אהבה בחיי האלפים

פרק 6:

אז, כיוון ועדיין לא היו מספיק רשומים ולא היה לי כוח לחכות, אז הנה הפרק החדש, וקחו בחשבון שהפרק בונוס עלול להתעכב עקב מחסום כתיבה קל.

תהנו!

נ.מ פיץ:

פיץ הסתובב ליד שולחן הכיבוד וסקר את האולם

.

הוא היה מקושט כולו בצבעי טורקיז, וקירותיו היו עשויים מעץ. 

התמונה של בני משפחת ואקר בלטה יותר מתמיד על רקע קיר העץ, שהיה מוקף בסרטים ורודים (הדבר היחיד באולם בצבע זה, כך סוכם בפשרה של פיץ וביאנה).

כשהשעון צילצל, נערות התחילו זורמות לאולם, כל אחת צבעונית וזוהרת יותר מהאחרת.

כולן היו לבושות שמלות קצרצרות בגווני תכלת, ורוד בהיר וסגול בהיר, מקושטות במיטב התכשיטים.

ביאנה צעדה לכיוון פיץ, לבושה שמלה כחולה בהירה עד הברכיים, מגחכת אליו.

''איך אני שמחה שעכשיו גם לי מותר להיות בטקס. אין דבר יותר מצחיק מהפרצוף שלך כשאתה סוקר בחרדה את כל הבנות האלה."

''אני לא חרדתי! זה פשוט..." "-אתה לא רואה עדיין את סופי." היא השלימה אותו.

''אני...'' הוא נאנח. ''נכון..."

אל האולם נכנסו, שלובות ידיים, שתי נערות יפהפיות, אחת לבושה שמלה כחולה כהה, אחת לבושה שמלה אדומה כהה שהדגישה את עיניה, שכשפיץ הסתכל עליהן לעומק הוא קלט שהן...

''סופי! לין!" ביאנה דילגה אליהן.

חומות.

פיץ הסמיק כשמבטה של סופי נתקל בשלו. 

הוא הסתכל בעיניה, וכמו תמיד חשב כמה הן יפות, חומות-זהובות נוצצות.

היא חייכה אליו חיוך ביישני, והוא חייך אליה חצי חיוך בחזרה.

הוא הסתובב לקחת פונץ', אבל הוא לא היה מרוכז.

הוא רק חשב על סופי.

על סופי אליזבת' פוסטר.

האהבה הראשונה שלו.

הנערה שהוא אהב מהרגע שהוא ראה אותה.

הנערה הצנועה, הרגישה, היפה, החכמה, האמיצה, הנועזת, הנערה שפיץ כל כך, כל כך, כל כך, כל כך אהב.

והוא הציב לעצמו מטרה.

הוא לא ייתן לה ללכת עוד פעם.

הוא יעשה כל מה שיידרש כדי להשיג אותה.

הוא לא יעשה את אותה טעות שהוא עשה פעם, וייתן לה לעזוב אותו.

הוא עשה טעות, והוא ייתקן אותה.

'סופי אליזבת' פוסטר,

את עוד תאהבי אותי.' הוא נשבע, הסתובב לאחור ושלח לסופי חיוך בוהק מתמיד.

הפרק הקודם		הפרק הבא