דדאלוס והסטיה

אחרי הרבה זמן שלא עידכנתי... מקווה שתהנו!

ו-תגובות, בלי תגובות אני לא ממשיכה

"הסטיה, נפלנו על משוגעים, לא?"

"בהחלט דאדלוס! ראית את השומן השופע של הגברים הללו? זוועת עולם!" התרברבה הסטיה.

הם צחקו יחד בעודם מטים את המטאטאים מזרחה אל קצה היער שם שוכן ביתם הבלתי נראה ודוחה בני אדם לא רצויים.

שערה של הסטיה התנופנף ברוח, ועניבתו של דאדלוס הסתבכה במטאטאו. "שונא עניבות"

"אמרתי לך שאתה לא צריך לענוד את העניבות המטופשות הללו!"

"אבל זה רשמי"

"אז מה!"

הזוג המשיך לעוף מעל ליער המשתרע על פני קילומטרים ארוכים.

"ביער הזה אפשר לטוס במטוס ולהגיע לקצה השני רק אחרי יומיים" חלק דאדלוס מידע שליקט מפי ארתור ויזלי.

"מזל שאנחנו קוסמים" הפטירה הסטיה.

"בואי נאכל ואז נמשיך לעוף" ביקש דאדלוס אחרי זמן מה.

"לא"

"כן המפקדת".

כאשר הגיעו לביתם בקצה היער, הם אכלו ופרשו מפה בגודל 3 מטר על 3 מטר. זהו היה גודל היער בנה מידה מוקטן בהרבה.

"כאן" הצביע דאדלוס על מרכז היער הממופה, "נמצאים השמנים שלנו שניתן לצפות בהם שם". הוא הצביע כעת על טלוזיה מחולקת לריבועים שמראים את כל חלקי בקתת דרסלי.

"אנחנו נמצאים כאן" ציינה הסטיה ועמדה בצידה השני של המפה ואצבעה היתה ממוקמת על פס היקפי שהקיף את היער וציין את גבולותיו, וריבוע סימן את ביתם.

"במטאטא לקח לנו חצי יום, קצב מהיר רצח שגרם לך להקיא" אמרה הסטיה.

"זה אומר שבקצב איטי אנחנו מגיעים תוך שבוע, בקצב רגיל חצי שבוע, קצב מטוס יומיים, קצב הקאה חצי יום" סיכם דאדלוס בעגמומיות.

"וכלי התחבורה היחיד שלרשותנו הוא מטאטא, אז אנחנו חייבים לבנות בית נוסף קרוב יותר, שם נשהה רוב תקופת המיגון וביתנו האמיתי יהיה בסיס לבינתיים" המשיכה הסטיה ללא התייחסות לסיכום העגמומי.

"אז נתחיל בעבודה?" שאלה הסטיה בענייניות.

"לא. מחר, לאחר הבדיקה השגרתית"

"טוב, בסדר"

סליחה שהיה קצר אבל היה פיגוע ביישוב שלי וצריכים עזרה אז להתראות ותגובות!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא