אני לא דמבלדור. אז מי לעזאזל?

ואו כמה זמן לא כתבתי פרק לפאנפיק הזה.

אמ תבים. אין לי כח אפילו לוותר לרולינג, כאילו אישה, מה הבעיות שלך כתבתי כבר איזה 6 פרקים ובכולם יש ויתור זכויות, אז עכשיו לא יהיה ויתור זכויות, מי מת? אה? לא, אל תספרי על סבא שלך. זה היה שאלה רטורית.

הוא חייך. הוא מתחיל לחבב את הציפור הזאת. וגם האישה הזאת מתחילה להיות סבבה לגמרי. נראה לו.

הוא הרשה לעצמו להביט בה נלחמת עוד רגע אחד ואז הניף את ידו והצטרף ללחימה, החיוך עלה על פניו לאט לאט, הקרב הזה היה כמעט קל, קריאת קרב "אני הרגתי את מופסה!" נפלטה מפיו כשהוא הסתער על שלושה הילאים. מאיפה המשפט הזה נמצא אצלו במוח?

הוא נעצר לרגע ונשען על הקיר , מנגב את הזיעה ממצחו ומתנשף כשצעקת ורסיאדו! אחרונה נשמעה והילאי אחרון נפל בחבטה על ארון מפורק.

האישה המוזרה נשענה על הקיר לצדו. "תודה" הוא לחש "מצטער על מקודם, עוד לא ברור לי מי נגד מי במשחק הזה"

"זה בסדר" היא חייכה קלות, עוד מתנשמת "אתה יכול לקרוא לי הרמיוני גריינג'ר"

"השם הזה מוכר לי" הוא אמר בכיווץ מצח. "השם שלך הוא הארי פוטר" היא הוסיפה כשהוא בהה בה לרגע.

הוא כיווץ את מצחו חזק יותר "עכשיו יהיה זמן טוב להסביר לי מה הולך כאן"

"בסדר" היא נאנחה "רק נעוף מפה קודם" והצביעה על כתפו הימנית.

הוא הופתע לגלות את פוקס נמצא שם, הוא לא שם לב. אני איתך עד הסוף, חבר. הוא שמע את קולו העדין במוחו.

הוא התהלך ברחבי הבקתה מצד לצד בועט בחפצים ישנים אקראיים, הרמיוני יושבת על ערימת קרשים שבורים שלמיטב זכרונו היו פעם ספסל שהוא הרס לפני שעה קלה.

"אני לא מבין" הוא אמר שוב, מוטרד לחלוטין "אז מה אנחנו עושים? בורחים? אין לנו איזה משימה? אנחנו סתם נחיה במחתרת בגוף של הזקנים האלה עד שהם ימותו?"

"הארי אנח –" היא התחילה לומר ברכות , אבל הוא נעצר במקומו וקטע אותה "בבקשה תפסיקי לקרוא לי הארי, אין לי לא את הגוף שלו ולא את התודעה שלו. אין לי שום קשר להארי שאת מכירה" הוא עצר לרגע וחשב "קראי לי ג'ק ספארו"

חיוך קל עלה על פניה "אתה יודע שזה דמות של שודד ים מסרט מוגלגי?"

הוא משך בכתפיו.

זה לא היה נכון. אבל הוא שתק. הוא היה הקוסם העוצמתי ביותר שקיים. וכמו שאמר מישהו חכם, שהוא לא זוכר את שמו 'עם כח גדול, באה אחריות גדולה'.

וולדמורט. אתם צריכים להביס את וולדמורט. הוא שמע בראשו לפתע.

"אה" הוא פנה אל הרמיוני "מה את יודעת על וולדמורט?"

היא כיווצה את עיניה בחשד "למה אתה שואל?"

"פוקס אמר לי הרגע שאנחנו צריכים לכסח את הבחורצ'יק , אז אני מקווה שזה לא קשה מדי"

"אתה מסוגל לדבר עם פוקס?" עיניה נפערו בהערצה ואז הצטמצמו חזרה והיא פלטה בצווחה "לא קשה מדי?! הוא קוסם האופל הנורא ביותר אי פעם! אפילו דמבלדור  האמיתי לא הצליח להביס אותו כבר חמש עשרה שנה!"

הוא הניח יד על כתפה ואמר בקול יציב "אוקיי, תרגעי ותסבירי לי בדיוק מי זה הוולדמורט הזה"

"זה שאין לנקוב בשמו!" היא תקנה אותו בעוד צווחה חלושה, ואז לקחה נשימה ארוכה והתחילה להסביר.

ג'ק- הארי לשעבר גירד בפדחתו "אז אם הבנתי נכון" הוא אמר בקול מתקשה להבין "יש איזה אידיוט עם שלוש מאות לוחמים טרוריסטים והם בייסיקלי שולטים במדינה הזאת?"

הרמיוני רק בהתה בו והנהנה.

"אה..." הוא אמר בהשתאות "אני לא מבין בזה, אבל ממה שאני זוכר בתור מוגל, היה לנו צבא, ומשטרה ו- מה לעזאזל? אין להם פה צבא? איך שלוש מאות טרוריסטים שולטים על כל המדינה?"

הרמיוני נראתה לפתע מוטרדת "אני – האמת שמעולם לא חשבתי על זה..."

הוא עצם את עיניו ביאוש כלשהו "אני מתחיל להבין מה הבעיה של המדינה הזאת."

"אז..." היא מלמלה "אנחנו עומדים לעשות משהו?"

"חוץ מלהחיל חוק גיוס חובה, להקים צבא נורמלי, ולפרק לוולדמורט את הצורה?" הוא משך בכתפיו "לא יודע... אפשר ליסוע לגלידה"

היא הרימה גבה "ואיך אתה מתכוון לעשות את זה?"

חיוך קטן עלה על פניו "תכירי את שר הקסמים הבא"

ואולי, אולי הוא רק דמיין. אבל הוא ראה את פוקס מחייך. בגאווה.

הפרק הקודם		הפרק הבא