנו שטעית במיטה, שרצית להגיע למיטה של הארי, אבל לא טעית. פטיגרו הוא סקאברס." אמרה הרמיוני. "סקאברס?" שאל רמוס. "העכברוש של רון," אמרה הרמיוני.

סיריוס זינק על רגליו ומיהר אל הפתח. "פטריפיקוס טוטאלוס!" קראה הרמיוני תוך שהיא מזנקת על רגליה. רמוס נעצר כמטר מהמקום בו עמד סיריוס לפני ששותק ונפל על פניו. הוא הסתובב אל הרמיוני. "תגידי, מאיפה באמת הוצאתי אותך?" שאל רמוס. היא חייכה חיוך רחב וניגשה להפוך את סיריוס כדי שיוכל לראות אותה.

"אתה טיפש או משהו? לרוץ לטירה? הסוהרסנים פה והם מחפשים אותך! תישאר כאן, אני אלך לטפל בפטיגרו," אמרה הרמיוני והניפה את שרביטה. סיריוס הופשר. רמוס לעומת זאת הביט בה בגבה מורמת. "ואני מה? עציץ? או שאני פשוט אלך לשחות באגם?" היא צחקה. "שכחתי אותך, בדרך כלל אני, הארי ורון פותרים בעיות לבד." היא ענתה. רמוס הזעיף את פניו. "בכלל לא נעלבתי." אמר רמוס. "אוח, אלוהים אדירים! מתי חזרת להיות תלמיד? תפסיק להתנהג כמו ילד שהחברה שלו פגעה בו, ולכו לטירה כבר! פטיגרו בטח כבר יודע שאני חופשי, אז או שהוא יברח או שהוא יהרוג את הארי והילד השני!" קרא סיריוס בזעם. רמוס הסמיק והנהן. מעולם לא נזפו בו ככה או רמזו בצורה כה ברורה שהוא מרגיש משהו להרמיוני.

הרמיוני לעומת זאת, לקחה את התרמיל שלה, ואת גלימת ההיעלמות, אחזה בידו של רמוס ומשכה אותו דרך המנהרה. היא המשיכה לרוץ קדימה עד שחשה משיכה עזה ומצאה את עצמה צמודה לחזהו המוצק של רמוס. "השתגעת? שכחת מה מחכה לך בכניסה? צריך לעצור את העץ המשוגע במקום לרוץ לתוך הענפים שלו." אמר רמוס בקול רציני. "הארי," היא פלטה בקול שקט. היא לא חשבה על כלום פרט להארי והעובדה שהוא עלול להיות בסכנה. רמוס הנהן וניגש לעצור את העץ.

כעבור רגע שניהם היו בדרכם אל הטירה. השעה הייתה מוקדמת יחסית והכול היה שקט. אחרי הכול, יום ראשון בבוקר, אין לימודים. הרמיוני הובילה את רמוס אל חדר המועדון של גריפינדור. הם עברו בחור שמאחורי התמונה ומצאו את הארי יושב מול האח. "הרמיוני? פרופסור? מה הולך?" שאל הארי בבלבול. "איפה רון?" שאלה הרמיוני בלי הקדמות מיותרות. "ישן," ענה הארי. "וסקאברס?" שאלה הרמיוני. "לידו אני חושב, קרוקשנקס ניסה להגיע אליו שוב אבל עצרתי אותו," אמר הארי. "החתול שלי גם אנימאגוס?" היא שאלה את רמוס. הוא משך בכתפיו. "אני לא חושב, החתול שלך פשוט מתנהג כמו חתול." אמר רמוס.

"טוב, בוא נעלה." אמרה הרמיוני. "הרמיוני, זה החדר של הבנים." העיר רמוס. היא הביטה בו בגבה מורמת, "אתה חושב שאכפת לי?" היא שאלה ומיהרה במעלה המדרגות. "מה הולך פה?" שאל הארי בזמן שהוא ורמוס עלו בעקבותיה. "בקיצור, סיריוס בלק לא הרוצח, הוא לא בגד בהורים שלך, סקאברס כן, שהוא אנימאגוס בשם פיטר פטיגרו." אמר רמוס. הארי נעצר באמצע המדרגות. "מה?" שאל הארי בתדהמה. "דיברנו עם סיריוס בלק," אמר רמוס. "ואתה מאמין לו?" שאל הארי. "הארי, אם אתה לא בוטח בי, תבטח בהרמיוני, האם היא טעתה אי פעם? האם היא נתנה לך אי פעם סיבה לפקפק ביושר שלה, או בהיגיון שלה?" שאל רמוס. הארי הניד ראשו בשלילה והם נכנסו אל חדר השינה שלהם.

"רון! איפה סקאברס?" שאלה הרמיוני. "מ-ה-ה?" שאל רון ועצר פיהוק. "איפה סקאברס?" שאלה הרמיוני שוב, ביתר דחיפות. "אני לא יודע! הוא היה פה אתמול! זה בטח החתול המטורף שלך!" האשים רון. הרמיוני החלה לחפש סביבה. היא לא ראתה שום דבר.

"אוף! קרוקשנקס!" היא קראה בזעם. החתול הג'ינג'י נכנס אל החדר באיטיות, כשזנב המברשת שלו מונף אל על. "קרוקשנקס! אתה יכול למצוא את סקאברס? אתה מבין אותי?" היא ביקשה בייאוש. אך החתול רק פלט יללה והחל ללקק את כפתו. "הרמיוני את מנסה לדבר עם חתול. פטיגרו בטח ברח מזמן." אמר רמוס בקול רך. הרמיוני ניערה את ראשה מסרבת להאמין. חייב להיות פתרון.

לפתע חיוך עלה על שפתיה. יש פתרון.

הפרק הקודם		הפרק הבא