היומן של ג׳ורג׳ ופרד

אני חייבת לומר תודה רבה מאוד על כל התגובות שעודדו אותי להמשיך!

אז כן- אני ממשיכה לפרק הבא!

והפרק הזה מוקדש לכל מי ששלח לי תגובות מעודדות בפרק הקודם!

והם- machar, ירחוני+, 0000, זאת אני, ואגוז פוקס כהנא.

תודה רבה ממש!

ש-לום קורות חיי!

היום קרה דבר רגוע ונחמד.

זה התחיל מזה שלי ג׳ורדן סיפר לנו על כמה מחוקי הוגוורטס.

היה דיי מעניין. אבל הכי מעניין- היה היער האסור.

היער האסור הוא יער (מן הסתם,) שאסור להכנס אליו (מן הסתם,) כי יש שם כל מני מפלצות וזאבי אדם ודברים נחמדים כאלה…

ומה עושים ג׳רג׳ ופורד כשאסור להם משהו? לא קשה… לא קשה… כמובן! עושים אותו!

יצאנו בדיוק בלילה, כי בדיוק את זה אסור לעשות, ונכנסנו את היער האסור.

ו… באמת, אני לא מבין מה היה נורא שם כל כך.

ראינו מין דינוזאור ענק, אבל גרמנו אותו בבלוני מים, ועכשיו הוא לא מעז להתקרב אלינו.

ואז ראינו עוד מין עץ מהלך מוזר, אבל תמיד אני וג׳ורג׳ חושבים מה הכי גרוע בשביל משהו. זה עוזר, תנסו.

אז בנינו בזריזות מין גרזן בלון מוזר ורצנו מולו.

טוב… לא קשה לנחש מה קרה. הוא לא בדיוק השתכנע.

אחרי שהצלחנו לברוח ולהסדיר את הנשימה, המשכנו לטייל.

ראינו עוד כמה מפלצות. מחלקם הצלחנו להפטר באמצעות כמה מכשירים שאתם לא רוצים לראות (רק מטיפונת הצלחנו להפטר) ומחלק הצלחנו לברוח, (מהרוב,) אבל לא במקרה של הארכיהזאור בלרנטיזאור.

הלכנו לאיטנו בתמימות, ואז ראינו יצור ענק מוזר.

״אוי לא!״ קרא ג׳ורג׳. ״זה ארכיהזאור בלרנטיזאור!״ 

מה…?

לשמחתי, הוא ידע להפטר ממה שזה לא יהיה. הוא פוצץ תפוז וכפפה וצעק: ״יחלרפטיזה קלורקנטוליטיזה!״

משום מה זה לא עבד…

הוא הושיט טופר ענק וחטף את ג׳ורג׳ מהקרקע.

״איכסה!״ נזף בו ג׳ורג׳. ״חשבת פעם לשטוף את הציפורניים?״

היצור תלה אותו הפוך, ראש למטה, בזמן שג׳ורג׳ מתלונן כל הדרך.

גם כשביקשתי בנימוס מהיצור, הוא לא הוריד את תאומי היקר.

״ארבלומה רע! אני אקרא לפרופסור דמבלדור!״ נשמעה צעקה.

היצור הוריד את ג׳ורג׳, נהם, והתרחק במהירות.

״פרסי!״ התנשפתי, ״איך עשית את זה?!״

הבעת פניו של אחי בן השלוש עשרה היתה חמורה. 

״פרופסור דמבלדור סיפר לי שהוא הכניע אותו פעם. היצור הזה הוא ארבלומה. חיה נדירה בהחלט. אבל תגידו לי- ואל תשקרו- למה נכנסתם ליער האסור?! במה זה עזר לכם???״

״כי-״ גמגם ג׳ורג׳. ״כיף…״

״כיף? כיף?!״ ירק פרסי. ״מה כיף? להכעיס את כולם? כמעט למות? מה כיף?״

לא היתה לנו תשובה.

פרסי הדביל והמעצבן נורא לקח אותנו חזרה להוגוורטס, ולמשרד של דמבלדור. (רשמתי לי בזיכרון שהססמא היא- גלידת אבוקדו), ועוד 2 דקות אני אצטרך ללכת למשרד של פילץ׳. לא! עונש נוראי!

אין לי זמן לכתוב, כי צריך לרצות את העונש, אבל ג׳ורג׳ יכתוב מחר מה היה העונש.

להתראות, קורות חיי!

ביי!

הפרק הקודם		הפרק הבא