סיפור הקוואמים הישנים

נ.מ. לוני/ דרק

פלאשבק-

הייתי קטן, בדיוק נולדתי, הייתי מוזהב אדמדם, הייתי בצורת הקוואמי שלי, סביבי שכבה שרשרת חומה צמודה לצוואר שעליה תליון בצורת פיניקס עם אבני חן זהובות ואדומות, לידי שכבה עוד קוואמית, היא הייתה אפורה, ודומה יותר לזאב, סביבה הייתה גומיה אפורה עם אבני חן ירקרקות זורחות ועיטורי זאבים קטנים, לאט- לאט גם היא פקחה את עיניה, היינו במקדש המופלאים,

"לך נקרא סולה חמודה, ולך, לך נקרא לוני" אמרו האנשים שסביבנו והצביעו קודם על הקוואמית השנייה ואז עליי, הבנתי שלה קוראים סולה ולי לוני, חייכתי, הרגשתי מצוין, סולה, לעומתי, זעפה והתחילה לעופף והסתובבה במקדש, כל הנזירים השמיעו קולות התפעלות, ואילו כשאני המראתי והתעופפתי הם לא התייחסו אליי והמשיכו להביט בסולה, כך קרה גם עם הפעלולים, המעבר דרך חפצים דוממים, שאי אפשר לצלם אותנו ויכולת הדיבור שלנו, התייחסו אליי רק אחרי ששינינו צורה לחיות שלנו, סולה הייתה גורת זאבים חמודה אבל אני הייתי פיניקס גדול, זורח, יפהפה, מדהים ומרהיב והנזירים הביטו אליי בהערצה, מאז אותו היום כולם העריצו אותי ולא אהבו את סולה, שהייתה חצופה ומעט מרושעת, יום אחד היא זימנה סביב ידה זוהר שחור ונגעה בעץ מת שעברה לידו והעץ חזר לחיים, היא הצליחה גם לרפא את החולים, ליצור חפצים מהאוויר ולהחזיר לחיים את המתים וכולם עברו להעריץ אותה שוב, ואז יום אחד נגעתי בעץ והוא השחיר והתפורר, אחרי זה כולם ניסו להתרחק ממני, יום אחד פגע בסולה חץ כשדיברנו והצלחתי לרפא אותה, כולם החליטו להשמיד אותי כי אני עוצמתי מדי, צותתי להם דרך הקיר, כשהגיע היום להשמדה שלי סולה גילתה כוחות השמדה והגנה עליי, ואז השמידו את שנינו, אחרי אלפי שנים של המתנה נולדנו מחדש, אבל הפעם סולה התרחקי ממני.

סוף פלאשבק-

--------------------‐---------------------------

יצא לי די גרוע......

שלוש תגובות לפרק הבא (:

הפרק הקודם		הפרק הבא