החיים שאחרי- הארי פוטר

הארי צעד אל המבנה באיטיות. הרוח שרקה וגרמה לשרכים לנוע סביבו, מלטפות ומתעטפות על גופו.

הוא הגיע לדלת, והיסס; אולי כשהדלת תיפתח כל הבית ייפול? אולי כדאי בכלל להסתובב ולהתעתק?...

מה אתה, פחדן?! קרא קול בראשו לא. ענה הארי לקול.

לבסוף פתח את הדלת, ולהפתעתו הבית לא נפל. כנראה היה מחוזק בקסמים.

ברגע שפתח את ביתו הופיע מולו שלט שאמר; 'ברוך שובך, הארי, בנינו הקטן' בכתב היד של אמו.

הוא סוף סוף בבית.

"אתה יודע כעת. אתה יודע על ההקרבה של הוריך."  אמר האור הכחלחל והחיוור.

"כן" לחש הארי, בקול מהוסס.

" אתה כעת מבין. אתה מבין את מה שהם עשו הארי? אתה יודע שזה היה לטובה, הארי?" הארי הנהן. הקול שלו היה נשבר לו היה מדבר. למקום הזה היה מטען רגשי עצום בשבילו.

הוא התרחק מן הקול, אל עבר תמונה מאובקת ישנה  שזכוכיתה סדוקה, פלא שלא נשברה. בתמונה היה תינוק בן לא יותר משנה ושני הוריו המחבקים.

בתמונה, התינוק צחק. התפוצץ ממש מאושר בזרועות אמו ואביו המחבקים.

לאמא נזלה דמעה בודדה על לחייה שיובשה מיד על ידי האב, שחזר להתבונן חסר אונים מול הקסם של בנו.

הארי הקטן תפס את אצבעתה של אמו בעזרת ידו הקטנטנה ואמר; 'אמ-אה'

לילי נישה את הארי הקטן ונשקה לג'יימס, ואף שנראה כאילו לא היה זה אפשרי, החיבוק התהדק יותר.

הארי רתח מרגשותיו; מצד אחד שמח על חזרתו לבית שבו היה אמור לגדול, אך מצד שני כאב לו לחשוב על הוריו.

הארי התפרץ מזעם וכאב, והחל בוכה

"למה?!" שאג הארי בכל הכוח מעבר דמעות. "למה לעזאזל הבאת אותי לפה?! בשביל לראות כמה שזה כואב?! אולי בשביל להראות לי את מה שוולדמורט חיסל, לא!  השמיד! החריב!"

"לא הארי," אמר האור הכחלחל לאחר מספר דקות של גידופים מצד הארי

"הבאתי אותך, כדי לספר לך על המשימה האחרונה שלך מדמבלדור."

הפרק הקודם		הפרק הבא