סיריוס רמוס וג'יימס

נקודת מבט ג'יימס

אזזזזזז כן יש לנו עכשיו שיעור התגוננות עם פרופסור מנגלוק ( הערה מהכותבת, זה סתם השם הראשון שעלה לי חח. מי עוד אוהב את ajr??) ואני רמוס וסיריוס מתכננים מתיחה נוספת לסוור מאוס אבל עזבו את זה. קבענו לצאת בכל רגע לכיתה, או הינה רמוס "רמוס איפה סיריוס?" שאלתי אותו "עדיין ישן כי מישהו פה לא העיר אותו!" "אוי נוו" נזכרתי שאני היחיד שהצליח להעיר את סיריוס אז חזרתי לחדר שלנו והערתי אותו "למה כזה חשוב לך להגיע בזמן לשיעור של מנגלוק?" שאל אותי רמוס "אה זה סוד" עניתי "הי! ממתי אתה שומר ממני סודות?!" צרח עלי סיריוס "מאז שבא לי" עניתי לו בקול מתגרה "טוב עזבו את זה אני רוצה להגיע לפני שמנגלוק מגיע" אמרתי בציפייה, רמוס משך בכתפיו והלכנו לכיתה.

בכיתה כפי שחשבתי לילי היתה, הו העיניים הירוקות היפות שלה השיער החלק הפנים היפות. ניערתי את ראשי כדי לצאת המחשבות ולעשות את זה לפני שמנגלוק מגיע ניגשתי אל לילי, סוור מאוס היה לידה, כמובן 😓 " מה אתה עושה כאן פוטר?" הוא שאל אותי בקול כעוס אבל התעלמתי ממנו ואז אמרתי את זה "לילי, את רוצה לצאת איתי?" אמרתי בקול מתחננן והושטתי את ידי כלפיה, אני חושב שאני כל כך הסמקתי שנראית כמו עגבנייה אבל היא רק הזיזה את ידי ואמרה "היית מת!" כן ככה היא ענתה לי בכזאת גסות אז לא יכולתי לוותר ועניתי לה "הייתי מת לפני עשרים שנה" סיריוס גיחך מאחורייך "אז תחזור עשרים שנה בזמן ותראה אם הסכמתי!" היא צרחה עלי והיא וסוור מאוס (שלא נשם מרוב צחוק) הלכו משם, ניגשתי לרמוס וסיריוס בראש מורכן ונפש פגועה "אני מצטער ג'יימס היינו צריכים לבוא לעזור לך שם" אמר רמוס מסתכל על הרצפה " מצטער אחי, אבל יאללה אחת דחתה אותך אז תעבור להבאה" אמר סיריוס רואים שהוא לא הבין כמה זה כואב "תגיד למנגלוק שאני חולה" אמרתי לו וברחתי מהכיתה עם דמעות בעיניי.

הלכתי לחדר שלנו נפלתי על המיטה ונתתי לדמעות לזלוג, חשבתי על המבט הנגעל בעיניה על המילים שלה כלפי, היה נראה שאם הייתי מת בשבילה היא פשוט היתה מפנה אלי את גבה והולכת. אז ככה מרגישים שדוחים אותך.

לא הלכתי לשאר השיעורים מרוב עצב ודיכאון אפילו לארוחות לא הלכתי ואני אך פעם לא מפספס ארוחה, תשאלו את סיריוס. כשסיריוס ורמוס חזרו לחדר כבר התייבשו הדמעות אבל נשארו קווים רטובים על לחיי אני כל כך פגוע שלא אכפת לי ליפול ממגדל האסטרונומיה, "באמת ג'יימס זה כבר מוגזם" אמר לי סיריוס " אז דחו אותך מה קרה יש עוד הרבה בנות רק שהן היו שמחות להיות איתך" "איך אתה היית מרגיש אם אליסון הייתה דוחה אתך ככה!?" צרחתי עליו בקול חנוק מדמעות העומדות לשוב , לא אכפת לו חשבתי לעצמי "או כן לא חשבתי על זה ככה" אמר סיריוס ובקולו היה ערבוב של התנצלות פחד ומבוכה "אני מצטער" "אז מה אתה מתכוון לעשות?" שאל אותי רמוס בעצב והושיט לי כריך, כנראה מארחות הערב "אני לא יודע" עניתי בקול מתוסכל, אבל ידעתי שיום יבוא והיא תהיה שלי גם אם זה יקח מאה שנה, "אנחנו יכולים לעזור לך איכשהו?" שאל רמוס "רק אם אפשר עוד משהו קטן ממש פצפון מהארוחה אולי איזו צפדע שוקולד או משהו אחר" רק עצם העובדה שהוא מנסה לעזור לי שיפרה קצת את מצב הרוח שלי "אע אז כשהוא רוצה אוכל אתה מביא לו ולי לא?!" שאל סיריוס "אני מביא לו אוכל כי הוא חווה שיברון לב! אתה מבקש אוכל רק כי אתה עייף מכדי לקום!" אמר רמוס.

סיריוס זרק עליו כרית והוא החזיר לו אותה בפרצוף, סיריוס ניסה לפגוע בו אבל רמוס התכופף והכרית פגעה לי בראש. זאת היתה החרזת מלחמה 

תפסתי את הכרית שלי שהתחלתי בהתקפה פגעתי בחזה של רמוס ובתחת של סיריוס סיריוס הסתובב, הוא קלט מה קורה כאן הוא תפס את הכרית והתחיל לתקוף.

שמעתי את רמוס ממלמל משהו שנשמע כמו "אני מתחיל להצטער על הבחירות שלי בחיים" אז פגעתי בו עם הכרית תוך שניה, אפילו לא הספקתי למצמץ הוא הסתער עלי ועל סיריוס, ברחנו מהחדר הצרחות בזמן שהוא עוקב אחרינו "מהר ג'יימס הוא כמעט כאן, למה היית צריך לפגוע בו?!" "שכחתי שהוא נהיה צלף טוב כל כך שזה נורא כשהוא כועס!" הם עצרו מאחורי האח להסדיר את הנשימה והסתכלו לצדדים לראות שרמוס לא בסביבה "ואוו איזה מזל סיריוס, סיריוס מה זה המבט הזה? אוי לא הוא מאחוריי נכון?" סיריוס הינהן וברח בריצה. "איה!!!" צרחתי את נשמתי עם פגיעת הכרית בתחת שלי "רמוס תפסיק יא חנון זה כואב!" "אני חנון? אוקיי משהו פה דורש עוד אחת קטנה" הוא אמר במבט מרושע לכאורה "לא! חכה אני מצטער רמוס אוקיי סליחה שקראתי לך חנון רק תפסיק" אמרתי מתחנן שיפסיק, "נו טוב, אני גם ככה רוצה לתת קצת לסיריוס" הוא אמר "אבל סיריוס לא עשה לך כלום אז למה?" שאלתי "אה כי הוא העתיק ממני את השיעורים לתולדות הקסם" גיחכתי בשקט ונסיתי לברוח הכי מהר שאני יכול אחרי הכל אני עדיין עצוב מ"התקרית הקטנה" שקרתה לי עם אוונס.

כולם עוד יראו שהיא תהיה שלי ורק שלי!

ועם המחשבה הזאת הלכתי לישון שמח מהעובדה שסיריוס מקבל מכות מהכרית של רמוס ועצוב מהעובדה ש.. טוב אתם יודעים.

 אז עדכנתי והרסתי את הסוף של הפרק כי פתאום יצאה לי מין מוזה 

אז הפרק לא רק השתנה אלא גם התארך! מקווה שתהאבו את השינוי

יצא ארוך משציפיתי אבל מי לא אוהב פרקים ארוכים

טוב מקווה שאהבתם תגובות בונות? אני לא העלתי מלא זמן כי לא היה לי רעיונות

שוב: תגובות בונות?

קרדיט ענקי ל- minepik

הפרק הקודם		הפרק הבא