כל פיסה ממך (הארי וג׳יני)

חלפו שבועות והארי עדיין לא הצליח להוציא את הקול הקטן מראשו. בכל פעם שהוא ראה את ג'יני 'הקול אמר אתה מאבד אותה' או 'היא לא בליגה שלך' או ' אתה יודע שהיא יכולה להשיג מישהו יותר טוב ממך' והארי לא יכל להפסיק לחשוב על זה, בעיקר כי זה כנראה היה נכון.

ג'יני הייתה חכמה, מצחיקה, חכמה ויפהפייה. היא יכלה להשיג מישהו טוב יותר מדין... מישהו יותר טוב ממנו. אם לדבר בכנות - הארי רק רצה שהיא תהיה מאושרת, והיא היא תוכל להיות מאושרת עם הארי הביא עימו בעיה לכל מקום אשר הלך? איך היא תוכל להיות מאושרת אם הארי סיכן את חייה כדי להציל את העולם? זו בדיוק הבעיה. ג'יני לא הפכה את עולמו לטוב יותר - היא הייתה עולמו.

הארי נאנח והמשיך ללכת לכיוון המעונות של גריפינדור. השבועות האחרונים היה גרועים מספיק בגללה ותוסיפו את העובדה ש..טוב... הוא הדרדר בלימודים. ממש. הוא לא יכל להתמקד אפילו בקיראת פסקה ארורה אחת. הארי חלץ את נעליו והתמוטט על מיטתו, נותן לעפעפיו הכבדים להיסגר.

הארי ישב ליד מדרגות המחילה, הוא הסתכל על הנעליים שלו עד ששמע את ג'יני מתיישבת לידו ומחבקת אותו בחוזקה. הוא חיבק אותה בחזרה ושאף את הריח המתוק שלה. מין שילוב של פרחים ותותים.

פתאום הוא הרגיש את הגוף של ג'יני נופל לזרועותיו - כאילו איו לה יותר עצמות או כאילו הוא לא מחזיקה את עצמה יותר או כאילו היא... עיניו של הארי התרחבו והוא השפיל מבטו לג'יני רק כדי לראות את הדבר הנורא ביותר שהוא יכל רק לדמיין. היה כתם דם ענק בבטנה ועיניה היה פקוחות באימה. הארי בדק אם יש לה דופק וכשהוא לא מצא אחד הוא התחיל לצרוח והקול בראשו התגבר יותר ויותר...

הארי קפץ ממיטתו, נושם בכבדות. הידיים שלו רעדו והוא יכל להרגיש את הזיעה הקרה יורדת מצווארו. רק חלום. ר...רק חלום, הוא אמר לעצמו אינספור פעמים בזמן שהוא העביר את ידיו על שיערו הלוך ושוב. אבל... מה אם זה לא היה רק חלום? מה אם ג'ין - הוא לא הספיק לסיים את המשפט כי הוא כבר רץ לחדר המועדון, איפה שהוא ידע שג'יני כנראה נמצאת, קוראת ספר.

הוא כמעט ריחף מעל החדר כשהוא ראה ראש אדום. הוא התקרב וראה את הפנים המנומנמות של ג'יני, שפקחו את עיניהן באיטיות. 

"ה...הארי? מה אתה-"

הארי קטע אותה, מחבק אותה בחוזקה, לא מתכנן לתת לה ללכת, עד שהוא נזכר בחלום. 

כל מי שאהבת אי פעם... אשמתך המלאה, אמר הקול בראש והארי התרחק מג'יני, מובך. זה היה נכון. הוא הביא עימו בעיה לכל מקום אשר הלך. בעיה ומוות.

***

ג'יני הסתכלה עליו עם הרגשה מוזרה. הוא פתאום התרחק ממנה והתיישב בשקט לידה, אבל ג'יני הכירה אותו כל כך טוב שהיא פשוט ידעה במאת האחוזים שהארי האשים את עצמו במשהו ברגע זה.

"הארי אתה רועד!", ג'יני חצי צעקה-לחשה. היא כיסתה אותו בשמיכה ונתנה לו לשכב על הספה.

"חלום רע?", היא שאלה ברכות, והארי רק הנהן.

"אני.. כדאי שאלך ג'ין", הוא אמר וניסה לקום. אבל ג'יני לקחה את הכתפיים שלו ומשכה אותו למטה. 

"הארי, זה בסדר. האמת הסיוטים יחזרו אני פה. אני תמיד אהיה פה", היא אמרה, מלטפת את הלחי שלו.

"את תמיד תהיי פה?", הוא שאל, כמו ילד קטן ששואל את אימו אם היא תישאר כל הלילה כדי להגן עליו.

"תמיד", היא אמרה "בוא לפה", היא חיבקה אותו בחוזקה ושכבה איתו על הספה, כשהראש שלו על החזה שלה. הוא כבר נשם ברוגע ולא רעד, אבל היא לא הפסיקה להחזיק אותו, לוחשת מילים מרגיעות לאוזנו. לאט לאט היא נירדמה והיא מיקמה את הראש של הארי אל מתחת סנטרה, מחזיקה אותו כדי שלא ייפול.

***

הארי מצא את עצמו עטוף בזרועות הדקות של ג'יני. אפילו שחצי מרגליו היו מחוץ לספה הוא הרגיש בנוח, כאילו הוא הגיע הרגע הביתה. הארי עטף את ג'יני בזרועותיו שלו, בעדינות כי היא ישנה. ברגע הזה הארי שכח מהחלום, שכח את הבעיות, שכח את המוות. זאת הייתה פשוט ג'יני מחזיקה את הארי והארי מחזיק אותה. אלה היו פשוט שניהם עטופים אחד בשני. הארי פשוט עטף סביב זרועתיו את האישה שאהב.

הפרק הקודם		הפרק הבא