החיים על פי רוז

אז יש לי כמה דברים להגיד לפני שאני נותנת לרוז את הבמה:

* בקשר לזה שסלגהורן מלמד. 

כן הוא מלמד, לפחות בסיפור שלי. אני רוצה להזכיר גם שלקוסמים יש תוחלת חיים ארוכה מזו של מוגלגים.

*ממש תודה לכל המגיבים שהגיבו בפרק הקודם ובכלל.

 * זה פרקון 

בואו נעבור לרוז.

שלום לכולם, כאן רוז!

יש לי כמה דברים להגיד, גם בקשר לפרק הקודם וגם בקשר לתגובות.

אז בפרק הקודם צוין שבכיתי כמו תינוקת. זה נכון. אבל בדרך כלל אני לא ככה. בימים רגילים הייתי מכניסה לפני אגרוף לגרון אבל הייתי ממש שמחה מזה שאני ילמד עם סקורפיוס יום שלם אז לא ממש חשבתי, או עשיתי דברים בהיגיון (כאילו שזה מה שקורה בדרך כלל...). 

טוב אז אחרי שניסיתי להסביר את ההתנהגות הטיפשות שלי, הנה הפרק:

*

היום (יום שני)  ישבתי על הספה שמול האח בחדר המועדון וקראתי ספר. זה היה בערב, כשכולם היו בארוחה. אני כבר גמרתי (פרה) אז עליתי למעלה כדי לקרוא את הספר החדש שלי "סודותיו של בן האלמוות, ניקולאס פלמל". כשהגעתי לפרק השני הוגו וג'יימס נכנסו לחדר.
"אפשר לדבר איתך רוזה?" שאל ג'יימס בדרמטיות.
הנחתי את הספר ועניתי :"בטח" הם התיישבו על ידי.
"על מה רציתם לדבר?" שאלתי.
"רוזי. .. אמ. .. אני. ... אני לא חושב... ש. . . שאת צריכה....." התחיל הוגו בגימגומים.
"מה אני לא צריכה?" שאלתי.
"את... את לא..... את לא צריכה..... צריכה...צרי-"
"אנחנו חושבים שאת לא צריכה חבר" קטע אותו ג'יימס.
"מה זאת אומרת?"
"אנחנו דיברנו והחלטנו שאת לא צריכה חבר"
"אתם החלטתם?! מה אתם קשורים?!"
"אני אח שלך"
"ואני בן דוד שלך"
"ואנחנו רוצים בטובתך"
"אז החלטנו שלא יהיה לך חבר עד שנה הבאה"

רגע, רגע, רגע, אח שלי, שקטן ממני בשנתיים וכל יומיים מחליף חברה אומר לי שהוא אוסר עליי שיהיה לי חבר?!

"אתם צוחקים" אמרתי.
"לא, את צעירה מדי בשביל חבר" אמר הוגו.
"סליחה?! צעירה מדי?! אתה בן 14 ואתה מחליף חברות אחת לשבוע" ג'יימס גיחך.
"ואתה התנשקת בפעם הראשונה בגיל שתיים עשרה! אני בשנה השישית!"
"כן, אבל זה שונה" אמר ג'יימס.
"מה שונה?! אנחנו לא הולכים לדבר על זה עוד פעם! אני יהיה עם מי שבא לי מתי שבא לי! אני לא צריכה ששני תינוקות יגידו לי מתי זה בסדר!" אמרתי ויצאתי מהחדר.

כשסיפרתי על זה לבת' בערב היא אמרה: "תצאי עם מישהו שהם שונאים. זאת אומרת,  בשישי הזה יש יציאה להוגסמיד, פשוט תסכימי לבן הראשון שיציע לך ללכת איתו"

*

בבוקר אני ובת' ירדנו לאכול וכשנכנסנו לאולם ליסנדר סקמנדר (שיער שחור מראה חולמני, ג'יימס משום מה תמיד צחק עליו ודי שנא אותו תמיד למרות שהוא נראה  די נחמד) ושאל אותי עם אני רוצה לצאת איתו.

עניתי לו כן

עשיתי טעות. אני אוהבת את סקורפיוס.  או! נהדר! החיים שלי הופכים לאחד מהרומנים המעצבנים האלה שהגיבורה בהם צריכה לבחור עם מי היא רוצה להיות.
טוב, בכל מקרה אני יצא איתו כדי להראות לג'יימס ולהוגו  שאני יכולה להחליט על עצמי לבד, וחוץ מזה גם ככה אין לי משהו יותר טוב לעשות.
*
היום יום שישי. קבעתי עם ליסנדר שניפגש ב10:00 ונצא ביחד. עשר דקות לפני יצאתי מחדר המועדון וראיתי את ג'יימס בדרך פנימה.
"רוזה, בדיוק חיפשתי אותך"
"והנה מצאת, תשמע ג'יימס אני ממש חייבת ללכת, ליסנדר מחכה לי ואני לא רוצה לאחר"
"ליסנדר? אני שונא אותו! אסור לך ללכת איתו!" נתתי לו סטירה והלכתי משם מהר.
*
היה ממש כיף עם ליסנדר, הוא ממש נחמד ומתחשב אבל הוא לא מתאים לי. הוא לא מתווכח איתי. בסוף היום דיברתי איתו והסברתי לו שאני לא אוהבת אותו בתור חבר אלא בתור ידיד. הוא הבין לגמרי ואמר שנשמור על קשר.
*
הייתי בדרך חזרה לחדר המועדון כשסקורפיוס עצר אותי.
"רוז, ראיתי שיצאת היום עם ליסנדר"
"כן, למה?"
כי אני אוהב אותך ואני לא רוצה שתסתובבי עם אף אחד אחר חוץ ממני.
"סתם, רציתי לדעת עם יש ביניכם משהו"
מספיק קרוב.
"לא, אנחנו סתם חברים טובים"
טוב, אז רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך.
"אוקיי,  נתראה מחר"

אמר והלך.

הפרק הקודם		הפרק הבא