מציאות ודימיון - העלאה מחדש

הקללה פיספסה את פרד.
"מה המשחק שלך?" שאל מארק. "תביא את הספר ותגמור עם זה!"
סקורפיו חשב מעט, ואז כיוון את שרביטו על העיתון, וקרא:
"פריפטוס קראביו!"
העיתון חזר להיראות כספר, וסקורפיו הוסיף:
"ג'מיניו!"
עותק נוסף של הספר נחת על מיטתו.
"הנה לך," אמר סקורפיו בחיוך זחוח, ותוך כדי כך השליך את הספר על מארק.

***

רגני ירד לארכיון משרד הקסמים, כשבידו מסמך המתיר לו לקחת את כל הפרטים הקיימים על המכשפה ששמה "ריטה סקיטר."
בלי לומר דבר הוא הגיש את המסמך לשומר, וזה קרא אותו בעיון.
כשראה השומר שאין בעיה במסמך, פנה אל לוח מקשים שניצב לייד דלת הארכיון, והסתיר אותו בגופו. השומר הקיש קוד, והדלת התפוגגה ונעלמה.
"אציו מידע על ריטה סקיטר!" קרא רגני.
חבילת דפים התעופפה לידיו. הוא מלמל תודה רבה ופנה בחזרה למשרד של ג'יני. הוא הספיק לראות את השומר רוכן על לוח המקשים, וידע שבעוד מספר רגעים הדלת תופיע שוב, ותדאג ששום דף לא יצא אל מחוץ לגבולות הארכיון.
"הנה, גברתי," אמר רגני, והניח את חבילת הדפים על שולחנה של ג'יני.
"הרגע קיבלתי דיווח על אנימאגוס שסיים את הכשרתו", אמרה ג'יני. "הוא מחכה ב'בית אני-מאג' שתסדר את כל הרישומים. ולאחר מכן תבדוק את מפתח המעבר שאותר על גשר ברוקדייל. אחרי כן תחזור לכאן כדי לקבל משימות נוספות".
רגני שלף את שרביטו, הסתובב במקומו ונעלם.
ג'יני סיימה לכתוב את הדו"ח על ראלי דאג'ל שהתעתקה ללא רישיון, ועברה לדפים של ריטה סקיטר. היא ביקשה מרגני את הדפים בשביל הכתובת, אך במחשבה שנייה החליטה לקרוא את כל המידע בדפים.
"ריטה סקיטר נולדה ב25 באוגוסט 1954 להווארד וג'ייורדה-קוניה סקיטר בהנגלטון הגדולה...
...
...
...
...כתבת מפורסמת המוכרת בכתבותיה המשמיצות. לרוב נושאי הכתבה, או הביוגרפיה, הם אוכל מוות - כל פעם קורבן אחר. היא מתגוררת בהנגלטון הקטנה ברחוב ג'ורדן מספר 23. רווקה".
ג'יני לקחה עט נוצה, טבלה אותו בקסת הדיו והחלה לכתוב מכתב.
"לכבוד: גברת ריטה סקיטר, רחוב ג'ורדן 23, הנגלטון הקטנה.

הנדון: ביקור עובד משרד הקסמים בביתך.

ביום חמישי הבא יבקר עובד משרד הקסמים בביתך בסביבות השעה 11:30, עקב התאה על הפרה חמורה של חוקי הקוסמים הבינלאומיים.
עלייך לדאוג שבשעה זו תמצאי בביתך.
                                                                                                                            בכבוד רב,
                                                                                                                                 ג'יני פוטר,
                                                                                                                                     ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם".
ג'יני קשרה את המכתב לרגלו של ינשוף חום מגושם, ושלחה אותו לדרכו.

***

כעבור כחצי שעה נכנס רגני למשרד, כשבידו האחת כדורגל משובח, ואילו ידו השנייה היה טופס אותו מילאה האנימאגית החדשה.
"תניח את הטופס על השולחן", אמרה ג'יני, שבדיוק שלחה ינשופית אל הוגוורטס עם פרטים על השיעור הראשון בהתעתקות (שיתקיים בעוד כחודש). "ומה הכדור הזה?"
"זה", התנשף רגני, "מפתח המעבר מברוקדייל. זה פשוט מרושע - מישהו כישף אותו לא לפי זמנים, אלא לפי מגע; כשמישהו נוגע בו, המפתח מעביר אותו לאיזה מקום נטוש, ולאחר רבע דקה הכדור חוזר לברוקדייל, ומשאיר את המוגל המסכן, שבסה"כ רצה לזכות בכדור חדש, תקוע על איזה צוק בלי אפשרות לחזור.
היו שם כחמישה עשר ילדים - התעתקתי עם כולם למקום הקרוב ביותר לגשר שאליו מותר להתעתק.
אוף...
להסביר להם מה לעשות...
לשנות את הזכרונות של כולם...
להחזיר אותךם לגשר...
לבטל את הכישוף המסובך שהוטל על הכדור...
זה עייף אותי לגמרי. אני גמור!".
"את הכדור תביא למחלקה למניעת שימוש לרעה בחפצי המוגלים", אמרה ג'יני. "אחרי כן אתה משוחרר לרבע שעה".
רגני הודה לה ויצא.
ג'יני פנתה להסתכל על הטופס, וזעקת הפתעה נתמלטה מפיה - האיום על ריטה סקיטר נגמר. מעכשיו, כל עוד זה במסגרת החוק היא יכולה לשות מה שהיא רוצה.
ריטה היתה האנימאגית ה"חדשה".

***

מירטל המייללת ישבה על אחת האסלות וחשבה על המוות, דבר שעשתה לעיתים קרובות, יחסית (כמעט כל פעם שלא היה לה תירוץ לבכות).
הדלת נפתחה באיטיות, וראש הציץ פנימה בחשש. הדמות גילתה את מירטל, ונרתעה לאחור בבהלה. כנראה שלאחר מספר רגעים היא החליטה שאין לה מה להפסיד, כי היא עברה את הדלת.
רק עכשיו מירטל שמה לב לכך שהדמות איננה בת. היא עמדה להודיע לנכנס שהוא הגיע לשירותי הבנות ולדרוש ממנו לעזוב את המקום, אך היא שמה לב לעובדה מעניינת, ואמרה:
"היי, אתה כל כך דומה לאבא שלך! אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שהוא נכנס לאן, הוא... בעצם, מי אמר שאתה הבן שלו? זה היה אבא שלך, נכון?"
לנכנס לא היה מושג על מה מירטל מדברת - אבא שלו לא היה נכנס לשירותים של בנות, אלא אם כן היתה סיבה מיוחדת לכך, ואביו מעולם לא גילה את מה שהוא חשף היום, בכך הוא היה בטוח.
"כדאי לך להתרחק מכאן", סיננה הדמות בארסיות שאיננה אופינית לה. "ולא יועיל לך לצעוק - כולם ישנים".
טון הדיבור הבהיל את מירטל, והיא טסה החוצה בצרחות עלבון.
"שלב א בוצע בהצלחה", חשבה הדמות לעצמה. "ועכשיו לשלב ב".
הדמות פנתה לכיורים והחלה לבדוק אותם.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא