כמה את אוהבת אותי מ-1 עד 10?

טוב אז... לא עדכנתי איזה שבוע, והסיפור כל כך מופרך שעדיף שאני לא אספר..

הפרק מוקדש לblue and red שהגיבה בפרק הקודם... מי שמגיב מקבל הקדשה בפרק הבא ><

הפרק שלכםםםם 3>

בבוקר, בלייז העיר את דראקו מוקדם, אפילו לפני שהשמש זרחה. "קדימה דראקו!" הוא אמר "צריך להתארגן!". דראקו הביט בבלייז, שכבר היה לבוש במדי סלית'רין, ועל שאר הבנים הישנים, והביט בבלייז בשאלה. "ל..למה הער..ת אות...תי?" פיהק, ובלייז גיחך בתשובה. "בשביל החברה שלך, דראקו. לא היית רוצה לאחר לפגישה שלכם, נכון?". דראקו זרק כרית על בלייז והביט בשעונו. "אתה פשוט פוץ קטן ומעצבן. עכשיו ארבע בבוקר?!?" הזדעק והביט בברונטי בתיעוב. בלייז צחקק ברשעות ופשט את מדי בית הספר במהירות, קופץ למיטה והתחיל לישון תוך פחות מדקה. "לעזאזל" רטן דראקו "הוא יודע שאני לא יכול לחזור לישון אחר כך!". הוא התיישב במיטתו ולקח את ספר השיקויים שלו. "אם אני כבר ער" מלמל "שלפחות יצא משהו מועיל מהעסק הזה. לומוס" לחש ואור נדלק בקצה שרביטו. הוא החל להכין את שיעורי הבית שלו, רוטן ונאנח עם כל שורה שכתב, נשבע להתנקם בחברו הטוב ביותר, אשר ישן כעת בשלווה במיטה הסמוכה לשלו.

בארוחת הבוקר, כל החבורה עלתה סוף סוף יחד, בעוד בלייז מספר להם על המתיחה ודראקו רוטן בתגובה לצחוקים, סוטר למרכוס על עורפו ומשלב את ידיו. הם פגשו את חמשת התלמידים בחיוך וכולם נראו שמחים לפגוש אותם, למעט דין תומאס, ששילב את ידיו בזעם ושתק כל הארוחה, חוץ משיחה קצרה עם הרמיוני על המבחנים הקרובים. "הוא ממש מנסה להתקרב אליה" לחש בלייז לדראקו "להיכנס לפעולה?". דראקו לכסן מבט לעבר צלחותיהם של האחרים. כולם נראו כאילו גמרו לאכול, למעט גויל, שטרף פרוסה עבה של עוגת שכבות. "כן" לחש ובלייז נעמד. "טוב, מאחר והיום יום שבת" פתח בנימה סמכותית וכל הפרצופים של החבורה הקטנה הופנו לעברו "החלטנו שנבלה קצת בחוץ. הבאנו כל מיני דברים מהוגסמיד, בואו נצא ונבחר מה לעשות, בסדר?" הוא חייך חיוך קטן לדראקו וכולם החלו לקום ממקומם. גויל נפרד בעצב מהעוגה הלא- גמורה והצטרף אליהם. כולם היו במצב רוח מרומם ופתחו את כל החבילות שהחבורה הביאה מהוגסמיד לאחרונה. בניגוד למה ששלישיית הזהב חשבה, הם לא היו היחידים שהכירו את המעברים הסודיים. מאחר והיה חם, כולם היו עם בגדים קצרים ושתו בירצפת בזמן משחק האמת או חובה הקסום שלהם, שגרם למרכוס לשפוך על עצמו דלי של צבע זהב, להת'ר (בת הזוג של דראקו) לרוץ במעגלים ולהתנהג כמו ארנב עד סוף המשחק, ועוד שלל דברים מטופשים שנערים בני 18 יכולים להמציא. לבסוף, בלייז הציע להתחיל מלחמת מים, בעזרת בלוני מים ורובי מים קסומים, עם כוונת משוכללת ויכולת למלא את עצמם מחדש. הם התחלקו לצוותים (בלייז היה אחראי על החלוקה, כך ש'יצא' שהרמיוני ודראקו יהיו חברי צוות, למורת רוחו של דין) והתחילו את המלחמה. כעבור שעה, כולם היו רטובים עד לשד עצמותיהם והם פשוט דיברו בחבורה. דראקו לקח את הרמיוני הצידה, כדי ששאר חברי הקבוצה לא ישמעו את דבריו. "הרמיוני" לחש "אני צריך את עזרתך". "בטח. במה?" שאלה, ודראקו הסביר לה על המתיחה של בלייז. "אני צריך שתעזרי לי למתוח את בלייז בחזרה. אבל משהו מדהים- שאף אחד לא ישכח". הרמיוני חייכה חיוך תמים מדי. "אני אקרא להארי וג'יני שיעזרו. ג'יני ירשה את המוח של פרד וג'ורג' למתיחות, ולהארי יש את גלימת ההיעלמות ועוד מפה שימושית. אני אכתוב לפרד וג'ורג' שישלחו לנו אספקה מהחנות. תפגוש אותנו הלילה מחוץ למטבחים". "הלילה?" שאל דראקו ההמום "איך לעזאזל תספיקי לארגן הכל עד הלילה?". כעת, לא היה ניתן לטעות בחיוך הזדוני שעל פניה של הרמיוני "תסמוך עליי" לחשה, ולאחר מכן הסתובבה לעבר החבורה, התיישבה ליד בלייז ופתחה בשיחה קלילה איתו. דראקו נשאר בצד ונענע בראשו בתדהמה. הוא ממש לא רוצה להתחלף עם בלייז כרגע.

טוב, אז... יצא לי קצר >< אבל ככה אתם יותר במתח, אז בסדר :) הפרק של המתיחה יהיה ארוך יותר! מבטיחההה! אני אעלה פרק מתי שאני אוכל...

בבקשה תגיבו, זה לא עולה לכם כסף וזה נותן לי המון מוטיבציה להמשיך לכתוב...

לאביו 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא