הלב של לילי

"וויזלי ווויזלי, אתם עוד קטינים. הי, דנגור! אה, בסדר. שתיכם, עופו מכאן מיד. להוגסמיד אפשר לצאת רק החל מהשנה השלישית."

לילי עברה על האישורים מהוגסמיד כשמידי פעם היא מציצה בשעון.

"ואתה... אחרון חביב... בסדר, קניאס. תהנה."

היא שיחררה את אחרון התלמידים והביטה שוב בבגדיה.

היא לבשה גלימה שחורה ומתחתיה חולצה לבנה בעלת שרוולים קצרים וחצאית שחורה צמודה קצרה.

"ועכשיו תורי", מילמלה לעצמה ויצאה מהשער.

"ג'יימס פוטר, הנה אני באה."

***

ג'יימס הביט בבבואתו במראה.

הוא לבש חולצה לבנה, מכנסי ג'ינס שחורים ועניבה,

ומעל זה גלימה שחורה.

"איך אני נראה?"

הוא שאל את סיריוס שעמד מאחוריו.

"נפלא, יקירתי," גיחך סיריוס. "כדאי שתצא."

"אין סיכוי להחליק את הדבר הזה?"

ג'יימס נאנח והסתכל שוב על שיערו הפרוע.

"אפילו לא קטן. חשבתי שאתה אוהב שזה פרוע?"

"אוהב, כן. אבל אוונס רוצה שינוי."

ג'יימס עזב את המראה.

"תאחל לי בהצלחה!"

"בהצלחה. תשבור רגל. או שניים."

סיריוס טפח על כתפו.

"יאללה, ביי."

ג'יימס יצא מין הבית והתעתק להוגסמיד.

לילי חיכתה לו בשלושת המטאטאים ודיברה עם רוזמריטה.

נראה היה שהיא כועסת על עצמה שהקדימה.

"היי, אוונס.", הוא נגע בכתפה, לבשר לה שהוא שם.

"אה, זה אתה, פוטר."

היא אמרה ומבלי לשים לב הוא העביר יד בשיערו.

"אה- סליחה.", הוא מילמל במהירות והוריד את היד.

מבלי יכולת לעצור את עצמה היא חייכה.

"טוב, כדאי שנמצא שולחן."

היא צעדה לעבר שולחן פנוי ליד זגוגית החלון.

הוא הלך מבעיקבותייה,

לא יכול להסיר את מבטו משערה היפהפה.

***

תגובותתת

כולל אמונה שהבטיחה שלמרות שהיא קראה היא תכתוב:)

!!

הפרק הקודם		הפרק הבא