מאלף הדרקון

אזהרה, אזהרה, אזהרה! אני מצטטת כאן את המחבר/ת, אז נא לשים לב!

זו קומדיה רומנטית בשיפ דרארי (או הארקו) והדירוג הוא לא סתם NC17 - זה NC17 (גם אם עוד לא בפרק הזה. מזהירה! בפרק זה יש בנים מתנשקים! מי שלא אוהב/ת - צאו כל עוד אתם יכולים. מי שזה הקטע שלו/ה - ברוכים הבאים!

דבר שלא עשיתי בפרקים הקודמים ומקובל לעשות בפאנפיקשן: ויתור על זכויות. כמובן ששום דבר כאן לא שייך לי - לא העולם, לא הדמויות, לא המסגרת (ששייכים לג'יי קיי רולינג המדהימה) ואפילו לא הסיפור הספציפי הזה (שייך למחבר/ת JENNAVERE). אני רק השליחה, או בעצם - המתרגמת.

מוקדש לשגיא אבישי שביקש המשך :) וגם, כמובן ובאופן נצחי - לעדן :)

פרק 7

במגדל גריפינדור

סצנה שקטה נצפתה במגדל גריפינדור. רוב האנשים היו שרועים ליד שולחנות או על הרצפה וסיימו את שיעורי הבית שלהם לאותו סוף שבוע. הארי והחבורה השתלטו על הספה ועל קבוצה של כיסאות מול האח. רון ודין שיחקו שח קוסמים בעוד הרמיוני דפדפה בספר גדול ועב כרס ומלמלה לעצמה על רונות עתיקות. שיימוס עבד על חיבור לטיפול בחיות פלא ומדי פעם שלח מבטים מלאי ערגה להארי. הארי ודראקו היו מכורבלים יחד על הספה, ראשו של הארי בחיקו של דראקו. הארי קרא פרק של שיעורי בית לשינוי צורה, ודראקו, שסיים את שיעורי הבית שלו כבר מזמן, קרא את החומר של השיעורים הבאים בשיקויים, ובאותו זמן העביר בהיסח הדעת את אצבעותיו בשיער של הארי, שנהנה מכך מאד בסתר לבו ומאד שמח בסתר לבו שכחלק מכל הקטע של "בני זוג" הם החליטו להתנהג בחיבה וחמימות אחד לשני.

"שחמט!" שאגת הניצחון הזו הגיעה מרון. דראקו הרים את עיניו בתהיה, אבל אף אחד אחר לא נראה מופתע.

"לעזאזל. חשבתי שהייתי כל כך קרוב." דין פלט אנחה כבדה. "טוב, זה לא כאילו מישהו אי פעם ניצח אותך בכל מקרה, רון."

דראקו הסתקרן. "אז הסמור טוב בשחמט?" הארי הרים את ידו וסתר לזרועו של דראקו. "אאוץ'! בסדר, וויזלי. אתה לא חייב להכות אותי על זה, חיה שכמוך."

"אתה משחק, מאלפוי?" רון תמיד שמח לקורבנות חדשים.... ארר, מתחרים.

"כן, למען האמת כן. ואני טוב מאד בזה."

"גם צנוע מאד. רוצה לשחק? אני אשמח להזדמנות לנצח את החפרפר המופלא שמשחק שח."

"שמור על הפה שלך, וויזלי." דראקו חיכה לתגובתו של הארי וכלום לא קרה. "פוטר, מה זה? אני קורא לו סמור ואתה מתקיף אותי, אבל כשהוא קורא לי חפרפרת אתה לא עושה כלום?"

הארי משך בכתפיו. "אתה התחלת עם זה." רון גיחך אליו בתחושת עליונות, ומאלפוי בתגובה זרק לו מבט קפוא.

"בסדר וויזלי, בוא נשחק. אני הולך לפוצץ לך את הצורה ולגרום לך להצטער מאד על זה שהתחלת עם זה." דראקו קם מהספה, למרבה אכזבתו של הארי, והצטרף לרון ולדין על הכריות הענקיות שעל הרצפה.

"עד כמה שבא לי לראות את שניכם מכסחים אחד את השני, הרגע סיימתי את החיבור שלי. יש לכם משהו שכולנו יכולים לשחק?" שיימוס הצטרף לקבוצה. דין הנהן וחשב לרגע.

"יש לי כמה משחקים למעלה בחדר."

"אוווווו, אולי מונופול?" דין הביא איתו מהבית כמה משחקי מוגלגים, כפיתרון לתלונותיו שנמאס לו מטאקי מתפוצץ ומשח קוסמים, ורון אהב מאד מונופול. דין צחק ורץ במעלה המדרגות להביא את המשחק.

דראקו נראה סקפטי. "מה זה מונופול?"

שיימוס ענה. "זה משחק, מאלפוי. אתה מזיז את השחקן שלך מסביב ללוח וקונה בתים ולוקח קלפים וכאלה."

"וואו, תודה פיניגן, עכשיו הכל ברור." דראקו נתן בגריפינדורים מבט חשדני. "קסום או מוגלגי?"

"מוגלגי," ענה דין, שחזר מחדר המעונות והמשחק בידיו.

"עוד משחק מוגלגי?" דראקו הגיב בזעזוע. "מה לעזאזל הבעיה איתכם, הגריפינדורים? אין מצב. כבר שיחקתי משחק מוגלגי אחד היום, אני לא עושה את זה עוד פעם, או שכבר יהיה לי כדאי לצבוע את השיער שלי לאדום, להוליד יותר מדי ילדים ולשנות את שמי לוויזלי."

"דראקו מאלפוי, מה הרגע אמרת?" קולו של הארי צלצל באיום מוסווה מן הספה שעליה הוא שכב ולמד.

נתפסת! דראקו נרתע, ואמר בקול סרקסטי ושמח יתר על המידה "או כלום, הארי! רק דיברתי עם חברייך המקסימים על ה.... משחק שאנחנו עומדים לשחק."

"אני בטוח." הארי נשמע סקפטי מעט. "תשחק יפה ותתנהג כמו ילד טוב."

רון, דין, שיימוס והרמיוני מפינתה גיחכו כולם לעבר דראקו. כולם, במיוחד רון, חשבו שזה מאד מאד משעשע לצפות בדראקו הנשלט ע"י הארי. דראקו בהה בהם חזרה.

"טוב, שמישהו יגיד לי את החוקים הדפוקים של המשחק המזדיין הזה. אני בטוח שזה הדבר הכי כיף בעולם. זה בטח יהיה הדבר הכי אהוב עלי ביקום עכשיו. תשכחו מלחשים ומטאטאים וקסמים, אוה, לא, אני מעדיף בהרבה לשחק משחקי מוגלגים מזדיינים עם הגריפינדורים."

"מאלפוי, אמרתי לך להתנהג יפה. אל תכריח אותי לבוא לשם." הזהיר הארי מבעד לספר שינוי הצורה שלו. דראקו נתן בו מבט ארסי ועטה פרצוף מזדעף. שיימוס התבונן בהארי בהתעניינות ברורה לעין.

"אז הארי, אתה עדיין קורא למאלפוי בשם המשפחה שלו לפעמים?" הוא לא טרח להסוות את העובדה שהוא מתבונן היטב בגופו של הארי.

"רק כשהוא ממש הסתבך." ענה הארי בעודו הופך את הדף. רון ודין חייכו בשעשוע ודראקו גלגל את עיניו, ולחייו האדימו מעט.

שיימוס גיחך בערמומיות. "היי הארי," הוא אמר, בקול נמוך ורווי רמיזות מיניות, "אם גם אני אגיד דברים רעים על משחקים של מוגלגים, גם אני ממש אסתבך איתך? כי אם ככה זה עובד, אז משחקים של מוגלגים זה הדבר הכי עלוב בעולם."

"שיימוס, אל תהיה טיפש, ברור שלא- אוה!" הארי הסמיק לגוון אדום לוהט כשהוא הבין את הרמיזה המינית הברורה שבהערה הזו. הוא שקע חזרה בספר שלו במהירות כששיימוס נתן בו מבט שובבי. דראקו זעם.

"פיניגן, אני מבטיח לך שאם לא תפסיק לפלרטט עם החבר שלי, אתה תסתבך- איתי. ואני מבטיח לך שאיתי הרבה פחות כיף להסתבך מאשר עם הארי." הוא נתן בשיימוס מבט ארסי מאד ושיימוס נסוג במבט מתנצל.

"בכל מקרה, לגבי המשחק המזדיין הזה שאנחנו אמורים לשחק..." הוא פתח ופנה לדין.

"אה, כן. טוב, תראה, בתור התחלה, כל אחד בוחר את החייל שלו במשחק, ואז......" דין פנה להסביר את החוקים לדראקו ולקבוצה והמשחק התחיל במהרה.

...........................................................................................................................................

בגלל ההתפרצות של דראקו על שיימוס לפני כן, דעתו של הארי היתה מוסחת לחלוטין. הוא כבר השלים עם העובדה שהוא מוצא את הצד הרכושני של דראקו סקסי בצורה מטרידה, אפילו אם הוא מזויף. אחרי כחצי שעה בה הוא ניסה לקרוא בספר הלימוד שלו וכשל בכך נחרצות, משום שהוא לא היה מסוגל לקלוט שום דבר שלא היה בלונדיני, סלית'ריני ושכב באותו רגע על הבטן בעודו משחק מונופול, הארי נכנע והצטרף לקבוצה.

הארי השתרע באושר על דראקו, והתעלם מהמבט הנגעל למדי ששלח אליו רון לטובת הישענות קדימה וחיכוך אפו באוזן של דראקו. "אז, מי מוביל?" הוא שאל וניצל את ההזדמנות לנשק את דראקו בלחי. דראקו, שדעתו הוסחה כשהארי הצטרף, קפא כעת לחלוטין, משום ששפתיו של הארי טיילו להן מלחיו לצווארו. באותו זמן, הארי נהנה מאד מהרכות והריח המגרה של צווארו של דראקו, ושמח מאד שדראקו לקח את זה כחלק מהעמדת הפנים של "הארי, החבר האוהב".

רון עיווה את פרצופו. "אוי, בשם מרלין הארי, תפסיק, זה מגעיל." הארי הפסיק, והוא ודראקו הזעיפו פנים לעבר רון, שהתרשם למדי. אלמלא הוא ידע את האמת, הוא היה משוכנע שהם פשוט מתים לזיין אחד את השני. "ואם אתה חייב לדעת, מאלפוי מוביל, הכלב."

"טוב, ברור שאני מוביל! המטרה במשחק הזה היא לצבור כמות רצינית של כסף ורכוש, דבר שבו בן מאלפוי מצטיין באופן טבעי. והסמור פה, כמובן, מפסיד, כי לצבור כסף זה דבר שבו בן וויזלי נכשל באופן טבעי. דראקו כעס על רון משום שהוא הפסיק את פעילותו של הארי, והמילים עזבו את פיו בלא מחשבה. הוא בדיוק הספיק לרשום לפניו שהארי ככל הנראה יתעצבן עליו בגלל זה, כשהוא שם לב שהארי החזיק את בידיו מאחורי גבו ושהוא בדיוק חטף מכה חזקה בתחת.

"אאוץ'! תוריד ממני את הידיים שלך, חתיכת חיה!" לדראקו היה פלשבק נוראי של המקרה באולם הגדול. "עזוב אותי!" הוא פקד, אבל הטון השתלטני של קולו וניסיונותיו האמיצים להשתחרר היו לשווא. הארי לא התכוון להניח לו בשום אופן.

"דראקו מאלפוי, אתה ממש בצרות. התנצל בפני רון!" כן, הארי היה עצבני. רון, דין ושיימוס חייכו בשמחה ונשענו אחורה כדי להנות מהמופע.

"לא!" הארי החטיף לו שוב. "איי, הארי!"

"כן! אתה חייב לרון התנצלות ענקית!"

דראקו אסף את כל הכבוד העצמי שנותר לו מהתנוחה שבה הוא היה- נעול לרצפה- והודיע נחרצות, "בני מאלפוי לא מתנצלים."

הארי החטיף לו חזק, ודראקו פלט צווחה מאד לא מכובדת. "המאלפוי שלי כן מתנצל. יותר מזה, אם לא תתנצל מייד, אני מתכוון להפוך אותך על הברכיים שלי מול כל חדר המועדון ולגרום לך להתנצל."

דראקו הסמיק ובהה בהארי. "אתה לא תעז."

הארי התבונן בו בקשיחות. "בטח שאני כן. אם אתה רוצה להתנהג כמו ילד קטן ומפונק, אני אתייחס אלייך כמו לאחד כזה. זו ההזדמנות האחרונה שלך. התנצל."

"לא תיתן לי אפילו את ההרצאה על כמה שזה פוגע בך יותר משזה פוגע בי?"

זה זיכה אותו במכה נוספת, ודראקו צווח. "לא. זה לא פוגע בי בכלל. אבל סבבה, מאלפוי, נלך בדרך שלך." הוא החל למשוך את הנער הבלונדיני המתנגד אל הברכיים שלו, לשמחתם הרבה של שאר הגריפינדורים.

"הארי, חכה- אני אתנצל! אני אתנצל!" עד כמה שדראקו לא רצה להתנצל בפני רון, הוא הבין שהארי התכוון לעמוד בדיבורו, והוא לא רצה להיות מושפל בפני כל חדר המועדון. "וויזלי, אני מצטער." הוא ירק את המילים.

לרון היה גיחוך מלא סיפוק על פניו. "אני לא בטוח שזה טוב מספיק, מאלפוי. אני לא בטוח שהשתכנעתי שלמדת לקח." שיימוס ודין גיחכו. "אבל אני מרגיש נדיב היום, אז ההתנצלות שלך מתקבלת." הארי שחרר את דראקו, שהתיישב על הברכיים, שילב ידיים ונראה מאד נעלב. הוא נתן מבט קפוא ברון, ואז פנה להארי.

"אתה באמת כלב, אתה יודע את זה, פוטר?"

"זה מכאיב לי, מאלפוי, באמת שזה מכאיב לי. אני עושה את זה רק לטובתך." הארי לא לגמרי הצליח לשמור על פרצוף רציני כשהוא אמר זאת.

"סיפור הגיוני לחלוטין. אתה עושה את זה לטובת השעשוע שלך, י'חתיכת זין." דראקו הזעיף פנים עכשיו, מראה שהארי חשב שהוא חמוד כל כך שאי אפשר לעמוד בפניו. "חשבתי שגריפינדורים אמורים להיות לגמרי אצילים ואמיצים וזה. חכה שתצא השמועה שאתם בסך הכל חבורה של פריקים סוטים."

"דראקו, אל תהיה מלודרמטי. הזהרתי אותך לגבי התוצאות אם תתעקש לדבר לא יפה." הארי נכנע לפיתוי, שלח יד ובילגן לדראקו את השיער. "וחוץ מזה, אתה ממש חמוד כשאתה זועף."

דראקו נרתע אחורה. "לך תזדיין, פוטר. אל תקרא לי חמוד. ואל תבלגן לי את השיער."

הארי בהה בדראקו במבט רעב. "אבל אתה באמת חמוד. ואני אוהב את זה שהשיער שלך מבולגן." כשדראקו ראה את המבט הרעב על פניו של הארי, הוא הרגיש איך הכעס שלו נמס והופך לרגש אחר לגמרי. הוא לא באמת כעס מספיק בשביל למנוע מעצמו לסחוט קצת פעילות מהארי.

"אז הכל נסלח לי? אנחנו יכולים להתנשק ולהשלים?" דראקו ננזף עכשיו לפני חבורה שלמה של גריפינדורים, אבל זה לא ימנע ממנו לנצל את המצב קצת כדי להשיג נשיקה.

הארי שלח לו חיוך זדוני. "בטח שאנחנו יכולים." באופן פרטי, הארי חשב שדראקו נראה סקסי נורא כשהוא זועף ועצבני, אבל למען האמת הוא התקשה למצוא זמן שבו הוא לא חשב שהנער הבלונדי הוא סקסי נורא. ללא דיחוי הוא התנגש בדראקו, הפיל אותו על הגב ונישק אותו בעוצמה. דראקו הטיל את ראשו אחורה וילל רכות בעוד הארי מותיר שובל של נשיקות מרפרפות על צווארו, להנאתו של שיימוס וגריפינדורים אחרים שצפו, ולזעזועו המוחלט של רון.

רון נתן בהם מבט נגעל. "אוי, תמצאו לכם חדר, שניכם."

"הצעה מצוינת, רון," אמר הארי בהתנשפות. הוא שכח רגעית את העובדה שדראקו והוא זייפו הכל. הוא תפס בזרועו של דראקו ורץ במעלה המדרגות לחדר המעונות שלו בעודו גורר את דראקו אחריו. הוא הכניס אותו לחדר, טרק אחריו את הדלת והתקדם לכיוון דראקו במטרה לזרוק אותו על המיטה ולהתנפל עליו. העיניים של דראקו התרחבו, ונשימתו נעתקה. האם הארי התכוון לנשק אותו באמת הפעם? הוא עצם את עיניו, ליבו פועם במהירות, רועד מציפייה- וכלום לא קרה.

דראקו פקח את עיניו באכזבה נוראה, וראה שהארי הלך לעבר אחת המיטות והתיישב עליה, סמוק וחסר נשימה אך בלא כל כוונה להתנפל על דראקו. לדראקו לא היה מושג, כמובן, שהארי נזכר סוף סוף שהם היו אמורים רק להעמיד פנים שהם ביחד, והוא החליט להתיישב ולהסדיר את נשימתו. גם לא היה לו מושג שהארי עדיין נאבק כנגד כל עצם בגופו להשאיר את שפתיו וידיו אצלו, ולא על הגוף של דראקו. דראקו צרח מתסכול בתוכו, אבל נשאר קריר ורגוע למראה והתיישב ליד הארי על המיטה. הארי התפעל בתוכו מהדרך שבה דראקו נראה כל כך מחורמן כשהיו אנשים בסביבה אך כיבה הכל כל כך בקלות כשהוא והארי היו לבדם.

"זו המיטה שלך?"

"אה-הא" מלמל הארי, שלא סמך על קולו. דראקו זרק מבט על החדר שמסביבו ומצא שלמרות שהוא היה מקושט בכמויות פשוט מגוחכות של אדום, זה היה חדר נוח ונחמד. למעשה, דומה למדי למעונות של סלית'רין. הוא נתן מבט בהארי, שעדיין התנשם, וחש צורך עז להתגרות בו קצת.

"אם כך, פוטר," הוא אמר בקרירות, "עכשיו שהבאת אותי לכאן, מה בכוונתך לעשות בי?" הארי הסמיק לגוון ארגמני ברגע שהוא קלט את הרמיזה, משום שמיליון דברים לא הגונים שהוא רצה לעשות בדראקו הציפו מיד את מחשבותיו. בעוד הארי מסמיק, דראקו העיף מבט נוסף בחדר, אך לא מצא דבר נוסף להתבונן בו שהיה מעניין ומושך כמו הארי. בהחליטו שהגיע הזמן לעוד פעילות מצד הארי, הטבע הסלית'ריני של דראקו לקח פיקוד.

"זה היה רעיון מצויין, הריצה הזו לחדר שלך. זה נראה מאד משכנע לדעתי, ואני די בטוח שכל מי שהיה בחדר המועדון ראה אותנו." הארי הנהן בסתמיות, שמח שדראקו ראה את זה כחשיבה אסטרטגית ולא השתלטות טהורה של הורמונים על מוחו. "עם זאת חברי הבית שלך כנראה יעלו הנה בקרוב, ולכן אנחנו צריכים להיראות כאילו היינו מאד עסוקים כאן."

הארי שאף בחדות. "הו?" הוא חיכה בנשימה עצורה לשמוע את הצעתו של דראקו.

דראקו גיחך. "טוב כן, אני מתכוון לומר שאתה בהחלט גררת אותי הנה, ונראית כאילו אתה הולך לזיין לי את המוח החוצה," הארי הסמיק אף יותר ומלמל משהו לא ברור, ודראקו המשיך: "באמת זה ייראה חשוד אם השותפים שלך יעלו הנה ויראו אותנו פשוט יושבים ומדברים. אנחנו צריכים לשכנע. תוריד את החולצה."

"מה?" הארי מצמץ לעברו.

"אמרתי תוריד את החולצה. אם היינו נאהבים באמת, אתה לא חושב שהייתי נותן לך להישאר לבוש, נכון?" הארי הבין שדראקו צודק, נעמד ופשט את הטי שרט שלו. דראקו ברך את עצמו על מזימה מוצלחת להגניב מבט אל גופו של הארי. הוא הקשיח את עצמו כדי שלא תיראה כל תגובה על פניו, כדי שהארי לא יחשוד במניעיו האמיתיים, אבל הוא חש שעיניו נפקחות לרווחה והוא נושם בכבדות למראה חזהו החשוף של הארי. הוא ראה שרירים קשים, חזקים וארוכים תחת עור זהוב- שזוף, ומחשבה רפרפה במוחו שאם היה איש על הפלנטה שבאמת נראה ראוי לתואר גיבור, זה היה הארי פוטר.

"מרלין, פוטר, אתה מתאמן הרבה?" דראקו קיווה שעל ידי התגרות הוא יצליח לערער את פוטר כפי שהוא עצמו היה מעורער. הארי שילב את ידיו על חזהו בצורה מאד מודעת.

"רק קווידיץ'," הוא מלמל. הוא התבונן בדראקו והחליט שאם הוא צריך להיות חשוף חזה, מגיעה לו לפחות הצצה בגופו המפורסם של מאלפוי. "תורך, דראקו. אני מבטיח לך, שאם הייתי גורר אותך לכאן בכוונה לזיין אותך הבגדים שלך ממש לא היו מחזיקים מעמד. היית עומד כאן עירום מהגלימות שלך תוך 30 שניות מרגע הכניסה לחדר הזה." לזעזועו, דראקו חש סומק קליל מטפס על לחייו כשמחשבותיו הוצפו בתמונות עסיסיות של הפשטה בידי הארי פוטר. הוא פרף במהירות את כפתורי חולצתו והשליך אותה על הרצפה ליד של הארי.

הארי חש שפיו יבש. גופו של דראקו, ממש כמו שיערו ותווי פניו האריסטוקרטיים, היה כבר לאגדה בקרב תלמידי הוגוורטס, והארי מצא שאף אחד מהסיפורים לא היה הגזמה. לדראקו היה מבנה עדין מעט יותר משל הארי, אך שריריו היו חזקים ומוגדרים בדיוק כמו שלו, ועם עורו החיוור שזהר מעט על רקע כיסוי המיטה הארגמני של הארי, הוא נראה כאילו הוא מעולם אחר, כמעט טוב מכדי להיות אנושי. הארי מצא את עצמו נלחם כנגד גופו כדי שלא יגיב למה שעיניו רואות.

שלא כמו הארי, דראקו היה מודע לחלוטין לעובדה שהוא נראה מדהים בלי בגדים, ולא היתה לו שום בעיה עם העובדה שהארי בוהה בו. הוא ניצל את שתיקתו של הארי כדי להתמתח על מיטתו. "טוב, קדימה פוטר, אני יודע שאני מהמם וזה, אבל תכניס את לשונך לפה שלך. או יותר טוב- תקע אותה בפה שלי. השותפים שלך ייכנסו לכאן עוד רגע ואנחנו צריכים להתחיל להתמזמז אם אנחנו רוצים להיראות משכנעים כשהם יגיעו."

דראקו ידע שזה תירוץ ממש, ממש עלוב, אבל לא היה לו אכפת. דראקו השתגע מרוב רצון להרגיש את שפתיו של הארי על שלו ואת עורו של הארי תחת ידיו. אחרי המשפט האחרון, הארי התבונן בדראקו בחוסר אמון (דראקו לא ידע שזה כי לדעת הארי זה היה פשוט טוב מכדי להיות אמיתי) ולדראקו היה רגע של פאניקה שבו הוא חשב שהארי ייסוג אחורה, יצא מהחדר או פשוט יסרב לנשק אותו, אבל כל חשדותיו התבדו כשהארי נשכב לצדו והריץ את אצבעותיו במעלה הזרוע שלו.

"אוקיי. אה ומאלפוי, אני חושב שלא כדאי שנעצור בעצמנו הפעם, אתה יודע. אנחנו צריכים להיראות ממוזמזים כיאות." הארי התפלל שהתירוץ הזה יתקבל ע"י דראקו, משום שהיה ברור לו שהוא לא יוכל לעצור בעד ידיו מלשוטט על כל סנטימטר מעורו של דראקו והוא לא רצה להילחם בעצמו. לשמחתו של הארי, דראקו הנהן ורכן אליו, הצמיד את שפתיו לשל הארי והעביר יד בשערו.

דראקו נישק את הארי, בהתחלה ברכות ואז חזק יותר ויותר, ועברה במוחו מחשבה שבגן עדן ככל הנראה אין כלום מלבד מזמוזים אינסופיים עם דראקו מאלפוי. הוא גנח בקול כשדראקו התגלגל מעליו וחזותיהם החשופים נפגשו לראשונה. דגדוגים חשמליים קטנים עברו בגופו ותגובתו הייתה להעביר את ידיו על גבו של דראקו, בעודו נהנה ממגעם של השרירים הקשיחים תחת העור הרך בצורה בלתי אפשרית. דראקו רעד והחל לנשק את צווארו של הארי, ידיו מחליפות מקומות בין השיער השחור והנעים שלו לחזהו השרירי והמפותח.

הנגיעות של דראקו פשוט שיגעו את הארי. הוא גלגל את דראקו על הגב, מחליף בכך את מקומותיהם, וריתק אותו בגבו למזרן. הוא תקף את צווארו של דראקו, ליקק, מצץ ונשך בעדינות בעוד ידיו טיילו על פטמותיו הזקורות ובטנו העדינה של דראקו. דראקו ילל והארי התחרפן מזה. הוא השתדל מאד למנוע מדראקו את המידע הזה, אבל להילחם בעוררות המינית שלו כשדראקו רועד תחתיו היה קשה יותר, בלתי אפשרי יותר מלהילחם בקללת אימפריוס.

דראקו הושיט את ידו, תפס את הארי ומשך אותו צמוד לגופו, מצץ את צווארו ושרט את גבו של הארי. באותו רגע קרו שני דברים: שיימוס ודין אל החדר, והארי הפסיד בקרב על גופו. הארי קפץ מעל דראקו ונשכב לידו עם הבטן על המיטה, קובר את ראשו ולחייו הסמוקות בתוך כרית. הוא היה מבועת, לא משיימוס ודין אלא מהמקרה שקרה הרגע. הוא התפלל שהוא קפץ מעל דראקו לפני שהבלונדי חש שמשהו לא כשורה. הוא הגניב מבט אל דראקו, שנראה אדיש לחלוטין ושולט במצב. הוא נשף בהקלה- אם דראקו היה מרגיש במשהו, הוא לא היה נראה רגוע ונינוח כל כך, נכון? הוא היה לפחות צועק על הארי, או לועג לו, או קורא לו סוטה או משהו בסגנון. במקום זאת, הבלונדי נתן בדין ובשיימוס מבט זועם.

"אתם הגריפינדורים לא יודעים לדפוק בדלת?" דין גלגל את עיניו ושיימוס פשוט בהה בהארי.

"לא בדלת לחדר שלנו. חוץ מזה, באנו להגיד לכם שעכשיו כיבוי אורות, אז אולי כדאי שמאלפוי יחזור לשטח של סלית'רין." דראקו נאנח בכבדות, אך קם מהמיטה, הרים את חולצתו ולבש אותה, מכפתר בדיוק מספיק מהכפתורים שנחוצים כדי להיחשב לבוש. הוא פנה ללכת.

"חכה, דראקו, אני אלווה אותך," הארי סוף סוף השיג שליטה על גופו, ונעמד לחפש את חולצתו. שיימוס צייץ ופתח את פיו לדבר.

"אף מילה, פיניגן, או שאני אקלל אותך עד השבוע הבא," נשף דראקו. שיימוס לא נרתע, אבל הוא סגר את פיו, ולא הוריד את עיניו מהארי. הארי הסמיק קלות ולבש במהירות את חולצתו, והוא ודראקו ירדו לחדר המועדון ויצאו דרך הדיוקן בעודם סופגים מבטים רבים משאר הגריפינדורים. הארי חשב שהם כנראה נראו ממוזמזים כיאות, אבל לא ממש היה לו אכפת. הוא ודראקו יצאו החוצה והוא סגר את הדלת אחריהם.

"אז..."  פתח הארי, עדיין לא רגוע במקצת. הוא לא היה בטוח אם דראקו הרגיש במשהו קודם, אבל אם כן הארי כנראה יצטרך להסביר. אבל דראקו נראה אדיש לחלוטין והארי נאנח בהקלה.

"ובכן, פוטר, עכשיו שהסתובבתי עם חברייך הגריפינדורים שכוחי האל, אני חושב שאתה חייב לי אחר צהריים עם הסלית'רינים. אני אזדקק ללא מעט רשעות בכדי להפוך את הנזק הזה של היום בצהריים. משחקי מוגלגים? באמת?"

הארי נד בראשו. "אתה כזה סנוב, מאלפוי. אתה יודע את זה, נכון?"

"אני סנוב? זה אירוני קצת, במיוחד ממישהו שהשכיב אותי על ברכיו היום מול כל חדר המועדון של גריפינדור," הארי גיחך לעברו, והיה מאד ברור שהוא אינו מצטער על זה כלל. "ברור לך שאני הולך להתנקם בך על התרגיל הקטן הזה, נכון?"

"אתה רק מדבר, מאלפוי, אני לא פוחד ממך."

"רק אל תגיד שלא הזהרתי אותך. לילה טוב, הארי," דראקו החל להתקדם חזרה לכיוון השטח של סלית'רין.

"לילה טוב, דראקו." הארי התבונן בו כשהלך, ואז חזר בשמחה למגדל גריפינדור, סמוך ובטוח שהתאונה הקטנה שקרתה מוקדם יותר עברה בלי שדראקו שם לב אליה.

הוא לא יכול היה לטעות יותר.

דראקו שם לב להכל.

הפרק הקודם