מאלף הדראקונים

בבוקר למחרת, הארי לבסוף התעורר, וגילה שהמעונות היו ריקים.

"באסה," הוא חשב לעצמו, מביט אל עבר השעון שליד מיטתו. הוא ישן יותר מידי וזה נראה כאילו הוא פספס את ארוחת הבוקר. מיותר לציין, שלקח לו זמן רב להירדם בלילה שעבר, לא מסוגל להוציא את התחושה המדהימה של לנשק את דראקו ממוחו. גם אחרי שהוא נרדם, החלומות שלו כולם התמקדו בסלית'ריני בלונדיני מסוים, והם לא היו מסוג החלומות שלרוב חולמים על האויבים-לשעבר שלכם.

הארי גנח, נזכר בסצנה מסוימת שכוללת את מאלפוי ואת השולחן בשלושת המטאטאים. הוא נדנד את ראשו, מנסה לנקות את מחשבותיו, אבל זה היה חסר ערך. בסדר, הארי, אתה חייב להשתלט על עצמך. הייתה לו כל כוונה לנצל כל הזדמנות למזמז את הסלית'ריני, אבל הוא ידע שאם הוא לא ישיג שליטה כלשהי על ההורמונים שלו הוא עלול לקחת את המזמוזים שלהם טיפה יותר מידי רחוק, שבמקרה כזה דראקו קרוב לוודאי יהרוג אותו.

הארי נאנח, והחליט להעביר את הבוקר בתעופה. לפחות אני יכול להשתמש באנרגיה הזאת. חוץ מזה, אני יכול לנסות לעוף עם העדשות החדשות שלי. הוא לקח את אש המחץ שלו ובגדים אקראיים שדראקו קנה לו יום לפני, והלך למגרש הקווידיץ', בכוונה לעבוד עד שדראקו יהיה הדבר הכי רחוק מהמחשבות שלו.

שעת ארוחת הצהריים הגיעה בהוגוורטס, ודראקו התעצבן מהעובדה שהוא מצא את עצמו מסתכל על דלתות האולם הגדול. הוא שכנע את עצמו שהוא לא באמת חיכה להארי, אלא רק עשה את עבודתו. כמובן שזה טבעי שמישהו יתהה איפה החבר שלו היה כל הבוקר?

הנשיקות מהיום שעבר עדין היו במוחו של דראקו, וכשהוא עצם את עיניו הוא כמעט יכל להרגיש את שפתיו של הארי על שלו. הזיכרון גרם לו לרצות למצוא את הארי ולדחוף אותו לקיר הקרוב, אבל דראקו שכנע את עצמו שלא, מאחר והוא (בהיותו מאלפוי והכול) אלוף בשליטה עצמית. הוא מעולם לא חשב שהקישורים שלו יהיו כל-כך נחוצים כדי למנוע ממנו לדפוק את האויב המושבע שלו. אני לא בטוח שלזה אבא שלי התכוון כשהוא לימד אותי שליטה-עצמית תמיד, הוא חשב. אבל אז שוב, זה היה טיפה מפחיד עד כמה הארי גרם לו להיות קרוב לאיבוד השליטה העצמית היקרה שלו.

לפחות בדרך הזאת אני זוכה למזמז אותו והוא חושב שזו רק הצגה אחת גדולה. הכול יהיה בסדר כל עוד הוא לא יודע שאני נהנה מזה.דראקו הקשיב לשיחה טיפשית בין קראב וגויל, כשפתאום נשמעו השתעלויות מופתעות מכל התלמידים סביבו, והוא מידית הסתכל אל הדלת של האולם הגדול.

הארי פוטר בדיוק נכנס פנימה, ופיו של דראקו נפל פתוח. דראקו הניח שהוא בדיוק חזר מתעופה, כי היה לו מסט של 'בדיוק התאמנתי' והשיער שלו עדין רטוב מהמקלחת. מכנסיים בצבע חאקי וחולצה ירוקה צמונה שהתאימה לעיניו באופן מושלם והראתה כל שריר שהיה בבטנו. בלי המשקפיים שלו, דראקו יכל לראות את הצבע של העיניים שלו משולחן סלית'רין.

כל האולם הגדול בהה בו, רבים מנסים לא להזיל ריר. הארי, שרק לקח בגדים אקראיים ולא טרח אפילו להסתכל במראה לפני שעזב את מלתחות הקווידיץ' והלך לאולם הגדול, היה חסר מושג שהוא נראה שונה. חוץ מזה, הוא כל-כך התרגל לכך שבוהים בו, לא הגיב לכך שכולם בוהים בו. הוא הלך לעבר שולחן גריפינדור, לקח את מקומו הקבוע ליד רון והרמיוני והתחיל להעמיס אוכל על צלחתו.

דראקו הרגיש את פיו מתייבש. בגלל הנשיקות מאתמול, הוא שכח לגמרי שהוא העביר את כל היום בלשפר את המראה של הארי. הוא ידע שהארי עומד להראות טוב יותר אחרי שהוא נקה אותו, אבל הוא לא ציפה לזה. הוא שמע את ההתלחשויות מסביבו, ולהפתעתו הוא שם לב שאפילו הסלית'רינים בוחנים את הארי.

"דאמ, דראקו, אתה בר מזל," מיליסנט בלסטרוד אמרה לידו, לא מורידה את עיניה מהארי.

"כן, החבר שלך כוסון מספיק כדי כמעט לגרום לי לחזור להיות סטרייטית," אמרה פנסי וגיחכה.

חבר? מה לעזא...דראקו, שמוחו הפסיק לתפקד כשהארי נכנס לחדר, פתאום נזכר שאליל המין שנמצא פה היה אמור להיות החבר שלו. הוא לפתע הרגיש סיפוק כשהוא הסתכל סביב האולם הגדול, רואה שכולם בוהים בהארי, אבל הסיפוק נעלם מהר למדי והתחלף ברגש אחר, כשהוא מצא את עצמו כועס ומעוצבן על כל מי שהזיל ריר על הארי. הוא החליט שהוא לא רוצה שכל האנשים האלה יבחנו את החבר שלו. הוא לא דאג בכלל מהעובדה שהארי לא היה באמת החבר של-הוא היה מאלפוי, וזה נתן לו כל זכות להיות רכושני.

דראקו שלח מבט כעוס לעבד כל שולחן סלית'רין, ובאמת הצליח  לגרום לכל הסלית'רינים להרגיש אשמים ולהפסיק לבהות בהארי. החברים שלו, בכל מקרה, התעלמו ממנו. פנסי, בלייז ומיליסנט המשיכו לבהות בהארי ולהעיר הערות, ואפילו קראב וגויל נראו כאילו הצטרפו לחגיגה על הארי פוטר, שולחים אליו מבטים מופתעים, וגורמים לכמה תמונות מטרידות לקפוץ למוחו של דראקו.

"אלוהים, הארי כזה לוהט. אני יכול לראות את העיניים שלו מפה. איכפת לך שאני אשאיל אותו?" בלייז בהה בהרי באופן גלוי וחופשי, מלקק את שפתו, ודראקו לא היה שמח עם זה.

"כן, למען האמת, איכפת לי. תעזוב אותו, הוא שלי." דראקו הביא לבלייז מבט קפוא, שהיה יותר מידי זמן חבר של דראקו כדי להיות מאוים.

"בסדר, תמיד היית הטיפוס הקנאי. אם אתה לא תתחלק בו, לפחות תחלוק פרטים. איך הוא במיטה? אני בטוח שהוא בלאדי מדהים."

"אני מסרב לחלוטין לחלוק אתכם פרטים כי אני יודע שהם יפעילו פנטזיות סוטות שלכם. עכשיו כולכם, תפסיקו להזיל ריר על החבר שלי!" דראקו התחיל להתעצבן מאוד, ועמד לשלוף את שרביטו ולהתחיל להטיל קללות על חברי הבית שלו כשהארי הסתכל אליו משולחן גריפינדור, גיחך, ואז שלך לו קריצה ונשיקה. דראקו כמעט נמס. רעשים מתוסכלים נשמעו סביב האולם הגדול. דראקו הנהן בחזרה אל הארי, אבל הרגיש את ליבו מפרפר בצורה מאוד לא מאלפויית, ואמר לעצמו שוב ושוב, דראקו, באמת, תפסיק להיות כזאת בחורה. זה רק פוטר. עדיין, הוא לא יכל לעצור לגמרי את החיוך שעלה על שפתיו.

בינתיים, בשולחן גריפינדור, הארי אכל בשמחה את ארוחת הצהריים שלו, לא מודע להשפעה של איך שהוא נראה על אנשים. החברים שלו בהו בו.

"אממ, הארי?"

"כן?"

"מה קרה לך?"

"למה את מתכוונת?

"אני מתכוונת, אתה נראה...ובכן, אתה נראה...מאוד...נחמד. במיוחד העיניים שלך." הרמיוני מצאה את עצמה מסמיקה מעט. לידה, ג'יני הנהנה.

בטנו של הארי התכווצה. "תאשימי את מאלפוי."

"הוא עשה את זה? הוא-עשה לך מהפך?"

"כן, בעקרון. בגדים חדשים, תספורת חדשה, עדשות מגע חדשות. אני מרגיש כאילו כל חברי טאץ' עליז לסטרייט שיעיז נכנסו בבלונדיני אחד פרטי שלי."

הרמיוני צחקה. רון נראה מבולבל. "טאץ' עליז לסטרייט שיעיז? אני לא מבין, חבר."

"זו תכנית טלוויזיה של מוגלגים, רון. עין עליזה בשביל סטרייט? מצלצל מוכר? לא?" הרמיוני שאלה. "באמת, רון, כדאי שתלמד קצת חקר המוגלגים, ואם לא, תלמד להעריך יותר בדיחות."

רון רק גלגל את עיניו. ג'יני, מהצד השני, התקרבה טיפה אל הארי. "הוא עשה עבודה טובה עליך, הארי. אתה נראה פשוט מדהים. לא היה לי מושג שאתה מחמיא גוף כזה מתחת לגלימות." הארי הסמיק.

"ג'יני!" רון היה מבועת.

"יש לה נקודה, רון. אני מתכוונת, כל האולם הגדול לא הפסיק לבהות בהארי מהרגע שהו נכנס."

"מה? אל תהיי מגוחכת," הארי מחא על מילותיה של הרמיוני.

"הו, הארי, אל תהיה נאיבי. זה נכון, רק תסתכל מסביך." הארי עשה כך, והיה מופתע ביותר. תלמידים מכל שולחן באמת בהוא בו כאילו הוא היה סוג חדש של שוקולד. הוא הסמיק ושקע בתוך כיסאו, מנסה להסתתר מתחת לשולחן.

ג'יני הביאה לרון מבט שבע רצון. "הינה, רואה רון? עכשיו, באמת, הוא כמו אח שלי. אני יכולה להגיד לו שהוא נראה טוב. חוץ מזה, הוא בכלל לא אוהב בנות, אז מה העניין הגדול? אני לא יכולה להשיג אותו בכל מקרה." רון פתח את פיו כדי להגיב, אבל קול אחר קטע אותו.

"למזלי אני לא בחורה, אה הארי?" שיימוס פיניגן הצטרך לקבוצה, מתיישב ליד הארי. "אולי אני עדין אוכל לקבל אותך." שיימוס התקרב להארי והסתכל עליו למעלה ולמטה, לא טורח להסתיר. "אתה לא יכול להתחבא מתחת לשולחן הארי, הציבור רוצה לראות אותך, וזה כולל אותי. אני עדין לא מאמין שאני חולק איתך חדר כל השנים האלה ומעולם לא ראיתי את הגוף שלך."

הארי, שנראה כי איבד את קולו כתוצאה מהמבטים שהוא קיבל, הסתכל על שיימוס בעיניים רחבות. "שיימוס, תפסיק עם זה, אתה מביך את הארי." דין תומאס הצטרך אליהם.

שיימוס לא הפסיק. "אני יודע. אני אוהב לגרום להארי להסמיק. זה חמוד." במילים אלו, הסומק של הארי האדים, והוא שקע יותר בתוך כיסאו.

דין גלגל את עיניו. "באמת, אני באתי לפה כי לבנדר ופאוורטי לא הפסיקו לדבר על הארי, אבל עכשיו אני פה, ואני באמת חושב ששיימוס גרוע יותר."

"הו בבקשה, דין, אל תגיד לי שאתה לא מזיע בגלל הגוף המדהים של הארי."

"אולי תומאס פה זוכר שהגוף המדהים של הארי שייף למישהו אחר." קבוצת הגריפינדורים הסתכלו למעלה וראו דראקו מאלפוי כעוס עומד לידם. ידיו היו שלובות סביב חזהו והוא נראה כועס ביותר.

דראקו ראה את הסצנה עם הגריפינדורים מצידו השני של האולם, והוא החליט שאם הארי הוא חבר מזויף או לא, למרות שהוא התעצבן שהסלית'רינים הזילו ריר על הארי, הוא היה עוד יותר מעוצבן מכך שפיניגן התחיל עם הארי. הוא מעולם לא היה אחד שמסתיר את העובדה שהוא לא שמח, הוא צעד אל שולחן גריפינדור כדי להפסיק את שיימוס.

מתחת למבטו הקר של דראקו, שיימוס נראה מעט מפוחד. בפעם הראשונה בחייו, להארי ממש הוקל כאשר הוא ראה את דראקו מאלפוי. הוא לא היה רגיל להיות דבר נחשק, ובהחלט נמאס לו להסמיק. שלא להזכיר שהארי מצא את דראקו הכועס והרכושן מושך מצורה מוזרה. מנצל את ההזדמנות להסתכל על לחייו המסמיקות של דראקו ועיניו הבוהקות, הוא הרגיש שהתמונות מהחלומות של הלילה האחרון קופצות למוחו שוב, והרגיש את לחייו מאדימות מסיבה אחרת לגמרי.

דראקו התיישב ליד הארי וכרך את ידו סביב מותניו של הארי, לא מוריד את מבטו משיימוס. שיימוס החליט שכדאי לחכות שהארי יהיה לבד. לוקח רגע כדי לראות לראשונה מקרוב את הארי, דראקו אמר לעצמו כל הכבוד על העבודה הטובה. הארי באמת היה מדהים.אבל בעיקרון, תמיד ידעת את זה.

הוא הסתובב אל הארי. "התגעגעתי אליך. עפת הבוקר?"

"כן, עפתי. ניסיתי את העדשות החדשות שהבאת לי. הן פשוט אדירות, דרך אגב, אני חייב לך תודה ענקית." דראקו אמר לעצמו שהוא יזכור את זה. "אבל איך ידעת איפה הייתי?"

"אני החבר שלך," הוא אמר את המילה כשהוא מסתכל בקור על שיימוס, "אני יודע דברים כאלו. כמו שאני יודע שאתה נראה מדהים כרגע," דראקו אמר להארי, עושה עבודה טובה בהעמדת פנים של חבר אוהב ודואג. בגלל התסכול הלא נגמר הזה, לחייו של הארי נהפכו ורודות שוב-באמת, הוא פשוט צריך לצבוע אותך באדום וזהו. דראקו, עם התסכול שלו, חשב ההפך, שסומק גורם להארי רק להיות חמוד יותר. מסתבר ששיימוס חשב ככה גם כן, בגלל שדראקו ראה אותו מסתכל על הארי שוב מזווית עינו. מיותר לציין שדראקו לא היה שמח, אבל לא הייתה לו שום כוונה לתת לקנאה להתבזבז-הוא עומד להוציא מזה מזמוז.

"לא מגיעה לי נשיקה לשלום?" הוא אמר בשעשוע להארי, ללא שום שמץ שהארי אימץ באותו רגע את מוחו שלו כדי להעלות תירוץ כדי להשיג פעולה רצינית עם דראקו. הארי התמלא אושר ממילותיו של דראקו ואפילו לא טרח לענות, הוא רק משך את דראקו אל שפתיו. אם דראקו הוקפץ, הוא לא הראה את זה: במקום הוא הגיב על-ידי פתיחת פיו והעברת ידיו על זרועותיו של הארי ועל גבו, נהנה ממגע של שרירי קווידיץ' קשים בבטנו. הארי הגיב עם נהמה קטנה, וקבר את ידיו בשיערו הרך והבלונדיני של דראקו.

רעש עבר באולם הגדול סביב, מנהמות של קנאה והשתעלות של שוק, אבל כמו בשלושת המטאטאים, שני הבנים לא היו מודעים לשום דבר חוץ מאחד לשני. דראקו באמת נכנס לזה, נהנה מהמגע של לשונו המוכשרת של הארי על שלו ותוהה איך הארי יגיב אם הוא ימצוץ את צווארו, כאשר קול פרץ לתוך חלומם, מחזיר אותך למציאות.

"חמש נקודות מגריפינדור על התרברבות, פוטר." שני הבנים נפרדו וראו את סנייפ עומד לידם. "וחמש נקודות מסלית'רין על התמזמזות עם גריפינדור." שהיה מבועת מהשינוי המפתיע במערכת היחסים של הבנים, ולא היה משועשע מהמבטים שהוא קיבל מפוטר ומאלפוי. הוא חייך בסיפוק, הסתובב והלך.

דראקו והארי הסתכלו סביב וגילו כי כל האולם הגדול בוהה בהם בשילוב של קנאה ותשוקה, בעיקר ג'יני ושיימוס, שהסתכלו על הכול מקרוב. הרמיוני נראתה מבועתת, ורון, שנראה מבועת במיוחד, לאור העובדה שהארי הסכים להשתתף בנשיקה. דראקו ירה חיוך מרושע לעבר רון.

"אהבת את זה, הא וויזלי? נותן לך משהו נחמד לחשוב עליו ברגעים הפרטיים שלך חוץ מגריינג'-" הארי שלח ידיו אל פיו של דראקו.

"שקט אתה. תפסיק להציק לרון." משאיר יד אחת על פיו של דראקו, הארי הסתכל על שאר חבריו הגריפינדורים. "אז מה אנחנו עושים אחר הצהריים?"

"הההררמממף...ממרטט מריי גגמרף" סדרה של מלמולים יצאה מפיו של דראקו, אבל הארי השאיר את ידו על במקום. "דין, שיימוס, ג'יני? מדהים מחוץ. מה אנחנו עומדים לעשות?"

"פוטבול?" דין תומאס, שהיה בן להורים מוגלגים, היה מעריץ ענקי של פוטבול לימד את רוב הגריפינדורים איך לשחק. הארי קרן.

"מושלם. אתם כולכם בפנים?" עיניו של דראקו התרחבו והוא התחיל להתנגד לידו של הארי. כל הגריפינדורים הנהנו, ודין עזב כדי להביא את כדור הפוטבול מחדרו. הארי פנה אל דראקו. "בו נלך, אני אסביר לך את החוקים בדרך החוצה." נגד שיכולו הטוב הוא הוריד את ידו מפיו של דראקו.

דראקו בהה בהארי וצעק. "הארי, פוטבול זה משחק של מוגלגים!"

הארי הסתכל עליו. "ו...?"

"אתה לא יכול לצפות ממני לשחק משחק של מוגלגים! אני מכשף דם! ומאלפוי! ו-"

"מאלפוי, שתוק. בוא נלך." והוא גרר את הסלית'ריני המוחה החוצה כדי לשחק פוטבול מוגלגי עם קבוצה של גריפינדורים משועשעים מאוד.

דראקו לעולם לא יודה בפני אף אחד, לעולם, בכל חייו, אבל הוא נהנה לשחק פוטבול עם הגריפינדורים. כמובן שהוא העמיד פנים שהוא בז למשחק ומעוצבן מחוסר מטאטאים וקסם, אבל פוטבול היה משחק מהנה מאוד, והוא גילה שהוא היה די טוב בו. חוץ מזה, בפעם הראשונה הוא היה בקבוצה של הארי בספורט, וביחד הם נצחו את הקבוצה השנייה בקלות.

הוא היה עכשיו בדרכו למגדל גריפינדור, מכל המקומות המזורגגים, כדי לעשות שיעורי בית עם הארי ועוד כמה אנשים. אני חייב להיות מטורף. אני  מוכן לבלות עם גריפינדורים. הו, האימה. דראקו ידע מה הוא עושה, למרות זאת. הוא תכנן למזמז את הארי עוד קצת. הבנאדם ידע לנשק, ודראקו בקלות יסבול חבורה ענקית של גריפינדורים בשביל סיכוי לעוד פעולה עם הארי.

הוא עלה במדרגות ולפתע שם לב לפסיעות שמאחוריו. לפני שהוא יכל להגיב הוא הרגיש שמישהו מושך את ידו ומסובב אותו. בטנו של דראקו נפלה לרגליו כשהוא הבין שהוא עומד מול טרי בוט בפינה נטושה.

"דראקו, כמה נחמד לראות אותך."

"תוריד את הטלפיים שלך ממני, בוט."

"טצק, טצק. ואני חשבתי שהעובדה שאתה יוצא עם ילד הזהב של גריפינדור תלמד אותך קצת נימוסים."

"אני מזהיר אותך, בוט. תוריד את הידיים שלך ממני."

"למה, דראקו? מעולם לא הפריע לך שהידיים שלי היו עליך. למען האמת, אם אני זוכר נכון, נהנית מזה מאוד."

דראקו רעד בעיקר מכעס, אבל קצת מפחד. בוט היה גבוה ממנו ב5 אינצ'ים לפחות ושקל 40 פאונד יותר ממנו, ודראקו לא השלה את עצמו לגבי מי יזכה בעימות פיזי בין שניהם. מניסיון בערב, הוא כבר ידע את התשובה. הוא שלח את ידו אל שרביטו.

בוט תפס את ידיו והצמיד אותן מאחורי גבו. "באמת, דראקו, אתה לא צריך את השרביט שלך. אני פה רק כדי לדבר. כדי למצוא את האמת מאחורי מערכת היחסים שלך עם פוטר."

"על מה אתה מדבר?"

"אני מכיר אותך, דראקו. אתה לעולם לא תרצה את פוטר. אני לא מאמין שאתה אי פעם תצא איתו. ואולי אתה יכול לעבוד על אבא שלך ועל כל בית-הספר, אבל אתה לא יכול לעבוד עלי." הוא נשען ולחש לאוזנו של דראקו. "אתה לא יכול לעבוד על מישהו שאוהב אותך."

דראקו בהה בו. "לך תזדיין, בוט." הוא נאבק כדי לברוח מאחיזתו של טרי. טרי החזיק אותו חזק יותר.

"זה לא חייב להיות ככה, דראקו. למה שלא פשוט תיכנע? אני יודע שאתה רוצה אותי, לא את פוטר. אני יכול לראות את זה בעיניים שלך." לטרי היה מבט רעב בעיניו, ודראקו הרגיש פאניקה נבנית בתוכו וסגר את עיניו כדי להימנע ממבטו של טרי.

"תוריד את הידיים שלך ממנו. עכשיו." עיניו של דראקו נפתחו מיד, והוא הרגיש הקלה עצומה עוברת בו. הארי פוטר עמד ליד בוט, שרביטו מכוון ישירות לראשו, עיניו הירוקות מנצנצות בזעם.

בוט שחרר מידית את דראקו. הארי פוטר כועס זה לא משהו ששום תלמיד בהוגוורטס ירצה להתמודד עם. "אמ, הארי, יזו הפתעה נעימה!"

"תסתום ת'פה שלך, בוט. מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה לדראקו?" הארי לא הוריד את שרביטו. טרי בלע את רוקו וגמגם, פחד בעיניו.

דראקו הביא לו מבט מלוכלך. "טרי פה לא מאמין שאתה החבר שלי. הוא ניסה...לשכנע"

"באמת." הארי עדין הסתכל על טרי ישירות אל עיניו, שרביט מכוון אל ראשו. "סליחה, בוט, אבל אני חושש שנגמר לך המזל. דראקו הוא כן החבר שלי. ואני חושב שכדאי שתדע שאני מטפל טוב מאוד באנשים שקרובים אלי. אני לא נותן לאף אחד לפגוע בהם."

"פוטר, תראה, אני-"

"שתוק ותקשיב. זה יום המזל שלך. אני נותן לך ללכת עם אזהרה. אבל אני מבטיח לך, אם אי פעם תתקרב לדראקו שוב, אני אגרום לך להתפלל שהיית מת. עכשיו עוף מפה לפני שאני אשנה את דעתי." הוא לא היה צריך להגיד לטרי פעם נוספת לפני שהוא ברח בריצה.

הארי הסתובב אל דראקו. "אתה בסדר?"

דראקו נשף בכבדות. "כן. ממזר מטומטם." הוא והארי התחילו ללכת במזדרון לכיוון מגדל גריפינדור. "תודה על ההצלה שם, פוטר. אני חושב שהפחדת אותו לחלוטין." הארי רק התכווץ טיפה.

"אחד הדברים הכי טובים בלהיות הילד-ששרד ובלהילחם בוולדמורט בכל הפעמים המזדיינות האלה. אנשים מפחדים ממך."

דראקו חייך אליו. "איך מצאת אותי?"

הארי היסס לרגע. היו שתי סיבות-אחת, הוא היה טיפה מודאג מכך שדראקו לא הגיע למגדל גריפינדור, בעיקר בגלל שיימוס, שפלרטט איתו ללא בושה, והארי, עדין לא ממש נינוח בתדמית אליל המין החדשה שלו, השתמש בללכת לחפש את דראקו כתירוץ. בכל מקרה, הוא חשב שזה אנוכי, אז הוא השתמש בחלק הראשון.

"לקח לך הרבה זמן, ואני דאגתי שאתה לא יודע את הדרך, אז הלכתי לחפש אותך." לדראקו הייתה תחושה שיש יותר בדבר ממה שהארי מספר, אבל הוא לא תחקר אותו. הוא פשוט הנהן והם המשיכו ללכת למגדל גריפינדור, כל אחד אבוד במחשבות על השני.

הפרק הקודם		הפרק הבא