פרסי גקסון, שה"ה, ה"פ נפגשים

נ.מ סופי פוסטר

אז מסתבר שאני וחברים שלי צריכים ללכת ללמוד קסמים, כדי לשמור שאיזה ילד שצריך להציל את עולם הקוסמים כדי שלא ייפגע מאיזה קוסם  מרושע. וזה בזמן שסיעת יש לנו את הנסתרים... אבל מר פורק לא השאיר ברירות. אני באמת לא מבינה מה הקטע, רגע אחד הם אומרים שאני לא הבובה שלהם וברגע האחר הם מכריחים אותי ללכת למקום זר לחלוטין ולהסתיר את הזהות שלי. אבל לפחות זה יהיה עם חברים שלי, כולם הסכימו שזה כנראה יהיה יותר כיף מאשר להשאר ולהילחם בנסתרים, אז זהלא כל כך נורא.

אנחנו אמורים להתארח איפה שהוא בעולם הקוסמים, עד שהלימודים יתחילו. יש עוד כמה, אני חושבת ש6 נערים ונערות שיגיעו, והם יתארחו באותו המקום, אז לא נהיה החדשים היחידים. ארזנו כבר ועוד מעט נפגוש את המנהל. האמת, לא נעים לי מאדליין וגריידי, אני מדאיגה אותם כל הזמן, ועכשיו לא ניפגש כנראה במשך שנה שלמה!

בכל מקרה, אני עוד הפעם ישתמש בתרמיל הסגול. יש לו משמעות בשבילי לכל מני עזיבות, החל ממתי שבאתי לערים האבודות, ועד שהלכתי לברבור השחור. אני לא צריכה להביא כל כך הרבה, הכל הם אמרו שיביאו לנו, אז אנחנו צריכים רק כמה בגדים, ודברים פרטיים. בכל מקרה נביט מקשר כדי שנוכל לשוחח עם הבית, וליתר ביטחון גם קצת כלי נשק כמו ממזג וכוכבי הטלה גובלינים, וגם כמה סכינים ופגיונות, כי אולי יעקבו עלינו כמה כאלו שלא כל כך רצויים, אולי, אבל רק אולי, הנסתרים.

הלכתי לאוורגלן לאסוף את פיץ וביאנה, שכבדו אותי בעוגשמלו מושלמת! (ה.כ אני ישלח את המתכון בפרק הבא. זה מתכון ששאנון כתבה, יש לה גם מתכונים לפיצוציות ועוד, תגידו אם אתם רוצים שאני ישלח) "הבנתי שאתם הולכים לערים האסורות, אבל יותר מזה פיץ וביאנה לא הסכימו לספר לי" אולדן אמר, והעיף מבטים זועפים לעבר ילדיו. "אני רק רוצה שתיזהרו, ובהזדמנות הראשונהה תדווחו לנו. אבל הכל בסדר כרגע, ואני בטוח שאם יקרה משהו תספרו. נכון??" "ברור אבא, אבל באמת, עכשיו אנחנו צריכים לזוז" אמרה ביאנה. "המשכנו לעבר החנות המטורפת של אבא של דקס (ה.כ שכחתי את השם, אם משהו נזכר אני אשמח שתשלחו בתגובות). דקס כבר היה מוכן וארוז, וניסה לברוח מהמקום בטענה שהתאומים רודפים אחריו עם הפסל המכוער של סערה (ה.כ מצטערת, שוב שכחתי את השם..). אספנו גם את טאם, לין וקיף. לאחר מכן הלכנו בחזרה לבית שלי, שם כבר מר פורקל חיכה  עם איש מבוגר, שבבירור לא היה אלף. אולי  היו לו עיניים כחולות וחודרות, אבל היו לו גם קמטים, מה שאין לאלפים. "מי זה?" שידרתי למר פורקל. "אלבוס (מלא שמות) דמבלדור,מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות" האמת, הוא נראה מרשים ותומך. אבל המחשבות שלו היו ממש רעשניות, מיהרתי לחסום אותם, ונגעתי במצחי, שלא יכאב לי הראש. פיתאום הבנתי שעכשיו אני יצטרך כל פעם לחסום את המחשבות הרועשות. בכל מקרה, בחלקיק השניה שעברה, ושכן שמעתי את מחשבותיו,  הוא חשב על נער, פרסי גקסון. אבל זה בכלל לא הגיוני. למה שאלבוס, או דמבלדור, או המנהל, או איך שהוא לא רוצה שיקראו לו, יחשוב על בן דוד שלי, אלא אם כן... יכול להיות שפרסי הוא קוסם?

הפרק הקודם		הפרק הבא