האיש במסיכת הנוצות הכחולה

הכל היה חשוך.

ושקט.

בעיקר חשוך. לא היה אפשר לראות דבר מבעד לאפלה.
האיש במסיכה הכחולה ניסה לנוע. משהו מנע בעדו.
הוא בכלל לא היה בטוח שהמסיכה שלו עליו, וזה ערער את ביטחונו - על אף שידע שהוא עדיין תחת לחש שינוי מראה ששם על עצמו לפני שיצא.

יצא לאן?

לנשוך מישהו, הוא היה בטוח בזה. הוא היה בדרכו לנשוך את מר ד. ליטן. אם כך, איפה הוא?

הוא ניסה לדלות ממוחו עוד פרטים, להוציא מתת המודע את זכרונותיו של הזאב, המתמוססים כחלום.

דמות מטושטשת של עמוד - אדם, וודאי - עלתה לנגד עיניו. העמוד - כלומר, האדם - איים עליו במקל. מקל דק - שרביט.

הדבר הבא שכר היה שחור.

המסקנה המתבקשת היא שניסה לתקוף מישהו ושותק, ועכשיו הוא כלוא. הוא לא העלה על דעתו שגילו את תכניותיו האמיתיות.

ובכן, הוא בלא ספק שמח על שהוא שנזהר להיות תחת לחש שינוי צורה שימנע ממי שלא יהיה לזהות אותו. נשאר רק לקוות שהלחש יחזיק מעמד עד שיצליח לברוח.

והוא יצליח.

הוא ניסה למצמץ, והמשהו הפריע לו. באמת, עד כדי כך הם חוסמים בעדו? הוא ניער את ראשו - את זה הוא הצליח לעשות - ומשהו נפל על פניו.

לפתע הכל הואר באור מעומעם.

הוא מצמץ בהפתעה.

אז המסיכה הבלתי מסודרת היא שחסמה את האור.

האור בקע ממנורת לילי לא גדולה, שהוצבה על יד מיטה פשוטה מתחת לחלון שתריסיו סגורים.

ברצינות? כלאו אותו בחדר שינה?

ועוד עם חלון. כן, הוא יצליח לברוח בקלות.

הוא רק צריך קודם כך להצליח לזוז.

* * *

לילי וסיריוס ישבו זה מול זה ליד השולחן במטבח, והביטו זה בעיניו של זה מעל לכוסות מעלות האדים שלהם. בחדרו של סיריוס היה הטר - או אחד מחבריו - כבול בקסם.

"נעשה את זה?" לחשה לילי.

"אנחנו חייבים," השיב סיריוס ברצינות לא אופיינית.

"ואולי…" לילי השפילה את מבטה לכוס שלה.

"לא," קטע אותה סיריוס. "התחלנו. ואנחנו נגמור את זה."

לילי הנהנה. "אז ביחד."

"בספירה לשלוש. אחת - שתיים - שלוש."

הם רוקנו את כוסותיהם באחת.

סיריוס השתעל. "וואו, התה הזה באמת מגעיל."

"לפחות גמרנו עם זה," אמרה לילי בהקלה.

"הגיע הזמן לחקור את הטיפוס הנחמד שכלוא בחדר שלי," אמר סיריוס.

"טוב, לא יכלנו לכלוא אותו בחדר עבודה, שאתה התעקשת שיהיה החדר שלי," מלמלה לילי.

סיריוס חייך. "זה עומד להיות כיף."

* * *

החדר היה חשוך כמעט, האור מעומעם. דמות יחידה שכבה על הרצפה כמעט בלי תזוזה.

היה שקט. דבר לא קרה, עד שנפתחה הדלת.

אור פתאומי הציף את החדר, ודמות אדם, שחורה, מפחידה, נכנסה פנימה.

"התעוררת," אמר קול בהרואיות.

האיש השוכב על הרצפה נע, נרתע, אולי בפחד. אולי בהפתעה.

"אנחנו יודעים מי אתה," אמר הקול באיום.

האיש על הרצפה גיחך, כמעט.

"אתה מפקפק בנו. אתה עומד בראש ארגון שמטרתו לנטרל או להעניש כל מי שחוקק או בעל פוטנציאל לחוקק חוק שפוגע בך."

עיניו של הדמות על הרצפה התרחבו מבעד למסיכה.

"תפסנו שלושה מאנשיך," הוא המשיך. "קווין, אם תדבר אולי תקל את גורל כולכם."

האיש שתק, וחיוך זדוני כמעט איים לעקם את שפתיו.

הפרק הקודם		הפרק הבא