לילי וג'יימס לעולמי עולמים

השבוע עבר כמעט באותה מהירות; לילי וג'יימס חמקו בכל הזדמנות שיכלו. בבוקר שבת לילי השכימה להתעורר, בכדי לפגוש את ג'יימס. כשחזרה לחדרה פעם נוספת, השעה הייתה קצת לאחר אחת- עשרה בבוקר. היא לא צפתה שמישהו יהיה ער בשעה כזו, אז היא נכנסה על קצות אצבעותיה לחדר ונשכבה על מיטתה. היא שכבה שם וחשבה על ג'יימס, כשקול הפריע למחשבותיה. לילי התיישרה על מיטתה, הקול הגיע מהשירותים. היא שמעה זאת עוד פעם, יותר חזק ממקודם. מישהו הקיא. היא קמה והלכה בשקט לדלת השירותים ופתחה אותה בזהירות. היא הציצה מהסדק ונבהלה לראות שם את מישל מקיאה לאסלה. היא רצה אל חברתה.

"מישל? מישל, את בסדר?" לילי שאלה בהלם; מישל קפצה ונגבה את פיה, היא רצה לכיור ושטפה את פניה. "מישל?" היא שאלה פעם נוספת. היא עמדה כרגע מאחורי חברתה. מישל הסתכלה במראה, ולאחר מכן הביטה בלילי וחייכה.

"אני בסדר, לילי. פשוט אכלתי יותר מידי שוקולד אתמול." היא משכה בכתפיה. לילי לא האמינה לה: 1) מישל לא יכולה לשקר לה, 2) מישל לא אכלה שוקולד. היא הביטה בחברתה פעם נוספת. "אני בסדר." מישל הסתובבה אחורה בכדי לצאת, אך לילי חסמה את מעברה.

"את לא בסדר." לילי אמרה בזמן שמחשבה מהירה חצתה בראשה. "את לא... בולמית, נכון?" היא שאלה בזהירות, מישל חייכה.

"אל תהיי טיפשה." היא אמרה.

"אם את לא בולמית, אז מה לא בסדר?" לילי שאלה במהירות. מישל ניסתה להתחמק פעם נוספת אך לילי תפסה את זרועה והביטה אל עיניה. היא ניסתה להימנע ממפגש העיניים אבל לא יכלה. היא לא יכלה להתגבר על זה; עיניה הירוקות של לילי נראו כל כך מבטיחות.

"אני... בהריון." מישל אמרה, מסתכלת מטה. עיניה של לילי נפערו בתדהמה, והיא שחררה את זרועה.

"את – את בטוחה?" היא שאלה; מישל הנהנה.

"זה מאחר." מישל השיבה מתיישבת על קצה האמבטיה.

"אולי זה אירוע חריג. בכמה זה מאחר?" לילי שאלה ומישל הביטה על הרצפה.

"שלושה שבועות." היא אמרה בשקט, ועיניה של לילי נפערו בתדהמה פעם נוספת.

"אבל – אבל אמרת לי לא מזמן שאת..."

"אני מצטערת, שיקרתי. פשוט לא ידעתי מה לומר." מישל הניחה את ראשה על ידיה, לילי הביטה בחברתה; היא נראתה כל כך חסרת אונים ולחוצה. לילי הלכה לעברה וחיבקה אותה.

"את בטוחה? כלומר, עשית בדיקה או משהו?" לילי שאלה בנוחיות; מישל הביטה בה ונענעה את ראשה בשלילה. "ובכן, אז אנחנו נלך להוגסמיד ונשיג אחת." לילי אמרה, ומישל חיבקה אותה. היא לקחה את מישל חזרה למיטתה וירדה לכיוון חדר המועדון. כמעט אף אחד לא היה ער מלבד כמה תלמידי שנה שנייה. היא הלכה אל חדרי הבנים, ונקשה על דלת חדרי הבנים של השנה השביעית.

"מ'תם ר-רוצים?" קול הגיע מבפנים. לילי דפקה בחוזקה על הדלת. קולות צעדים נשמעו. הדלת נפתחה ופיטר עמד שם, לובש סט של פיג'מת קווידיץ'. לילי ניסתה שלא לצחוק. היא נכנסה אל תוך החדר ופיטר סגר את הדלת מאחוריה, ג'יימס שכב על מיטתו ושוחח עם סיריוס שהיה גם כן על מיטתו ולבש רק תחתוני בוקסר; רמוס בדיוק יצא מהשירותים. לילי הביטה סביבה, זה היה בדיוק כמו חדר הבנות, מלבד שהוא היה הרבה יותר מבולגן.

"ומדוע זכינו בביקור המאוד לא צפוי הזה?" סיריוס חייך.

"אנחנו יכולים לדבר?" היא שאלה בפשטות לג'יימס. הוא הביט בה עם גבתו מורמת, הנהן בראשו ונעמד.

"אל תעסיקי אותו הרבה זמן, לילי. יש לנו אימון בקרוב, ואנחנו יודעים כמה אתן, הבנות, אוהבות לדבר." סיריוס צחק. ג'יימס, שהחזיק את הקואפל בידיו, זרק אותו על סיריוס; הכדור החטיא, אבל סיריוס הבין את הנקודה ושתק. ג'יימס יצא עם לילי מהחדר. הם ירדו לחדר המועדון והתיישבו בפינה שלא יוכלו להישמע.

"מה קרה?" הוא שאל כשדאגה בקולו.

"אני צריכה לשאול ממך את הגלימה והמפה." לילי אמרה.

"למה?" הוא שאל.

"מישל ואני צריכות ללכת להוגסמיד." היא הביטה ברצפה.

"למה?" הוא שאל פעם נוספת.

"תראה, ג'יימס, אני לא יכולה לספר לך. לא עכשיו בכל מקרה." לילי אמרה במהירות. ג'יימס הביט בעיניה והבין שזה חייב להיות חשוב אם היא לא מספרת לו. "זה בסדר?" היא שאלה.

"כן, כמובן שזה בסדר. זה חייב להיות חשוב." ג'יימס אמר.

"תודה." היא אמרה בכנות, הוא חייך אליה. לאחר כחצי שעה לילי ומישל עמדו במעבר הסודי בדרכן להוגסמיד. מישל ידעה על המפה וגלימת ההעלמות כבר הרבה זמן, ולא נדהמה לראותן. מה שהדהים אותה היה שג'יימס נתן ללילי לקחת אותן.

"איך השגת את זה? אני מנסה כבר שנים אבל הוא בחיים לא נתן לי את זה." מישל אמרה בזמן שהלכו.

"הוא חייב לי טובה." לילי שיקרה. הם המשיכו ללכת בשקט; לבסוף לילי השמיעה את השאלה שעלתה בראשה.

"מישל, אל תכעסי עלי ששאלתי, אבל מי האבא?" היא שאלה. מישל הביטה בקרקע ולא ענתה. לילי הבינה את הנקודה ולא דחפה את הנושא יותר. הן לא דיברו עד שהגיעו לקצה המעבר. באיטיות הן דחפו את הדלת המכסה את המעבר, שהובילה לפונדק שלושת המטאטאים. הן יצאו מהפאב והלכו לכיוון הבית מרקחת שהיה בסוף הרחוב. מישל ולילי נכנסו והביטו סביב. הן עצרו ברגע שראו דמות מוכרת; מדאם פומפרי; אחות הבית ספר עמדה בפינה וחיטטה בקופסאות שהיו על מדף תחתון. לילי ומישל התחבאו מאחורי אחד מהמדפים הגדולים עד שהיא עזבה. הן לא הבינו איפה הן עמדו עד שהיא הלכה אל מחוץ לחנות.

"זה היה קל." לילי העירה. מישל התחילה להילחץ ברגע שראתה את ערכת בדיקת ההיריון שעמדה על המדף. לילי הבחינה בכך; היא אספה את ערכת הבדיקה, ושתיהן הלכו אל כיוון הדלפק. לילי נשמה בכבדות ככל שהתקרבו. הגברת הזקנה מאחורי הדלפק נתנה בה מבט, לילי דחפה את הערכה לתוך התיק; היא יצאה מחוץ לחנות מהר ככל שיכלה. מישל עמדה בחוץ, מחכה ללילי. הן הלכו חזרה אל פונדק שלושת המטאטאים.

באותו הזמן, ג'יימס היה על המטאטא שלו, צופה במשחק שמלפניו. למען האמת, הוא בקושי צפה בו, הוא היה עסוק בלחשוב על ג'ינג'ית מוכרת. סיריוס, שהיה החובט, הבחין שג'יימס בהה בחלל וזרק את המרביצן לכיוונו, שפיספס אותו רק בסנטימטרים ספורים; ג'יימס כלל לא שם לב. סיריוס עף לצידו ומשך במטאטאו, ג'יימס כמעט שאיבד את שיווי משקלו.

"למה זה היה?!" ג'יימס שאל בכעס.

"בסך הכל רציתי שתרד חזרה אל כדור- הארץ." סיריוס צחק. ג'יימס גלגל את עיניו. "על מה אתה חושב?" סיריוס חייך.

"לא עניינך." הוא חייך; סיריוס גלגל עיניו.

"רוצה ללכת להוגסמיד אחרי האימון?" הוא שאל.

"אי אפשר." ג'יימס ענה.

"למה?" סיריוס שאל גבתו מורמת.

"לילי ומישל לקחו את המפה והגלימה." ג'יימס אמר.

"למה יש להן את זה?" סיריוס שאל עם מעט כעס בקולו.

"בגלל שאני חייב לילי טובה." ג'יימס שיקר.

"למה?" סיריוס שאל בעצבים.

"היא תפסה אותי עם המפה והגלימה ואיימה להביא את זה לדמבלדור אבל התחננתי אליה שלא. אז ככה שאני קצת חייב לה." הוא אמר.

"הו. למה היא רוצה את זה?" סיריוס שאל.

"היא ומישל הלכו להוגסמיד." ג'יימס אמר. "זה חייב להיות מאוד חשוב, זה מה שלילי רצתה הבוקר."

"למה מישל לא באה לבקש את זה?" סיריוס טען.

"לא יודע, היא בטח חשבה שאני לא אתן לה בגלל שהיא מתחננת לזה כבר שנים." ג'יימס אמר. "אתה יודע, מישל לא מתנהגת כרגיל בזמן האחרון." הוא אמר במחשבה. סיריוס היה מאוד שקט. "אני תוהה מה הולך איתה. אני מקווה שאף אחד לא התעסק איתה. אני יהרוג אותו אם הוא פגע בה, היא בדיוק כמו אחות בשבילי." ג'יימס אמר; סיריוס הביט ברגליו, מישל הייתה חשובה גם לו, אבל לא כמו שג'יימס התכוון, הוא הרגיש משהו... שונה איתה.

לאחר כמה זמן, ג'יימס החליט לסיים את האימון מוקדם מן הרגיל. אף אחד לא היה מרוכז, כולל הוא עצמו. ג'יימס וסיריוס הלכו בטירה לכיוון חדר המועדון כשהם ראו את לילי ומישל הולכות במסדרון לכיווניהם. לילי הביטה בו לשנייה קצרה, נתנה לו חיוך קטן, ונעצרה.

"אני אתן לך הכל מאוחר יותר, בסדר?" היא שאלה, מביטה בעיניו. ג'יימס הנהן.

"כנראה שאני אהיה בחדר המועדון." ג'יימס השיב; לילי חייכה אל שניהם ואז הלכה.

מישל לא הביטה בסיריוס, אך סיריוס הביט בה הולכת. משהו היה לא בסדר והוא קיווה שזה לא מה שהוא חשב שזה. לילי הנחתה את מישל לכיוון שירותי המדריכים כך שהפרטיות תובטח להן. הן עברו בחור של התמונה; השירותים היו מאוד מרווחים, היו וילונות אדומים מסביב לחלונות והיה מטובע עליהם בתולות ים. היא סגרה את הדלת אחרי מישל ונעלה אותה; היא הניחה את השקית בקצה, והוציאה את הבדיקה ממנה. היא קראה את ההוראות והביטה במישל.

"מה אני צריכה לעשות?" מישל שאלה בעצבנות.

"כל מה שאת צריכה זה לעשות זה להשתין על המקל הזה." לילי אמרה מושיטה לה את הקופסא.

"אוי, זה מגעיל." היא אמרה מכווצת אפה.

"אל תדאגי בקשר לזה, פשוט לכי." לילי דחפה אותה לתוך התא. מישל עצרה.

"אבל אני לא צריכה ללכת לשירותים." היא אמרה; לילי גלגלה עיניה ולקחה כוס שהייתה ליד הכיור.

"אקוואיינדו." הכוס התמלאה עד הסוף. לילי הושיטה אותה למישל, ששתתה את הכל במהירות. לאחר חמש כוסות, מישל רצה אל תוך התא, בעוד לילי מנסה לעצור את צחוקה. היא התיישבה על הכיסא שהיה ליד הקיר. היא לקחה את מפת הקונדסאים מתוך התיק, ג'יימס הראה לה איך זה עובד לפני הרבה זמן. המפה התפשטה על כל הדף, לילי הביטה על הנקודות הנעות שעל המפה; עיניה נפלו על נקודה שעמדה ליד האולם כניסה. ליד הנקודה היה כתוב ג'יימס פוטר. לילי חייכה לעצמה עד שראתה עוד נקודה שנעה לכיוונו- קרי בל. לילי נאנחה. היא שנאה את ההרגשה הקנאית שג'יימס היה ליד בת אחרת, במיוחד ליד סלת'רינית. שתי הנקודות נהיו אחת; עיניה של לילי התרחבו, ואז היא הבחינה בשם אחר לידם, סוורוס סנייפ. היא הניחה שזה היה רק חיבוק, ולא משהו רצינו כמו נשיקה. היא לפחות ניסתה לא לנשק את ג'ורדן מול ג'יימס, אבל זה לא תמיד היה קל. היא פשוט רצתה לזרוק את ג'ורדן לעזאזל ולספר לכל העולם עליה ועל ג'יימס, אבל היא ידעה שהיא לא יכולה...


לילי ישבה במכונית של ג'יימס. הוא אסף אותה באותו הערב בשביל ללכת לקולנוע. כשהסרט הסתיים, ג'יימס ולילי נסעו נסיעה קצרה לפני שלילי הייתה צריכה לחזור לביתה. היא שכבה על חלק גופו העליון של ג'יימס, והוא הביט בשמיים דרך הגג הנפתח של מכוניתו. היא הרגישה כל כך נכון להיות בזרועותיו, היא הרגישה בטוחה שם. היו רק שני מקומות שהיא אי פעם הרגישה בטוחה, וזה היה בהוגוורטס ובזרועותיו.

"ג'יימס?" לילי שאלה בפתאומיות.

"כן?" הוא ענה ונישק את ראשה.

"אני רוצה להיפרד ממנו." לילי אמרה את זה במהירות; ג'יימס חשב שהיא אמרה משהו אחר. הוא התיישב, כמעט מעיף אותה ממנו, והביט בעיניה.

"את רוצה להיפרד? למה?" הוא שאל בקול שבור. לילי הביטה בו וצחקה.

"לא ממך, אידיוט!" היא צחקה. ג'יימס נאנח בהקלה וחיבק את לילי חזק. "אני רוצה לגמור עם ג'ורדן." היא אמרה לתוך כתפו.

"למה?" הוא שאל.

"זה לא ברור? אני רוצה לספר לכולם עלינו."

"לילי גם אני רוצה לספר לכולם עלינו, אבל זה לא הזמן הנכון." הוא אמר.

"יש משהו שאתה לא מספר לי." לילי אמרה גבתה מורמת. הוא נאנח וידע שלא יכול לשמור על זה לעד בסוד.

"אם את גומרת איתו ואנחנו מגלים לכולם, אני אהיה מחוסל. אבא שלי לא יכול להרשות לעצמו שאני אופיע בכל עיתון, במיוחד בגלל שהבחירות מתקרבות." ג'יימס אמר, עיניו מתחננות אליה.

"אני מבינה. במיוחד בגלל שאביך מתחרה באביו של ג'ורדן. זה יכול לגרום למשפחה שלך להיראות ממש רע." היא אמרה, נשענת על חזהו. כמה דקות עברו מלפני שמישהו מהם דיבר שוב.

"זה פשוט שאני לא רוצה לראות אותך עם בנות אחרות." לילי אמרה לבסוף.

"בדיוק כמו שאני לא רוצה לראות אותך עם ג'ורדן." ג'יימס אמר. "זה יהיה קשה ליל, אבל זה יהיה שווה בסוף." ג'יימס נישק את ראשה.

לילי הביטה פעם נוספת בנייר. ג'יימס היה כרגע באולם עם הקונדסאים. היא הביטה מעלה בזמן שמישל יצאה מהתא; לילי הביטה לתוך עיניה של חברה ויכלה לראות את הפחד. היא נעמדה וחיבקה את חברתה, היא נזקקה לכל העידוד שהיא יכלה לתת. הן חיכו עוד מספר דקות, ולילי הביטה במישל פעם נוספת.

"אני חושבת שזה הזמן." לילי אמרה.

"אני לא יכולה לראות." מישל אמרה. "תעשי את זה את." לילי נעמדה ונכנסה לתוך התא. היא הרימה את הערכה והביטה בה. היו שם שלושה פרצופים של תינוק. לילי הלכה חזרה עם זה.

"מה זה אמור לומר?" מישל שאלה. לילי הביטה בחברתה.

"שאת... בהיריון." היא אמרה; מישל התיישבה חזרה והפילה את ראשה לידיה.

"לילי מה אני עומדת לעשות?! אני לא יכולה להביא ילד משלי. אני צריכה לחשוב גם על העתיד שלי." מישל יבבה. לילי התיישבה לצידה והניחה יד מסביב לכתפה.

"הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה לספר לאבא." היא אמרה בשקט. מישל הביטה למעלה וניגבה את פניה.

"את צודקת, לילי. זה צריך למחוק את החיוך הטיפשי מהפנים שלו-" היא נעמדה. "-הוא הזה שאמר שאנחנו לא צריכים אמצעי מניעה." היא החלה לכעוס. "ובכן אני מקווה שהוא שמח עכשיו!" היא צעקה כשדמעות זעם יצאו מעיניה. לילי נעמדה וחיבקה אותה. מישל הידקה את זרועותיה והחלה לבכות ללא שליטה. לאחר חמש דקות מישל שחררה את לילי, ונגבה את עיניה.

"עדיף שאני אלך לספר לו. זה עכשיו או לעולם לא." היא שטפה את פניה בכיור.

"את רוצה שאני אבוא?"

"זה יהיה עדיף עם אני אעשה את זה לבד. תאחלי לי בהצלחה." היא אמרה מלפני שפתחה את דלת השירותים ויצאה.

"בהצלחה." לילי לחשה כשהדלת נסגרה. היא התיישבה בחזרה על הכיסא. חברתה הטובה ביותר עומדת להיות אמא. היא הייתה בשוק; היא הביטה בערכת ההריון פעם נוספת וקראה מחדש את ההוראות. עיניה נפערו בתדהמה. לילי טעתה, שלוש תינוקות אומר ש-

"מישל לא בהריון!" לילי נעמדה. היא חטפה את תיקה זרקה את הערכה פנימה ורצה לחפש את מישל.


באותו הזמן מישל הלכה לאולם הגדול. הוגשה שם ארוחת הצהריים, והמקום היה עמוס בתלמידים. עיניה היו אדומות ולחייה לחות. לא היה אכפת לה איך היא נראית. היא נכנסה פנימה; היא ידעה שאנשים מסתכלים, אבל התעלמה מהם. היא איתרה את סיריוס יושב עם חבריו וכמה בנות שנראו נרגשות מסביב לארבעת הבנים. סיריוס הפסיק לדבר ברגע שמישל התקרבה לחבורה, השאר הפסיקו לדבר כשמישל נעצרה לידם.

"את בסדר?" רמוס שאל מודאג. מישל לא השיבה; היא הביטה בסיריוס.

"אנחנו צריכים לדבר." היא אמרה לו. סיריוס נעמד והנהן בראשו, בלי להוסיף מילה מיותרת הם יצאו מהאולם ביחד, כשהקונדסאים והבנות מביטים בהם.

"מה קרה?" סיריוס שאל אותה בכניסה לאולם.

"לא פה. אנחנו צריכים מקום באמת פרטי." מישל אמרה.

"בטח. בואי לפה." הוא אמר, מנחה אותה לגרם מדרגות.

באותו הזמן, לילי רצה למטה בגרם מדרגות אחר לאולם הגדול. כשהגיעה לדלת היא הביטה סביב; מישל לא נראתה בשום מקום. לילי הלכה אל ג'יימס.

"ראית את מישל?" לילי שאלה במהירות, הוא הביט עליה.

"כן היא הרגע עזבה עם-" ג'יימס התחיל.

"לאן היא הלכה?" היא שאלה.

"שם, החוצה, עם-" ג'יימס נחתך פעם נוספת.

"היא לא שם יותר. לאיפה לעזאזל היא יכלה ללכת?" לילי אמרה, ג'יימס נעמד.

"אני חושב שאני יודע לאן." הוא אמר, מוביל אותה מחוץ לאולם.

באותו הזמן מישל וסיריוס נכנסו לחדר קטן שהיה מוחבא. הייתה שם ספה ואח קטן. סיריוס הושיב את מישל על הספה והתיישב לידה.

"מה קרה?" הוא שאל, מקווה שזה לא מה שהוא חשב. מישל הביטה על הקרקע, לאחר מכן הרימה את ראשה ולקחה נשימה עמוקה.

"אני בהיריון." היא אמרה. סיריוס לא ידע מה לומר. אחרי דקה מישל שברה את הדממה, "ובכן, תגיד משהו."

"א-א-אני לא י-יודע מה לומר." סיריוס גמגם. "את בטוחה?" הוא הביט בה.

"כמובן שאני בטוחה! אני אישה! אני יודעת מה עובר בגוף שלי!" מישל נעמדה בזמן שצעקה.

"תירגעי, בסדר. אני פשוט מוודא." סיריוס נעמד. היו מספר רגעי שקט.

"תראה, לא ציפיתי שאתה תיקח אחריות או משהו. פשוט חשבתי שכדאי שתדע." היא אמרה בשקט וסיריוס הביט בה.

"מה? מישל, אני עומד להיות שם בשבילך, לא משנה מה." סיריוס הניח ידו על זרועה. מישל הביטה בו וחייכה.

"אתה בטוח?" היא שאלה.

"כמובן. את נושאת את הבן שלי, עד כמה שזה מפחיד, ואני עומד להיות כאן בשבילך." סיריוס חייך אליה ולאחר משך אותה לחיבוק חזק. לפתע הדלת נפתח ולילי וג'יימס נכנסו.

"סיריוס!" לילי אמרה בתדהמה. "אתה! אתה ה-"

"את יודעת?" סיריוס שאל, ולילי הנהנה.

"יודעת מה?" ג'יימס שאל בבלבול.

"שאני בהיריון." מישל אמרה. עיניו של ג'יימס כמעט נפלו מחוריהם. הוא הביט בסיריוס ואז במישל.

"ובכן, למען האמת..." לילי התחילה ומישל הביטה בה.

"מה זה?" היא שאלה.

"את לא בהיריון." לילי אמרה במהירות.

"הו תודה לאל!" מישל וסיריוס התיישבו על הספה.

"את מבינה, בטעות קראתי את זה לא נכון. שלושה תינוקות אומר שאת לא בהריון." לילי חייכה בחולשה.

"אני עומדת להרוג אותך." היא אמרה. "אבל אני אוהבת אותך יותר מדי." מישל חייכה לדבריה.

"אני אוהבת אותך גם, אני מצטערת שהעברתי אותך בכל זה." לילי אמרה מתיישבת ליד מישל. ג'יימס עדיין נראה מאוד מזועזע וסיריוס הניח את ראשו בידיו.

"לילי, אם אני לא בהיריון, מה יכול להיות לא בסדר? אני מתכוונת, זה בחיים לא היה מאחר כל- כך." מישל שאלה, סיריוס הביט אל מישל, כך גם ג'יימס. שניהם נראו מאוד מעונינים.

"אולי זה פשוט קצת חורג." לילי אמרה.

"אני מקווה. למרות שאני חייבת לומר שאני די שמחה לא לקבל. אני יכולה להיות שמחה לזמן מה." מישל חייכה.

"את שמחה? הנה משהו שמתרחש רבות." סיריוס אמר בציניות, מישל סטרה לו בזרועו ונעמדה.

"אני חושבת שזה דורש חגיגה." מישל חייכה. "מי מעיז להשתכר?" היא חייכה, סיריוס נעמד.

"אני." הוא אמר.

"אתה תמיד רוצה להשתכר." היא אמרה בזמן שיצאו מהחדר.

"כן, אבל את אוהבת אותי." הוא אמר.

"היית מת." מישל החזירה וגלגלה את עיניה. לילי וג'יימס צפו בהם עוזבים. הם היו כמעט באותו מצב שגרתי וישן. ג'יימס סגר את הדלת מאחוריהם וחייך אל לילי בשעה שהתיישב לידה.

"זה היה מפחיד." הוא אמר.

"זה היה." לילי חייכה אליו, ג'יימס נשען בכדי לנשק אותה. לילי נשכבה בזרועותיו.

"ג'יימס, אתה מבין למה אני עדיין בתולה?" לילי שאלה.

"כן, ותודה לאל שאת עדיין כך. אם אני הייתי עובר מה שסיריוס בדיוק עבר הייתי משתגע, קרוב לוודאי מת." הוא חייך. היא הביטה בו ונישקה אותו על שפתיו.

"אני שמחה שאתה מבין." היא התיישבה, והסתכלה עליו. "נישקת היום את קרי?" לילי שאלה, לא בדיוק רוצה לדעת את התשובה.

"לא. רק חיבקתי אותה." ג'יימס אמר. לילי נאנחה; זה הקל עליה, זה היה רק חיבוק. "היא באה אלי ודיברנו ואז ראיתי את סנייפ שנראה מאוד לא מרוצה אז חיבקתי אותה. הייתי מנשק אותה אבל אז הייתי חושב עלייך." הוא חייך ונשען בכדי לנשק אותה קלילות.

באותו הלילה מישל הלכה לחגוג עם הקונדסאים. רמוס ופיטר לא ידעו למה היא שם אבל לא היה להם ממש אכפת בגלל שמישל נהנתה להיות שם. היא הייתה שמחה ושתויה. לילי לא הלכה בגלל שהיא הייתה צריכה להיות עם ג'ורדן; היא רצתה ללכת, אך ג'יימס אמר לה שזה לא היה כזה כיף בלעדיה. הוא גם סיפר לה שמיליון פעמים הוא היה צריך להפריד בין מישל לסיריוס, אבל לתדהמתה של לילי הם לא רבו, הם התמזמזו.

"אני לא רוצה לחזור על התאונה שקרתה היום." ג'יימס אמר להם. הם נפרדו, אך לאחר כמה דקות הוא מצא אותם מתנשקים בפינה אחרת. לאחר כמה ימים מישל קיבלה את המחזור שלה, היא הייתה מאוד שמחה בקשר לזה, כמו לילי.

הפרק הקודם		הפרק הבא